הדמוקרטיה, מלמדים אותנו בבתי הספר התיכונים ובאוניברסיטאות, היא צורת השלטון ההוגנת ביותר והראויה ביותר לאדם המודרני. כזכור לנו, הנשיא בוש וצבאו הביאו כבר דמוקרטיה לאפגניסטן ולעירק, ואו-טו-טו הם ישליטו דמוקרטיה על כל המזרח התיכון. ב"פגוש את העיתונות" (האמריקנית, לא הישראלית) מספרים מפעם לפעם סנאטורים על הדמעות שעמדו בעיניהם כשראו את הנשים העירקיות שיצאו מהקלפיות עם אות ההצבעה - הבוהן הסגולה - סימן לשינויים הגדולים שמעצמה נאורה יכולה להעניק לילידים הצבעוניים באשר הם.
אך אלה שהם קצת יותר ציניים לא מתרגשים במיוחד מניצני הדמוקרטיה בארצות ערב, אולי משום שהם יודעים שדמוקרטיה אמיתית לא תגיע בעתיד הקרוב למדינות ערב, ושלמרות שטיפת המוח המתמדת היא גם לא קיימת, לא בארה"ב, לא בבריטניה ובוודאי שלא בישראל.
אפלטון, הפילוסוף היווני, כתב כבר לפני 2,400 שנים שמכל צורות השלטון השונות, השיטה הדמוקרטית היא אחת הגרועות ביותר. עבור דמאגוגים, כתב בספרו "הרפובליקה", קל מאוד לשלהב את דעת הציבור על-ידי השימוש בפחד, וכך מצליחים הם לגרור ממשלים דמוקרטים להרפתקאות צבאיות וכלכליות. דמאגוגיה? יש השוכחים שאדולף היטלר, האיש שעמד מאחר הפשעים הגדולים ביותר בתולדות האנושות, נבחר לתפקידו בבחירות דמוקרטיות והצליח להעביר את חוקי הגזע שלו ברייכסטאג תוך שימוש בתהליכים דמוקרטיים.
אפלטון חזה את היטלר, אוראטור ודמאגוג פאר-אקסלאנס, שהציג לגרמנים את העם היהודי כשליחי השטן החיים בקרבם. הוא חזה גם מנהיגי דמוקרטיה אחרים, כג'ורג' בוש, שהשתמשו בפחד מהג'יהאד האיסלאמי כעילה להתקפת מדינות מוסלמיות, והוא חזה גם את מנהיגות ישראל ב-40 השנים האחרונות, שהשתמשה בפחד מהאויב הערבי כדי להצדיק את הכיבוש.
השיטות השונות שבהן מנסות מדינות דמוקרטיות לתת יצוג הולם לכלל אזרחיהן - שיטת הבחירות היחסיות בארץ או הבחירות האזוריות בארה"ב - הוכיחו שגם כאן וגם שם יכול מיעוט דתי להטיל את האג'נדה שלו על כלל הציבור.
לנו, כמובן, זה לא מזיז. מפעם לפעם אנו מניפים את דגל "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" כמין אות הצטיינות שמטרתו להוכיח לערלים עד כמה אנו נאורים, סובלניים וחכמים. מעין "אור לגויים", מתנתו של האל היהודי לאנושות. הבעיה היא שהמראה בה אנו משתמשים משקפת דמות שונה לחלוטין - גטו יהודי במזרח התיכון שתושביו רחוקים מלהיות נאורים, סובלניים או חכמים. קריאת הטוקבקים באתרי העיתונים הישראלים מגלה מגמות לאומניות, שוביניסטיות והתעקשות על "טהרת הגזע" שאינן שונות מטוקבקים באתרים ניאו-פאשיסטיים ונאציים.
אז מה מפחיד אותנו עכשיו? על הפלשתינים כבר שמענו. גם על האתיופים. מה שמפחיד אותנו עכשיו היא בעיית המסתננים. כן. מגיעים לארץ, בדרכים לא דרכים, פליטים מדארפור, מהגנוסייד המתרחש שם. להוותם, אין הם מודעים למציאות הישראלית וללב הרחום היהודי. לבנים? כן. שחורים? לא. שחורים לא יהודים? בוודאי שלא. הם טוענים שהם פליטים מהגנוסייד בדארפור? אלף, שמצרים תטפל בהם, ובית, הם לא פליטים, הם מסתננים.
חיים נחמן ביאליק ציפה למאסר הזונה העברית הראשונה, "כדי להראות שאנו עם ככל העמים." אכן, זכינו והגענו לכך שאנו עם ככל העמים. אור לגויים כנראה כבר לא נהיה, אבל דמוקרטיה, יעני, יש לנו. ואולי כדי לשים את הכל בפרופורציה הנכונה, באה המימרה האמריקנית להזכיר לנו ש"עם הדמוקרטיה שלך ושני דולרים לא תוכל לקנות כוס קפה בסטארבאק'ס."
