כששליני אלאשרי, מנכ"ל חברת "מיביאה" ההודית, לקידום עסקים בין הודו לישראל, החלה לעשות עסקים עם ישראליים, היא הייתה בתחילה המומה: "בהודו, בעת מו"מ וגם בעת שיחה רגילה, לא נהוג להתפרץ לדבריו של הזולת. אתה ממתין עד שהוא מסיים את דבריו, לוקח עוד כמה שניות של שקט ורק אז עונה לו כדי לתת לדבריו מכובדות. ואני, לא הצלחתי לסיים אף משפט. בשנייה שלצד השני היה נדמה שהבין מה אני מתכוונת להגיד, הוא כבר הזדרז לענות. זה ממש הביך ונתן תחושה שהצד השני מנסה להפגין עליונות. רק מאוחר יותר התרגלתי לכך שזהו אופיים של הישראליים".
אלאשרי הוסיפה: "מלימודי במשך שנתיים בתוכנית "קלוג-רקנאטי" הבינלאומית, בפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל-אביב, למדתי להכיר את איש העסקים הישראלי, שהוא בד"כ מאוד לא פורמלי בהשוואה לאנשי העסקים ההודים".
קוריוז אחר עליו היא מספרת: "היה לי מו"מ עם איש עסקים ישראלי, בשלב מסוים כשהצעתי איזה רעיון לקידום המו"מ הוא התלהב ואמר לי: YOU HAVE A GOOD HEAD. לא הבנתי למה הוא מתכוון והאמירה הזו הביכה. רק אחרי כן ידידה ישראלית אמרה לי שזה תרגום של ביטוי ישראלי נפוץ. גם הפמיליאריות שלהם הפתיעה. בכל מפגש ראשון לחיצת יד והחל ממפגש שני כבר נשיקת לחי אל לחי. בתחילה זה הביך". על הקוריוזים הללו היא סיפרה ברב-שיח לקראת יום האישה הבינלאומי שצוין בשבת שעברה (8.3.03).
לינג-זאנג אשת עסקים מסין, בוגרת אף היא של קלוג-רקנאטי אמרה, כי אחת הבעיות היא שגברים רבים סבורים שבעולם הגלובלי, הכל מאמצים גינונים מערביים. זה נכון בחלקו, אולם עדיין יש איים של קודי התנהגות מקומיים או מסורתיים, שחשוב להקפיד עליהם, במיוחד בקשר גבר-אישה, אם רוצים שהמו"מ יתנהל ברוח טובה. לדבריה בסין וטאיוון, ניתן לתת מחמאה - בטעם טוב כמובן - אך להיות מוכן לכך שהאישה תדחה את המחמאה באסרטיביות ("לא, לא, לא, זה בכלל לא ככה, זה לא נכון") ותצפה ממך לעבור לנושא אחר. זוהי דוגמה להקשר התרבותי הרחב יותר - בתרבות הסינית מקובל לדחות מחמאות בצורה זו. כמו כן, כמובן, נהוג לשמור על מרחק פיזי גדול יותר ממה שאנו רגילים בין גברים, להימנע מחיבוקים או טפיחות על השכם, נשיקות לחי אל לחי וכדומה".
אנא מריה פורטלי, אשת עסקים ממלטה אמרה, כי איש העסקים הישראלי מאוד אוהב לצאת לארוחת צהרים או ערב כחלק מהמו"מ. אצלנו זה לא כל-כך נהוג. מו"מ עושים בחדר הישיבות ובמסעדה אוכלים. לכן שיחה עסקית עם פה מלא עלולה להביך. מספר פעמים היא נתקלה באנשי עסקים ישראלים שמביאים עימם שי קטן בהגיעם לפגישה עסקית. אצלנו רגישים לזה, כי זה עלול להיתפס כשוחד. כדאי להימנע מזה. הבאת מתנה לאשת עסקים עלולה להביך גם בהודו. אם מדובר בביקור משפחתי, אז מומלץ להסתפק במתנה צנועה כפרחים או שוקולד. אם אתה קיבלת מתנה אל תפתח אותה בפרהסיה זה עלול להעליב. אם כבר יש לך יחסים ארוכי-טווח עם עמיתה, זה עשוי להיות מחווה יפה לשאול לפני הביקור האם יש משהו שהיא צריכה ואתה יכול להביא מארץ מולדתך.
שליני אלאשארי, עוד אמרה: "ישנה שונות בין תתי-התרבויות והדתות בהודו, ולפיכך לא ניתן לקבוע קביעות גורפות, אבל יש כמה קודים בסיסיים שמומלץ להקפיד: על לחיצת יד בהודו היא אומרת: "אל תושיט יד ללחיצת יד ביזמתך לאשת העסקים ההודית - יכול להיות שהאישה לא תרגיש נוח עם זה ותובך מאוד. המתן. אם היא תושיט יד - לחץ אותה בעדינות. אם לא, רוב הנשים בהודו יעריכו מאוד אם תצמיד את שתי ידיך מתחת לפנים ותברך אותה בברכת השלום ההודית "נמסטה". עדיף בטון שקט ולא מתלהם".
מחמאות:
"נשות העסקים בהודו נוהגות להגיע למפגשים רשמיים לבושות בלבוש המסורתי, הסארי. גם כאן כדאי להימנע ממחמאות על הסארי גם אם אתה סבור שהוא יפהפה ועשיר בצבעיו. ישראלים מאוד אוהבים להחמיא לנו על הלבוש המקורי ולהתעניין לגביו, מרכיביו, צבעיו (והיה כבר מישהו שבחוסר טקט משווע אף התעניין היכן ניתן להשיגו במחיר טוב). זה לא נהוג. הימנעו מכך. יש לקרוא לאישה בתואר Mrs עד שהיא מתקנת אותך, אם בכלל".
הזמנה לבילוי בערב:
בהודו, נוהגים בהרבה כבוד לאישה העובדת. לכן לא נהוג להזמין אשת עסקים או עמיתה לעבודה לכל פעילות אחרי העבודה. בוודאי לא הזמנה אינטימית. אם כבר אז להזמין קבוצה שלמה, או להזמינה עם כל בני משפחתה. אם כבר יצאתם, אל תיקח אותה או אותם למקום שמגיש אלכוהול או שמעשנים שם. רוב הנשים ההודיות לא שותות אלכוהול ולא מעשנות, ועלולות להיעלב מכך.
נשיקות:
"ההודים ובמיוחד ההודיות, נמנעות מכל הפגנת חיבה בפומבי. בוודאי לא נשיקה. גם לא לחי אל לחי שכה מקובלת בתרבויות רבות ובמיוחד אצלנו. גם אם אתה מאוד שמח לפגוש עמיתה הודית, תתאפק. אל תנשק. "באופן הפוך, הייתי ממליצה לנשות עסקים ישראליות הנוסעות להודו לא להיות "cool", לא לנסות להתחבב על הקולגות ההודים שלהם באמצעות שנינויות, ובדיחות. לבוש קונסרבטיבי, תקשורת רק ברמה שמצריכה העבודה ולא הרבה יותר מזה", אמרה שאליני אלאשארי.
ארה"ב והמערב: הקפידו שבעתיים על פוליטקלי-קורקט
אי אפשר היה להימנע מתזכורת על התקרית המביכה שאירעה לפני כשנה וחצי לראש הממשלה שרון, שהחמיא ליועצת לביטחון לאומי בממשל האמריקני, קונדוליסה רייס, על רגליה היפות - מחמאה שגררה סוג של תקרית דיפלומטית.
אילון סלייטר, יועץ לניהול בינלאומי (השתתף אף הוא ברב שיח): "הייתי כמעט ומגדיר את היחסים בין גברים ונשים במקום העבודה בארה"ב כ"מתוחים" - ולבטח כשמשווים את זה לאיך שאנחנו, הישראלים, מתייחסים לנשים במקום העבודה (יחסית בפתיחות). הנושא של הטרדה מינית הוא מרכזי במקום העבודה האמריקני, וגם ה-Political Correctness הידוע, משחק כאן תפקיד". לפיכך, לא הייתי ממליץ לבוס או קולגה ישראלים, להחמיא לאישה אמריקנית על לבושה, הבושם שהיא משתמשת בו, וכדומה. זה עלול להתפרש לא נכון, והסנקציה החברתית (ולעיתים גם המשפטית) על כך חריפים מאוד".
בצד השני של הקשת אפשר למצוא את מדינות סקנדינביה, הולנד, והחלק הפלמי של בלגיה. שם, כמובן, מאמינים בשוויון בין גברים ונשים, אך יחד עם זאת הדברים אינם מתוחים כמו בארה"ב. אפשר לתת מחמאות, אבל באיפוק. יהיו נשיקות וחיבוקים במקום העבודה, אך בזמן ובמקום המתאים: כשמרימים כוסית לחג המולד, כשיש יום-הולדת לאחת העובדות והבוס מעניק לה מתנה, וכדומה. נשים ישתו אלכוהול (בירות, יין) בניגוד להרבה מקומות במזרח, ולפיכך אפשר להציע להזמין אותן למשקה, כל עוד שזה נעשה תוך שמירה על גבולות וטעם טוב. באופן כללי, אפוא, יש הרבה יותר פתיחות, אם כי התרבות המצ'ואיסטית חזקה שם הרבה פחות אצלנו".
__________
הכותב הוא איש יחסי הציבור של הפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל-אביב.
