- 1) מדינת ישראל, המתקיימת לאורך מאבק מתמשך עם שכניה הפלשתינים זה עידן ועידנים, חייבת להיערך לנכונות למאבק מתמשך ללא פיתרון יציב שיביא מזור לסכסוך הציוני-ערב בעתיד הנראה לעין. כניסתה של דמות בעלת שיעור קומה ויוקרה רבה בעולם המערבי, כמו גם בעולם הערבי, פותחת צוהר לשינוי במעמד הנשיאות, כמו גם לסדר יום נשיאותי שונה.
במצב שבו ממשלות ישראל המתחלפות חדשות לבקרים מחוייבות להחלטות טקטיות בכל הקשור בסכסוך הדמים בין מדינת ישראל לשכניה, שינוי סדר היום הנשיאותי צריך לקבל צביון של גישור בין קצוות החברה הישראלית השסועה במאבקים פנימיים.
הציבור החילוני, רובו ככולו, אדיש לקו האידיאולוגי העומד בשורשו של השסע בין מדינת ישראל הריבונית ומוסדותיה לציבור הדתי-לאומי. ואולם, את הקרע בין הציונות הדתית על שלל גווניה לציבור החופשי, שתחילתו בהסכמי אוסלו, ושיאו לפי שעה בפינוי הישוב היהודי מרצועת עזה, ניתן להבין אך על-פי תפיסות עולם מנוגדות, ולא על-רקע ראיית עולם מדינית-ביטחונית.
שינויים רבים עברה הציונות הדתית מאז הקמתם של 'הפועל המזרחי' ו'המזרחי'. תלמידיו של הראי"ה קוק פינו את מקומם, למן הניצחון במלחמת ששת הימים, לתלמידיו של בנו הרב צבי יהודה האמונים על קו משיחי בלתי מתפשר שעיקרו החתירה להקמת מלכות ה' עלי אדמות. ההקצנה בחברת הלומדים הדתית-לאומית, המוכתבת בידיהם של בכירי הציונות הדתית, מלווה בנסיגה מאידיאולוגיה פרגמטית שאפיינה את הציונות הדתית ערש הקמתה, לאידיאולוגיה משיחית המבקשת את הגשמתה נוכח משבר אמון עמוק עם הציבור החופשי.
תחושותיהם של רבים וטובים בקרב מובילי הקו האידיאולוגי המשיחי בציונות הדתית, הן שאופיו של המאבק הציוני בכללו, אינו רק על חוסנה הצבאי והמדיני של מדינת ישראל, אלא, יתר על כן, על דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. ניתן לזהות דמיון מסויים לתפישה החרדית הנאבקת אף היא בסוגיית יהדותה של מדינת ישראל, אך בשעה שהקו המרכזי המאפיין את רוב הזרמים החרדיים השותפים בממשלות ישראל הוא אורח החיים היהודי כלימוד התורה וקיום המצוות, הרי שנושאי דברה של הציונות הדתית המודרנית רואים בשאלת מהותו של הלאום היהודי את הבסיס למאבקם. המשותף לשתי התפיסות היא המלחמה בציבור שנתפס כמחוסר ערכים.
בכדי לערוב לכך שהעימות עם הציונות הדתית בכלל, ועם הפלגים הקיצוניים בה בפרט, לא יהפוך למאבק בין שני עמים עם סבירות לצורך בשתי מדינות, יש להיות ערים לשורש האידיאולוגי של שתי תפיסות עולם מנוגדות, החותרות בלחץ הארועים לעימות פיזי בקנה מידה מדאיג. בהתאם לתחזית עגומה של המשך העימות הצבאי הציוני-ערבי, על נשיא המדינה לקחת על עצמו את תפקיד המגשר בין תפיסות עולם, ולא כמתווך בין התנהלות אלימה פרי הסכמים מדיניים. תרגומו של מעמדו היצוגי של נשיא מדינת ישראל, למעמד של מגשר בין קטבים אידיאולוגים, ערכיים ותרבותיים, עשוי להעביר את ההתמודדות עם השסע בין מדינת ישראל למיעוט הנושא את דגלה של הציונות בעולם מערבי משתנה, לפסים של ההערכה וכבוד הדדי, ויפתח צוהר לאפשרויות נוחות יותר ליישומם של הסכמים מדיניים בעתיד.
- 2) בדומה לחברה הדתית-לאומית, גם אחותה החרדית נתונה לשינויים רבים. תהליכי החילון המואצים והמעבר של החברה הישראלית לחברה מערבית מודרנית, הנאמנה לערכים מערביים ולאורח חיים חופשי הזר לעולם היהודי הקלאסי והאורתודוכסיה החרדית, משפיעות על אופיו של המאבק החילוני לשוויות זכויות וחובות במדינה מתוקנת, אל מול תפיסת עולם חרדית הדורשת את כלל ישראל לרעיון חברת הלומדים המאפיינת את היהדות האורתודוכסית למן מאבקה בהשכלה, בציונות, וברפורמה.
ההשכלה החרדית, האמונה על סדר יום שונה לחלוטין מזה של החינוך הממלכתי (והממלכתי דתי), תובעת את החלת ד' אמותיה של ההלכה היהודית על ציבור גדול שאינו מכיר בה כבסיס לקיומו התרבותי והרוחני. אמנם, אף החברה החרדית המתקיימת בארץ ישראל נתונה לתהליכים של "ישראליזציה": הקמת הנחל החרדי, נכונותן של דמויות בכירות בהנהגה החרדית, הן הליטאית והן החסידית, לאפשר לצאן מרעיתן להנות מהאפשרויות הגלומות בכניסה לשוק העבודה, מעידות כולן על נכונות להפנים, לפחות חלקית, מצב של חובה בפשרה עם הציבור החופשי המהווה את רוב רובו של כלל ישראל בארץ ישראל. מאידך-גיסא, דמויות קיצוניות יותר, מחייבות את ציבור לומדי התורה בארץ ישראל להסתגרות ולהגבהת החומות, נוכח מציאות חופשית התפסת כמאיימת. מבלי להיכנס לשורשיה של התנועה ליהדות מתקדמת, מטרותיה השונות, תכניה הדתיים, וכן השינויים שעברה במרוצת השנים, הרי שמהלכה לאורך תולדותיה יד ביד עם תנועות השחרור ביהדות, מעמיד אותה כחלופה ולא כאתגר, כאפשרות ולא כהתמודדות.
על החברה החילונית להבין כי ההתמודדות שלה עם נושא הזהות היהודית והצביון היהודי, שהם, על-פי מגילת העצמאות, ראש בניינה ושורש קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, היא מול האורתודוכסיה החרדית ולא מול החלופות הקונסרווטיווית והרפורמית.
התמודדות מסוג זה מחייבת דווקא את פעולתה היצוגית של האזרח מספר אחד במדינת ישראל, להתמודדות שבתוכה מוכנות למצב בו נוכח מחסור בפתרון בין שתי תפיסות עולם ומערכות ערכים מנוגדות, שעשוי לחייב את מדינת ישראל להיות עדה למצב בו ההנהגה החרדית תעודד ירידה מהארץ, על כל המשמע מכך: חתירה חרדית קיצונית מחו"ל תחת יסוד קיומה הפיזי של מדינת ישראל, דבר שאפיין לרוב את החוגים החרדיים הקיצוניים האנטי-ציונים למן ראשית יסודם, כמו גם מאבק עיקש על דמותה של יהדות ארצות הברית אל מול התנועה הרפורמית, דבר העלול להיות כרוך בכרסום חמור בתמיכה האמריקנית במדינת ישראל, ובערבות האמריקנית לקיומה של מדינת ישראל ובטחונה.
- 3) הפערים החברתיים בישראל הם מהגבוהים בעולם. מדינת ישראל הפכה למדינה בה הפערים בין עשירים לעניים הם מהעמוקים בעולם המערבי, דבר שבין היתר תרם לעלייתה של מפלגת 'שינוי' כנציגתו של המעמד הבינוני, מפלגה החרטה על דגלה אופי מאבק חסר פשרות, ושימוש ברטוריקה מתלהמת וארסית.
תחת להותיר את המאבק בעוני לסדר יומן של מפלגות ואישי ציבור, הכפופים בעל כרחם בראש ובראשונה לסדר יום מדיני וביטחוני, ונתונים ללחצים פוליטיים מסוגים שונים, נשיא המדינה, בתפקידו היצוגי המשוחרר מעקבות פוליטיות, עשוי לשמש כדמות המתאימה להעמיד את נושא המאבק בעוני ובפערים החברתיים בראש סדר היום של מוסד הנשיאות.
