|
פלשתיני במחסום בדרך לעבודה בישראל
[צילום ארכיון: פלאש 90]
|
|
|
|
|
במהלך השנים האחרונות, במקביל לדעיכת האינתיפאדה, גדל מספר הפלשתינים תושבי יהודה ושומרון העובדים במשק הישראלי (בישראל וביישובים הישראלים ביהודה ושומרון). כך עולה (יום ד', 31.3.10) מקטע דוח העוסק בהתאוששות התעסוקה הפלשתינית בכלכלה הישראלית, שיפורסם במהלך אפריל כחלק מדוח מקיף של בנק ישראל.
עיבוד נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלשתינית, מלמד כי מספר הפלשתינים תושבי יהודה ושומרון העובדים בכלכלה הישראלית, הגיע בשנת 2008 לכ-44,000; זאת, נוסף על כ-32,000 תושבי מזרח ירושלים הנכללים בפרסומי הלמ"ס הפלשתינית.
העובדים מיהודה ושומרון (ללא מזרח ירושלים) מהווים כ-2 אחוזים מסך כל העובדים במגזר העסקי בישראל. מנקודת מבט פלשתינית, נודעת לעבודה בישראל חשיבות רבה: הפלשתינים העובדים במשק הישראלי מהווים למעלה מ-14 אחוזים מכלל המועסקים הפלשתינים תושבי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים, וסך הכנסות השכר שלהם נאמדו בשנת 2008 בכ-649 מיליון דולרים, שהם למעלה מ-10 אחוזים מהתוצר הפלשתיני.
דוח של משרד האוצר הפלשתיני מציין, כי עלייה של יותר מ-20 אחוזים במספר הפלשתינים העובדים במשק הישראלי בשנים 2008-2007, הביאה לגידול משמעותי של ההכנסה והביקושים במשק הפלשתיני.
תושבי יהודה ושומרון העובדים במשק הישראלי כוללים עובדים בהיתר (כ-25,000, נכון ל-2008), עובדים ללא היתר (כ-16,000) ומיעוט קטן של בעלי תעודת זהות ישראלית או דרכון זר. היתרי העבודה בתחומי מדינת ישראל ניתנים על-פי מכסות ולאחר בדיקות ביטחוניות, ואילו ההיתרים לעבודה ביישובים ישראלים ביהודה ובשומרון ניתנים לרוב המבקשים. על כן, קובע הדוח, ניתן להעריך כי הרוב המוחלט של חסרי ההיתרים עובדים בתחומי מדינת ישראל, שבה הם משתכרים שכר יומי גבוה (כ-124 ש"ח), יחסית לשכר היומי במשק הפלשתיני (כ-85 ש"ח). עם זאת, השכר היומי של העובדים במשק הישראלי בלא היתר, נמוך מהשכר היומי נטו של בעלי ההיתרים (כ-141 ש"ח).
הקריטריונים הביטחוניים למתן היתרי עבודה בישראל והאכיפה הישראלית משתקפים בהשוואה של מאפייני העובדים במשק הישראלי עם היתר עבודה ובלעדיו: בעלי ההיתרים הם מבוגרים יותר, שיעור הרווקים בקרבם נמוך, והם עובדים יותר ימים בחודש מאשר חסרי ההיתרים. עקב ההפרש בימי העבודה בחודש ובשכר היומי בין עובדים בהיתר לעובדים בלא היתר, שכרו החודשי של עובד בהיתר גבוה בכ-34 אחוזים משכרו של עובד בלא היתר.
לעומת זאת, מבחינת המעסיקים, ההפרש בעלות ההעסקה בין עובד בהיתר לעובד בלא היתר גדול יותר: על-פי נתוני רשות ההגירה במשרד הפנים הישראלי, העלות הממוצעת של יום עבודה מדווח בישראל עמדה בשנת 2008 על כ-210 ש"ח, ואילו העלות היומית של עובד בלתי חוקי כללה רק את שכרו, כ-124 ש"ח ליום עבודה. הפרש זה מהווה תמריץ משמעותי למעסיקים להעסיק תושבי שטחים ללא היתרי עבודה. עלות ההעסקה הנמוכה של תושבי יהודה ושומרון במשק הישראלי, עלולה להשפיע לרעה על השכר של עובדים ישראלים בלתי מיומנים וטומנת בחובה השלכות חברתיות שליליות.
על-פי החלטת ממשלה מינואר השנה הוקם לאחרונה צוות בין-משרדי, שמטרתו להמליץ על קריטריונים למכסות העובדים תושבי יהודה ושומרון, ועל הסדרת דרכי ההעסקה של עובדים אלו במשק הישראלי. הסדרת דרכי התעסוקה כוללת שיפור מדיניות האכיפה כלפי מעסיקי עובדים בלא היתר וכלפי מעסיקי עובדים בהיתר, שאינם נושאים במלוא עלויות המעביד על-פי חוקי העבודה הישראלים.
