השופט (בדימ.) שלום ברנר מונה לחקור את הסתרת האזנות הסתר בפרשת חיים רמון. הדוח פורסם ונותן לנו הזדמנות נדירה לראות איך פועלים בפרקליטות, איך משקרים ומרמים שם בלי בושה ואיך הם מטייחים דברים, אבל הדוח גם נותן הזדמנות לראות איך אין שום קשר בין העובדות שמתגלות למסקנה שפורסמה. שווה ומומלץ לקרוא את הדוח כולו, (למעוניינים
[קישור]) אבל לנוחות העצלנים מובא תקציר העובדות שהשופט חושף:
ב-21 ביולי 2006 הוחלט בישיבה שקיימו פרקליט המדינה ערן שנדר והמשנה לפרקליט המדינה שוקי למברגר עם 5 קצינים בכירים ממשטרת ישראל לקיים האזנות סתר בפרשה. הוצאו צווים ונעשו האזנות.
ב-27 ביולי 2006 התקיימה פגישת המשך אצל פרקליט המדינה, והפעם הצטרפו אליה (בנוסף לכל הקודמים) גם פרקליטת מחוז ת"א עו"ד רות דוד ועימה הפרקליטה המלווה את התיק עו"ד אריאלה סגל-אנטלר. בישיבה זו דווח להן על האזנות הסתר.
תיק החקירה, שהועבר מהמשטרה לפרקליטות לצורך הכנת כתב אישום, ציין במפורש שהתקיימו האזנות סתר. לתיק צורפו גם חלק מתמלילי ההאזנות וגם סיכום תיק החקירה שהמשטרה מסרה לפרקליטות, שציין במפורש שבוצעו ויש האזנות סתר.
מכאן שהפרקליטות כולה ידעה שבוצעו האזנות סתר. פרקליט המדינה וסגנו הם מי שהחליטו לקיים האזנות סתר ופרקליטת מחוז ת"א והפרקליטה הממונה על התיק גם דווחו על כך מפורשות וגם קיבלו זאת בתיק המשטרה יחד עם תמלילי הקלטות. לפחות 4 פרקליטים בכירים ביותר ידעו והיו מעורבים בנושא ההקלטות.
אולם לפני שהפרקליטות מסרה את תיק החקירה לעיונם של פרקליטי רמון כמתחייב בחוק, הוציאה פרקליטת מחוז ת"א מהתיק את ההקלטות ואת הרישומים המעידים על כך שהיו האזנות והעבירה אותם לתיק חקירה חדש שפתחה באופן מלאכותי ונתנה לו מספר חדש . מובן שאח"כ הפרקליטות סגרה וגנזה את התיק הזה "מחוסר אשמה" [הגיוני, לא? במה אפשר להאשים את תמלילי ההאזנות עצמם?]. ככה בדיוק מעלימים חומרים.
3 חודשים מאוחר יותר, באמצע המשפט ביום 22.10.2006 , הדליף גורם אלמוני לפרקליטי רמון שיש האזנות סתר שמוסתרות. הם פנו בדחיפות לפרקליטות אבל נענו בכתב כי "במסגרת החקירה שנוהלה נגד מרשך בתיק הנדון לא בוצעו האזנות סתר". כך כתבה הפרקליטה המלווה שטיפלה בתיק, מי שבעצמה השתתפה עם צוות חוקרי רמון בישיבה אצל שנדר, ודיווחה על ההאזנות. ברור שזו תשובת שקר.
עוה"ד של רמון חזר ופנה ב-24.10.2006 וביקש הבהרות ולקבל כל חומר שהושג בהאזנות סתר, ונענה שוב שנעשתה בדיקה ואין חומר הנוגע לתיק של רמון. זו הייתה תשובת השקר השנייה.
בעקבות פנייתו החוזרת ביום 25.10.2006, כתבה לו שוב הפרקליטה: "אין לי מה להוסיף על תגובותי הקודמות לפניותיך. אין חומר חקירה רלוונטי שלא נמסר לכם לעיון". זו הייתה כמובן תשובת השקר השלישית.
מאחר שההקלטות נעשו במסגרת פרשת רמון וביניהן האזנות למי שהיתה עדת התביעה המרכזית, אלה חומרי חקירה רלוונטיים ביותר למשפט הזה, וחובה הייתה לגלותן לו. כך קובע השופט ברנר וכך קבעו גם השופטות במשפט רמון. לכן ברור כשמש, שהפרקליטות שיקרה בכל תשובותיה, 3 פעמים ברציפות. השופט גילה שכל תשובות הפרקליטה נכתבו על-דעתה ובאישורה האישי של פרקליטת מחוז ת"א.
רק ביום 31.10.2006 (כשהיה ברור שהכל עומד להתפוצץ) הודיעה הפרקליטות לראשונה לעורכי הדין של רמון שחומר האזנות הסתר יועמד כעת לעיונו. לעוה"ד של רמון זה היה כבר מאוחר מדי. זה היה הרבה אחרי שרמון הסכים להסרת חסינותו, אחרי שרוב משפט כבר התנהל ואחרי שהמתלוננת כבר סיימה את עדותה הראשית בבית המשפט.
אפשר להניח שאם היו מתגלות מראש ההקלטות המוכיחות שהמתלוננת בכלל לא רצתה להתלונן ומישהו הכריח אותה, ייתכן שכל הפרשה הייתה מתפתחת אחרת. כי כשרשויות המדינה מאלצות מישהו להתלונן נגד ח"כ או שר, זה בהחלט עניין שזכותו של הנאשם לדעת עליו, עניין שבית המשפט חייב לדעת עליו ואולי ראוי שגם ועדת הכנסת תדע עליו בבואה לשקול אם להסיר חסינות של נבחר ציבור. כאשר מישהו לוחץ בכוח ואיומים על אנשים להתלונן - יש לזה חשיבות רבה, משפטית וציבורית. יוזכר שרמון לא היה שר המשפטים היחיד שהועף מתפקידו או שמינויו סוכל או שנסחט זמן רב באמצעות כתב אישום.
אבל איך נגמרות המסקנות של אותו השופט (בדימ.), אחרי שהוא עצמו מוצא מאשר שהפרקליטות, על בכיריה וראשיה, ידעה על האזנות הסתר ולאחר שהוא קובע שהיא הייתה חייבת למסור לרמון את החומר מראש ושאסור היה להוציאו מהתיק ולהסתירו, ואחרי שהוא עצמו מספר כיצד 3 פעמים מסרה הפרקליטות במודע תשובות שקר לפרקליטי רמון?
השופט קובע שהפרקליטות לא פעלה כאן בזדון...
אז אם אתם חושבים לסמוך אי פעם על יושרם האינטלקטואלי של שופטים (בדימ.) – על אחריותכם תעשו זאת. הדוח הזה אינו מאפשר לעשות זאת. ממצאיו הזה הם כתב אישום גלוי לפרקליטות המדינה שאנשיה מרמים, משקרים ומכזבים ללא היסוס, אבל המסקנה הפחדנית שלו היא טיוח עלוב, זלזול באינטליגנציה הציבורית ובושה לשופט.