"באת כוח המאשימה לא הסבירה לבית המשפט את הסיבה לתיקון המשמעותי שתוקן כתב האישום לקולא וראוי היה שתעשה כן. מעבר לכך מתמיהה מאוד העובדה, שב"כ שני הצדדים לא התייחסו כלל לתסקיר לגופו, הקובע חד-משמעית שהנאשם מטשטש את המניעים האמיתיים שהביאו אותו לביצוע העבירות, חוזר בו מהודאתו בהקשר ליסוד הנפשי וטוען שלא הייתה לו כוונה מינית, ובנוסף מתכחש לחלק מהעובדות הקשות שעדיין נותרו בכתב האישום ה"מקוצץ". משכך לא ברור לבית המשפט כיצד ביקשו הסנגורים לשכנע, שהנאשם מבין ומפנים את חומרת מעשיו ומצטער עליהם באופן עמוק ואמיתי,שמעבר להצהרות שהצהיר בבית המשפט קודם להחלטה באשר לעונשו". כך קבעה (יום ה', 8.04.10) שופטת בית משפט השלום בתל אביב, דורית רייך שפירא, בבקשה שהגישו המדינה והסנגוריה הציבורית לבית המשפט, לאשר את הסדר הטיעון עם הנאשם
דוד יפרח, אשר הואשם בביצוע מעשים מגונים והטרדות מיניות בעובדות אשר היו כפופות למרותו, במסגרת תפקידו כיו"ר אגף הרווח ה בהסתדרות הכללית.
כנגד דוד יפרח, יליד שנת 1951, הגישה פרקליטות מחוז מרכז כתב אישום בגין שורה של עבירות מין, מסוג מעשים מגונים והטרדות מיניות, כלפי עובדות הכפופות למרותו, בזמן שהיה יו"ר אגף הרווחה של ההסתדרות הכללית. עם זאת, עדויות לא נשמעו בתיק והצדדים בחרו במסלול הקל של הסדר טיעון, תוך שכתב האישום שהוגש כנגד הנאשם עובר מהפך לקולא - העבירות אשר בוצעו במקור בשנים 2000 עד 2007 קוצרו במשכן, ועתה, לפי כתב האישום המתוקן (לצורך הסדר הטיעון), העבירות בוצעו "אך ורק" משנת 2002. אחת המתלוננות נמחקה מהתיק ובאשר לשתיים האחרות - טיב העבירות שבוצעו בהן הומר מכתב האישום המקורי לכתב האישום המתוקן באופן כזה שתוצגנה עבירות קלות בהרבה. הוסכם כי יושת על הנאשם עונש של שישה חודשי מאסר אשר יבוצעו בעבודות שירות וכן מאסר על תנאי והוא חויב לפצות את המתלוננות בסכום כולל של 35 אלף שקלים.
"הנאשם עבר את העבירות על-רקע תחושת הכוח והשליטה שהקנתה לו משרתו" הגם שתסקירי שירות המבחן נועדו, במקורם ההיסטורי, לסייע לעבריינים אשר הגיעו לעבריינות מתוך נחשלות ומצוקה חברתית וכלכלית, לעלות על מסלול משקם, המציאות בישראל דהיום היא שגם עבריינים אשר ביצעו את עבירותהם מתוך עמדת כוח ומתוך תחושה של כוח, בין אם מדובר בעבירות המין שביצעו קצב, רמון, גלזר, גולדבלט ודומיהם, ובין אם מדובר בעבירות כלכליות שלטוניות שבצעו אולמרט, הירשזון ודומיהם, עדיין, מסורת היא מסורת וגם נאשמים רבי כוח, אשר אין חולק כי לא המצוקה דחפה אותם לבצע עבירות, אלא דווקא ה"שתן" שעלה להם לראש ושיכרון הכוח, נתונים למרותו של שירות המבחן, ולקביעותיו, אשר עצם כפיפותם לו, כלל אינה תואמת את הסיטואציה. וכך קרה ששירות המבחן נתן תסקיר בעניינו של הנאשם ולפיו "נאשם עבר את העבירות על-רקע תחושת הכוח והשליטה שהקנתה לו משרתו". ברם, מאז הפרשה עזב יפרח את משרתו, פנה ללימודים בכולל, ולטענתו הוא אינו זקוק לשיקום מטעם הרשויות שכן "רב מכווין את כל התנהגותו", ובכך נסגר הגולל על התיקון הנדרש לו הוא נזקק, לטענתו. כל הצדדים בתיק הסכימו להסדר הטיעון, תוך שסניגורו של הנאשם, הפרופ'
קנת מן, משבח את התיקון הנפשי שביצע הנאשם בנפשו ואת ההכאה על חטא. הצדדים ככללם היו משוכנעים שהנאשם 'תיקן את מידותיו', 'הביע חרטה' והנאשם אף הצהיר בהן צדק בפני בית המשפט כי הסכין לעסקת הטיעון וזאת בכדי לחסוך מן המתלוננות את הסבל אשר כרוך בעדות.
ביהמ"ש: "הנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו" לאחר שהשופטת דורית רייך שפירא סוקרת את הרציונלים של איסור ההטרדה המינית שבחוק, ביניהם,
כבוד האדם, האוטונומיה שלו, זכותו לפרטיות, והשוויון בין המינים במקום העבודה, היא תמהה על מהפך ה"הרזיה" שעבר כתב האישום, מכתב אישום אשר משקף את חומרת מעשיו הלכאוריים של הנאשם לכתב אישום רזה ומרודד. השופטת רייך שפירא מותחת ביקורת על כך שהסדר הטיעון נערך חרף העובדה שהנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו, ומכחיש שהייתה לו כוונה מינית בעת ביצוע המעשים.
הרשעה עכשיו, קלון אח"כ ביהמ"ש גם בחן את עמדת הצדדים בנוגע להטלת קלון בנאשם, וכל הצדדים הסכימו כי את שאלת הקלון יש לדחות לעת מצוא, עת יגיש הנאשם מועמדות למשרה ציבורית נוספת. נכון להיום התפטר הנאשם ממשרתו והוא אינו עוסק עוד בכל משרה ציבורית שהיא.
"דפוס התנהגות כוחני ומשפיל, קבוע ומתמשך" לא בנקל אישרה השופטת דורית רייך שפירא את הסדר הטיעון. מחד, היא ציינה, הנאשם ניצל עובדות נקיון שהיו כפופות לו במשך שנים וחודשים, כאשר לא מדובר בהתאהבות חד פעמית אלא ב"דפוס התנהגות כוחני ומשפיל, קבוע ומתמשך". מאידך ציינה השופטת את הודאת הנאשם, אשר חסכה את הסבל שכרוך בעצם העמידה על דוכן העדים מן המתלוננות, כמו גם את חלוף הזמן מאז ביצוע המעשים. השופטת שפירא אישרה את עסקת הטיעון, השיתה על הנאשם כ 24 חודשים מאסר כאשר שישה מתוכם ירוצו בעבודות שירות (אם כי לא בסביבת עבודה בה עובדות נשים), והשאר - כמאסר על תנאי בתנאי שבמשך שנתיים לא יעבור הנאשם עבירה מסוג עוון ובמשך כשלוש שנים לא יעבור הנאשם עבירת מין מסוג פשע. כמו-כן הורתה השופטת שפירא להעביר את סכום הפיצוי, בסך 35 אלף שקלים, מקופת בית המשפט, שם הופקד, לרשות הקורבנות.
