אברי גלעד: "אני מבין שאני מעורר אנטגוניזם"

אברי גלעד נולד בירושלים, הבכור משני ילדיהם של דב קווסטלר ז"ל, מתרגם מצ'כית יליד סלובקיה שנפטר לפני שנתיים, ואורה תבדל"א, דור שביעי בירושלים, שעבדה בלמ"ס וגרה כעת בבית אבות סמוך לבית בנה. את בית הוריו מתאר גלעד כ"שואתי וחרדתי".

יום השואה מצא אותו במצב רוח מהורהר. "העיסוק בשואה קשה לי", אומר גלעד, "היה לי מזה מספיק. היו בבית הרבה צחוק ומשחק, אבל לא הייתה הפגנת רגשות גלויה. אבא שלי דיבר על השואה בכל הזדמנות. כל הזמן סיפורי מחנה. הוא שרד את בירקנאו כי נפל עליו ברזל וריסק לו את הרגל. הוא אושפז ורופאים טובים השאירו אותו שם, עד שהגיעו הרוסים".

גלעד מספר שפיתח "חרדה מחרדתיות" כתגובת ־נגד לדאגנות היתר של אביו. "אני לא יכול לסבול תדר של דאגה מופרזת", הוא אומר. "אכלתי כאלה כמויות מזה בילדות ובנערוּת, עד שהבנתי כמה דאגה היא דבר לא בונה. אם לא הגעתי בדיוק על השנייה, הייתה היסטריה כי אולי משהו קרה. כשהייתה תחזית שהולך להיות יום וחצי שלג, המקרר התמלא בלחמים לשישה חודשים. אבא שלי אכל אותה נפשית נורא חזק מהשואה, ועם כל החן וההומור שהיו בו, הוא היה דיכאוני, חרדתי, כל הסל. אמא שלי ניסתה להסביר לאחותי ולי שאבא עבר דברים קשים ושחייבים להבין ולקבל את השיגעונות שלו".

והבנתם וקיבלתם?

"לא ידעתי שיש אפשרות אחרת. האופציה של אבא הייתה הדומיננטית, וזה הכתיב את האיכות הנפשית של הבית. מעולם לא מרדתי בו, הוא היה חלש מדי בשביל זה. אי-אפשר היה לומר לו דבר ביקורת הכי פשוט, כי הוא היה שביר לחלוטין, קיבל את זה הכי קשה. אתה צריך כל הזמן לקחת אחריות על ההורה וזה לא פשוט".

כילד, פיתח מנהג לשקר כדי למשוך מהסביבה את תשומת הלב שהחסיר בבית. "בגיל שבע שיקרתי לכל החברים שלי שאני שוער בהפועל ירושלים כי סבתא שלי עליה השלום קנתה לי מדים שלהם", הוא מדגים. "רציתי להיות מפורסם, נאהב. אדם רדוף מתעסק בעיקר בעצמו, אין מה לעשות. אני לא מתגעגע לתחושה של שקר שמתגלה. אני כבר לא בדיוק זוכר מה קרה, אבל הייתה פאדיחה".

מה עשית שהכי הביך את ההורים שלך?

"אבא שלי תפס אותי גונב חפיסת סיגריות־ מסטיק מחנות בגיל תשע. זו הפעם היחידה בחיים שהוא נתן לי סטירה".

איזה טכניקות פיתחת כדי להתמודד עם ההתנהגויות שלו?

"לציית".

בגיל 32 התחתן גלעד עם השחקנית/דוגמנית חלי גולדנברג, המבוגרת ממנו בשמונה שנים, שהייתה כוכבת ־על כשגלעד היה נער מתבגר ‏("אבל לא הייתי מעריץ שהשיג את מושא הערצתו"‏). לפני כעשור הם נפרדו, ומאז נקשרו בשמו של גלעד מספר רומנים קצרים, בעיקר עם בחורות צעירות ממנו.

מערכת היחסים הארוכה ביותר שניהל נמשכה שלוש שנים, עם דוגמנית ושמה אנסטסיה. הקשר הנוכחי שלו, עם נעמה שוחט, החל לפני שנתיים. את שוחט, 28, הכיר כשערכה את תוכנית הרדיו שלו בגלי צה"ל, "המילה האחרונה". הם גרים יחד בדירתו של גלעד. כשהיא יוצאת מהמקלחת ומגישה סנדוויץ' אבוקדו עם פלחי עגבנייה לארוחת ערב, גלעד, בטרנינג על הספה, קורא לה "אשת חיל" ומקבל נשיקה במצח. אנחנו מתכבדים בהאזנה לחוויות ממסיבת יום
הולדת של חברות לסביות שממנה חזרה זה עתה.

מה קושר ביניכם?

גלעד: "יש בינינו ברית נשמות. יש לנו שפה משותפת שזר לא יבין, כמו מודמים שמדברים באותו קידוד. אנחנו חולקים אידיאלים זהים. אנחנו בעלי אותו מבנה מוחי מעוות. כאילו שעברו 20 שנה אחרי שייצרו את המוח שלי וניסו שוב".

מה הכי קשה בלהיות בת זוג שלך?

"שאני מפורסם. הפרסום נכפה עליה, זה לא נעים לה".

אתה מאמין במונוגמיה?

"כן, שבה הכל מדובר, מעובד, נוכח, ושום דבר לא מוסתר. אני שונא קנאה".

בגידה תסגור את העסק?

"לא. אין בגידה. הכל פתוח אז לא צריך לבגוד. מתי מחפשים בחוץ? כשבפנים חנוק".

יש לכם יחסים פתוחים?

"ממש לא, אבל גם לא סגורים. יש לנו יחסים עם מוח פתוח, לא עם איברי מין פתוחים לכל עובר ושב. אבל אני לא יכול לדבר על היחסים שלי עם גברת בעיתון. אין בזה ברכה".

לפי איזה קריטריונים אתה בוחר את הדייטים שלך?

"הומור משובח חייב להיות שם, כל השאר רצוי אך לא חובה. למעט החלקות פה ושם, לא קידשתי את המראה החיצוני. ז'תומרת, גבר, אתה יודע, פה ושם הלכתי אחרי יופי חיצוני מסנוור".

מה לגבי הגיל?

"יש לי אליבי מושלם. הייתי עם כל הגילים. הייתי נשוי לאישה מבוגרת ממני, ומאז הייתי עם צעירות בהרבה, צעירות בקצת, וגם פחות או יותר בגילי. אבל זה שאני עם מישהי צעירה ממני בהרבה, זה בעיני לא הישג אלא בעיה. גם באופן הכי שטחי של איך זה נראה. אתה יכול להגיד מה אכפת לך, אבל זה תמיד קצת אכפת. וגם קיימים הבדלי תודעה. כשבן 70 יוצא עם בת 21, ברור שזה גם לא אסתטי".

וכשבן 50?

"47, בשבילך. זו הייתה שאלה כשנפגשנו והבנו שאנחנו רוצים להיות ביחד. ברור לי שיבוא היום שאני אהיה זקן והיא לא, אם נמשיך להיות ביחד. הזיקנה קופצת על אדם פתע פתאום. יש לי פחד מזיקנה, אבל פיזית הגוף נמצא במצב הכי טוב. אני מתעמל כל יום, שומר על המוח גמיש באמצעות לימוד, אוכל בריא, נוטל תוספי תזונה".

צובע שיער?

"שוטף, אני חייב בשביל הטלוויזיה. אני טיפה מכהה אותו".

מאז הגירושים, גלעד וגולדנברג מקפידים שלא לדבר זה על זה בתקשורת. מכריהם מתארים את היחסים כשלום קר. איה, בתם בת ה-14, הייתה בת שלוש וחצי כשהם נפרדו. היא גרה עם חלי, ישנה חלק מהשבוע אצל אברי, ולומדת בבית ספר אנתרופוסופי.

לאיה הייתה ילדות טובה יותר מאשר לך?

"היא תצטרך להגיד כשהיא תהיה בת 30 או 50. לא יודע אם הייתי הורה טוב יותר, אבל בוודאי אחר. כל דור מטיל בילדים את המומים שלו".

אתה מתכנן להביא לעולם ילדים נוספים?

"ימים יגידו".

מה יהיה המרד הכי כואב של איה בך?

"שריפת קלטות 'העולם הערב' בכיכר רבין. כיוון שאני לא מטיל שום שלטון ספציפי, אני לא חושב שיהיה שום דבר ספציפי שימוטט אותו. היא יכולה לחזור בתשובה או להיות אנרכיסטית של הגדר".

הם נקראים אנרכיסטים נגד הגדר.

"זו בעצם תהיה בגידה קשה".

גלעד דורג במקום התשיעי ברשימת המשתכרים הגדולים בטלוויזיה שפירסם ידיעות אחרונות. דווח שם ששכרו לעונה ברשת עומד על 340 אלף דולר, ובנוסף הוא גוזר קופונים מהפרסומת ל"מגה בול" וממכירת הפורמט לשעשועון "מה נהיה" לחו"ל. "אני לא מדבר על כסף כי אף אחד בתעשיה לא מספר כמה הוא מרוויח", אומר גלעד. "כשכולם יחשפו, גם אני אשים את הקלפים על השולחן. זו הרגשה דומה לזכייה בפיס. אני משתדל לא להתבלבל מזה, לא להשקיע את זה בסמים, הימורים, בחורות, מותגים ודברים שינקרו את עיני הזולת. ביום שאני מקבל צ'ק שמן אני תורם יותר. זה הפינוק שלי".

עם סכומים כאלה, למה בכלל היית צריך לעשות פרסומת?

"כי זה המון כסף, וזה לא היה כרוך בעשיית שקר בנפשי".

אתה עיתונאי?

"לפעמים. אני גם עיתונאי".

עיתונאי לא אמור לפרסם.

"אני לא בדיוק עיתונאי, אני מה שנקרא בעכשיווית טאלנט, ואני לא יודע כמה שנים עוד יש לי על המסך. אנחנו בתרבות שבה אם עברת את גיל 40, רפד את עכוזך היטב כי לך תדע מאין השפיץ יגיע. כמה דוגמאות כמו לונדון וקירשנבאום יש? רק הם עצמם.

"באתי מבית שואתי, חרדתי גם מבחינה כלכלית, ואני יודע היום שלהזדקן בכבוד ולהיות בבית אבות זה עניין יקר. אז אחריתי הכלכלית מטרידה אותי. וחוץ מזה, זכותי להתפרנס איך שאני רוצה, ולטעמי זה לא עומד בניגוד למה שאני אומר. מעולם לא אמרתי שלפרסם זה לא מוסרי".

באחרונה נתבע גלעד על-ידי חברת נורדסטאר מדיה בסכום של 2.8 מיליון שקל, בטענה שקריאותיו להסרת שלטי חוצות מאיילון "בכסות אידיאולוגית", נגועות באינטרסים אישיים. "זה בבית משפט כרגע", אומר גלעד. "הטענה המרכזית שלהם היא שיש לי אינטרס בפרסום בטלוויזיה ולכן אני לא רוצה שיהיה פרסום חוצות. לא יודע מתוך איזה ישבן הם הוציאו את המחשבה הזאת, כי פעלתי רק נגד שילוט חוצות באיילון, בשטחים הפתוחים של הכפר הירוק, שמהווה אקט אלים כלפי הסביבה.

"הם העלו צילומי פורנו על שלטים, של זוגות בפוזות טרום־משגליות, בחורות חשופות כמעט לחלוטין. אני, כנהג, כגבר, שוהה על זה כשאני רואה את זה, וכשזה קורה במהירות 90 קמ"ש - זה לא אחראי. בנוסף, כשאני נוסע באיילון אני קהל שבוי. ואם אני דתי ולא מעוניין להיחשף לזה?"

כשהוא לא נלחם בשלטי החוצות, גלעד מבקש להילחם באדישות ולהפיץ ברבים את חרדות הקיום שלו, שמוזנות על-ידי המאזן הגיאו־פוליטי הנפיץ באזור. "היטלר חדש קם באירן, הוא מפרנס היטלרים קטנים כאן בסביבה", הוא אומר. "התודעה הגלובלית־איסלאמית פלשה לכאן לאזור. הקוראן קורא לטבוח ביהודים".

קראת את הקוראן?

"לא, אבל אני שומע מטיפים באל ־אזהר, האוניברסיטה האיסלאמית בקהיר, אני צופה בהרבה קטעים של אוהבינו. כשהייתי מה שנקרא שמאלני, או סתם סאקר, חשבתי שהם אומרים את זה רק לצורכי פנים. היום אני מאמין להם".

היום אתה ימני?

"לא. מה זה ימני? הצבעתי למימד, כזה דתיים לייט. תמורת סיום הסכסוך, אני מוכן לפשרה מוחלטת ודרמטית בארץ ישראל ובירושלים. אבל אני דורש תמורה מלאה, ולא מדומיינת־כוזבת במיטב תרבות השקר הפלשתינית. אני לא מכיר בנראטיב הפלשתיני כל עוד הם לא מכירים בנראטיב שלי - שאנחנו לא אורחים לרגע פה ושהיהודים ישבו פה מאז ומעולם. השאלה היא מאיפה סופרים, ואני דורש לספור מהתחלה, מאיפה שיש עדויות ארכיאולוגיות.

"אני לא מכיר בנכבה אם הפלשתינים, אם יש בכלל דבר כזה, לא מכירים בכך שיש סיבה לנכבה. זה לא סתם ככה בא צורר יהודי אלים. המצב מורכב. וכשאומרים לי 'נכבה' זה לא מורכב, יש צד רע, וזה אני. בעיני, אני לא החזק, אני הקורבן, כעם. ב-36' ערביי ישראל יצרו קשר אסטרטגי עם גרמניה הנאצית ומאז השיח הערבי הוא שיח נאצי שמדבר בשפה של השמדה. השמאל הלא־לאומי ואזורי גדעון לוי, שעל פיו הפלשתיני תמיד צודק והיהודי תמיד רשע, השמאל האוטומטי, המשעמם הזה, הפך בעיני למנותק מהמציאות".

אתה מכיר את טיעוני הנגד: הכיבוש לא תם, יש מצור על עזה.

"חייב להיות מצור אחרת מכל חומר שנכנס לשם נהיה טרור. הם יודעים לעשות טרור ממטרנה. אז יש מצור, מה לעשות? טאף לאק. אפשר לחשוב שזה מנותק, שיושבים שם שוחרי שלום. תמיד ה'בגלל' מושמט. אני מוטרד עד אימה מהחירות שנוטלים לעצמם גורמים

בשמאל הסהרורי לנסות לשנות את הכרעת הרוב על-ידי חבירה לגורמים טרנס־איסלאמיים שחוברים עם הרדיקלים האירופיים כדי לחסל את מדינת ישראל. ענת קם ואורי בלאו זה רק דוגמה. האנרכיסטים נגד הגדר. המרצים שקוראים לאוניברסיטאות בחו"ל להחרים את ישראל. כל הישראלים שלא מבינים, או כן מבינים, שאנחנו במלחמה חמורה על קיומנו וחוברים לנוראים שבאויבנו. אני חושב שאנחנו הולכים למלחמה פנימית גדולה. אני מוטרד וחרד עמוקות גם מהתגברות האנטישמיות בעולם ומכללי המשחק המכוערים שמרשים לעצמם חלק מהמשתתפים במשחק הישראלי שרוצים להשפיע. אנחנו בסכנת השמדה מיידית, בקנה מידה היסטורי".

בשבוע שעבר החליט גלעד לעשות מעשה ויצא לסיור בהתנחלויות במועצה האזורית שומרון."נראה לי מגוחך לדבר על זה שנים בלי לפגוש את האנשים", הוא אומר. "לא עברתי מהפך אידיאולוגי עמוק, אבל הבנתי שבהתבצרות בעמדה יש אלמנט של לא לראות את האחר. פגשתי אנשים שבדרך כלל קוראים להם ה־מתנחלים, אבל הם אנשים נחמדים, ערכיים, שעושים דברים שאולי אני חולק עליהם ברמות מסוימות אבל לא יכול שלא להתפעל מהם ברמות אחרות".

אז התנחלויות זה מגניב?

"אל תשים לי מילים בפה. תנועת ההתנחלות מקורה בטעות מחשבתית עמוקה. היה עדיף שב-67' היינו מחזירים הכל במיידי ולא מסתבכים. אבל להגיד היום שנסיגה מההתנחלויות והקפאתן זה הפתרון, בלי לראות שמסביבי נהיה מרחב שהאג'נדה שלו כבר לא פלשתינית אלא פן־איסלאמית, ושפינוי התנחלויות הפך לדגל רק כי אין שום דבר יותר פשוט מזה - זה לא יעבוד".

סיירת גם בכפרים פלשתינים?

"עוד לא. את המציאות הפלשתינית התקשורת מביאה לי יום־ יום".

ממש.

"אני חושב שכן. בימים האחרונים החלטתי להתחיל לצאת לסיורים ברחבי הארץ. צריך להתחיל מאיזשהו מקום ואני מעדיף להתחיל באחים שלי".

אפשר להעביר את המספר שלך ל"שוברים שתיקה"? הם גם עורכים סיורים.

"האמת שלא, אין צורך כרגע".

אם כל-כך חורים לך אזורי גדעון לוי ואורי בלאו, זה לא מוזר שבחרת להתראיין להארץ? זה נראה כמו עוד דוגמה למתודת המגעיל־ מעולה: בתור שמאל אוטומטי הארץ זה מגעיל, אבל בשביל לקדם את העונה החדשה של "1 נגד 100", זה מ־עו־לה?

"אני ממש לא חי לפי איך שזה ייתפס. 'הארץ' הוא לא האויב, אבל יש בו חלקים שלא קוראים כמוני את המציאות שבה אנחנו חיים, ולכן לא מסייעים למה שאני רואה כעניין המרכזי של מדינת ישראל - לשרוד. לפני לשרוד כדמוקרטיה וכל מיני דברים אחרים, פשוט לשרוד. אני לא מחרים את 'הארץ'. הוא מעולה בחלקים מסוימים - לא בגלל זה שאני יכול לקדם בו את מטרותי - ומגעיל בחלקים אחרים".

מ-1 עד 10, עד כמה אתה מאושר?

"אין דבר כזה מאושר. זה קונספט בדיוני שהמציאה התרבות המערבית כדי לגרום לבן־ אדם להיות מתוסכל באופן קבוע. אושר זו נקודה דמיונית בעתיד שלעולם אינה מגיעה. אנחנו אומרים בלימוד, אתה לא יכול להיות מאושר. אתה יכול לאשר. הנפש מתנודדת. רק תצא מפה, אני יכול ליפול לדיכאון או לאופוריה".

אולי השאלה צריכה להיות בעצם עד כמה אתה מוזר?

"בעיני עצמי אני לא מוזר כי זה הדבר היחיד שאני מכיר. אבל אני כנראה נחשב כללית לבן ־אדם די מוזר, בעל תבנית לא מקובלת. מ'כפת לי".

כשעמיר בניון התארח בתוכנית של גלעד, הקרינו לכבודו קטע ארכיון מלפני עשור, שבו מופיעים שניהם. בניון הנבוך אמר: "אני מסתכל אחורה ומרגיש כמו שאתה מרגיש, רק שאתה לא אומר את זה". גלעד השתתק לכמה שניות, ואז ניתח את אברי של פעם: "כמה גבהות לבב, כמה יהירות, כמה גועל נפש".

לפני כעשור החליט להילחם בגועל הנפש, לאחר שגילה את "הכרה חשיבתית", לימודי השיפור העצמי בניחוח יהודי הידועים כ"שיטת ימימה" וחביבים על ידועני ישראל. "התחלתי ללמוד כי אף אחד לא רצה לעבוד איתי", מספר גלעד. "הייתי מעורב ברצף של תוכניות שנכשלו. 'הפיתוי' נפלה כי החישובים הכלכליים להכנסות מפרסום התפרקו בגלל פרוץ האינתיפאדה השנייה. 'המצב' נהפכה מהפקת פאר לסמרטוט בשקל כי לא היה כסף, והייתה פלופ נורא בלי קשר אלי. ואני מניח שזה התחבר גם לכך שהייתי בן אדם לא כל כך נעים".

לתודעה הציבורית הוא פרץ בשנות ה-80 עם תוכנית הרדיו הפרועה "מה יש" בגלי צה"ל, לצד ארז טל. ב-90', בשידורי הניסיון של ערוץ 2, העלו השניים את "העולם הערב", שהפכה לקאלט. גלעד קדח מיצירתיות באותן שנים. כל דבר שהוא נגע בו זהר, ועדת מעריציו התרחבה בהדרגה. אבל יחסי אנוש, מעידים עמיתים רבים, מעולם לא היו הצד החזק שלו.

דלית עופר הצילה לגלעד את הקריירה בימי השפל כשהזמינה אותו לשוב לרדיו, לשדר את "המלה האחרונה" בגלי צה"ל, שאותה ערכה אז. משם הקריירה שלו כבר הותנעה מחדש, הפעם לאט ובהדרגה. לחיילים בתחנה, שגדלו כמעריצים של גלעד, ועתה זכו לעבוד לצדו, זו הייתה אכזבה. "הוא היה נכנס לחדר ולא מדבר עם אף אחד", מספר אחד מהם. "כשהציגו אותי בפניו הוא אמר 'אוקיי'. לא שלום, כלום. הוא היה כזה לכולם".

"העבודה שלי איתו הייתה נעימה מאוד", מסנגרת עופר, "חלק מהדברים קשורים להפרעת הקשב שלו, שהוא מודה בה. למשל, אם חייל או חיילת כירסמו תפוח כשהוא ישב בחדר, הוא היה עף עליהם. אבל הוא היה מודע לכך שהוא עלול להיות לא נחמד, ותמיד התנצל בדיעבד או התריע מראש. אין בו רוע בסיסי, והבגרות עושה לו טוב".

לגלעד לא נוח עם העדויות האלה. "מעצבן אותי שאמרו לך שאני אנטיפת", הוא מלין. "יש קמפיין מרושע נגדי. אם תשאל אנשים שעבדתי איתם בעשר השנים האחרונות, אף אחד לא יגיד את זה".

ולפני כן?

"כן. הייתי יהיר, שחצן, מזלזל, ציני. עשיתי שימוש לרעה בלשון שלי ובמהירות המחשבה שלי. הייתי מאוד תוקפני, חטפתי התקפות זעם וצעקתי על כל מי שהפריע לי. כשהבנתי שזה נובע מהתגוננות, ושאין לי ממה להתגונן, הפסקתי. אני לא מתנחמד, אבל לא להיות תוקפני זו כבר התחלה טובה בשבילי".

מה אתה חושב שמעריצי אברי של פעם חושבים על אברי של היום?

"ממש לא אכפת לי. אני לא עובד בלמצוא חן בעיני כולם. אני מבין שאני מעורר אנטגוניזם. זה משמח אותי, אני עושה משהו טוב".

דווקא את "העולם הערב", אולי חוד החנית של אברי הישן, הוא ממשיך לחבב, ואף שומר בביתו את קלטות הווידיאו והיומנוער של התוכנית. "לקאמבק שלי ושל ארז כיוצרי הומור אין סיכוי", הוא אומר. "פעם בכמה זמן אני מציע לו לשדר איתי את 'המלה האחרונה', כשג'קי לוי עסוק, ותמיד הוא אומר שעקרונית כן, אבל במקרה השבוע הוא לא יכול. וגם לא כל דבר צריך לחדש ולהחיות".

בשבוע הבא חוזר גלעד עם עונה חמישית של "1 נגד 100" ‏(יום שני, 21:00‏) שעשועון הטריוויה של רשת, לאחר שהודיע בתום העונה הקודמת על פרישה. בזמן שחלף בחנו ברשת מועמדים להחליפו ואף צילמו פיילוט בהנחיית מחליפה. גלעד התמסר בזמן הזה לתוכנית האירוח שתפרו לו.

הוא רצה לייצר תוכנית חשובה ומשפיעה, חלם לראיין את בנימין נתניהו, אבל הסתפק בגל גדות. הוא רצה תוכנית מרגשת אך לא רגשנית, אבל התזמורת, מסכי הענק, הקהל באולפן ומחיאות הכפיים הסוערות יצרו ספקטקל מהונדס. לעתים קרובות מדי גלעדנ"אה כמי שלא שייך למהומה, "כאילו מישהו מכוון לו אקדח לרקה ומכריח אותו להגיש תכנים שלעולם לא היה צופה בהם", כתבה מיה סלע בהארץ. "גלעד נוטש את יום חמישי כשהוא חבול ומרוט", טען אבנר הופשטיין בידיעות אחרונות. גם חבריו של גלעד בתעשיה חשו במצוקה: "טרגדיה", מגדירה קולגה ותיקה את התוכנית, "שפת הגוף שלו שידרה 'Help Me!'"

"מבחינתי לא גמרתי את העונה חבול ומרוט", אומר גלעד במרפסת ביתו, על קנקן תה. "אני מרגיש עייף, לא חבוט. שוכחים שזו עונה ראשונה, שבה למדתי. אלה היו דמי הלימוד שלי". גם הרייטינג לא הבריק: הממוצע לאורך העונה נע סביב 16-17 אחוז, עם שיא של 21 אחוז ושפל של 14.

האם האכזבה מהרייטינג בפרט ומהתוכנית בכלל היא שהחזירה אותו לשעשועון הקליל ועתיר הצופים? גלעד מציע הסבר אחר: הוא פשוט התחרט שהודיע מלכתחילה על פרישה. "במהלך העבודה על תוכנית האירוח הבנתי שבא לי לעשות עוד עונה, וביקשתי לחזור", הוא אומר. "בתוכנית אירוח, זה המון משברים על בסיס דו־שעתי: הריצה המטורפת כל שבוע אחרי המרואיין הנבחר, להתחנן לאנשים שיבואו, הרצון לאזן בין חשוב לגימיק, טלפונים 24 שעות ביממה. זה תמיד נסגר ברגע האחרון, ואני כבר לא רגיל לעשות טלוויזיה במצב נפשי כזה. זה לא חיים".

גם היומרה לחצה עליו: "רציתי להתעסק בדברים הכי מהותיים, אבל גיליתי שאני מתקשה לעשות זאת, כי קובעי המדיניות כבר לא מתראיינים בשידור חי בטלוויזיה, הם לא לוקחים את הצ'אנס. וכדי לשרוד רייטינגית, אני לא יכול להביא נושאי שיחה שמטרידים אותי עד אובדן שינה, כמו מעמד החרדים במדינה, עובדים זרים, פליטים מסודן. אני אוהב דברים עקרוניים יותר מרגשניים, אבל הציבור מוכן לראות במסגרת לא־חדשותית רק סיפורים מאוד אישיים, מציצניים. ערוץ 2 חינך את צופיו לראות טלוויזיה באופן הזה".

"1 נגד 100" היא עוד פורמט מנצח מבית אנדמול, החברה ההולנדית שאחראית גם ל"אח הגדול". "האתגר בתוכנית הוא בליהוק", אומר גלעד, "למצוא את הבן־אדם האלמוני שיחזיק חצי שעה על המרקע, שאנשים ירצו לראות אותו. אנחנו לא מביאים רק את הבן־30־היי־טק־ברקוביץ'. צריך לחפש את הרב, את ילד הפלא בן 12, את המוסלמית עם כיסוי הראש".

כמו ב"אח הגדול".

"לא יודע, אני לא צופה. רוב הזמן רואים שם אנשים מעשנים בטירוף, התנהגויות אנושיות לא נעימות ומציאות של תככים. יותר מעניין אותי כרגע מה נרקם בין חמינאי למוטאקי באירן".

אתה די בקיא יחסית למישהו שלא צופה.

"אני רק ממחזר דברים שאמרו לי".

ארז טל לא נעלב?

"אני חושב שארז הפסיק להיעלב ממני והבין שחלקים מהעשייה שלו אינם לטעמי. אני לא חושב שטעמי נורא חשוב שלו, כמו שהטעם שלו לא חשוב לי".

במה מותר שעשועונים כמו "1 נגד 100" על תוכניות מציאות כמו "האח הגדול"?

"'1 נגד 100' זו תוכנית טלוויזיה, שעה בשבוע. 'האח הגדול' זו פסיכוזה שמרעילה את התודעה הלאומית. '1 נגד 100' לא עוסקת במציצנות. תוכנית ריאליטי מחפשת את הרע באדם ומטפחת את השפיטה, מחפשת את הנפילה. '1 נגד 100' מעלה על נס את המצוינות, את הידע, ההשכלה".

מה אתה אוהב לראות בטלוויזיה?

"אני לא כל-כך צופה בטלוויזיה. אני יודע שזו אמירה שנחשבת מתנשאת מצד אנשי טלוויזיה, אבל אין לי פנאי, אני עסוק בערבים. אני לומד, או נמצא עם הבת שלי, או מצליח לגנוב ביקור אצל חבר".

בתוכנית האירוח שלך צפית?

"לפעמים, לא בכפייתיות. טוק שואו זה ז'אנר שחביב עלי, ואני חושב שהתוכנית שלנו הייתה ראויה ומגוונת, שכיבדה את האנשים שבאו אליה. היינו דמוקרטיים בשיגעון. שלושה רבעים מהתוכניות שעשינו היו ראויות".

והרבע הנותר, על מה נפל?

"אילוצים".

ברשת מבהירים שהיו מרוצים מהתוכנית ומהרייטינג שהשיגה, ושוקלים כעת עונה שנייה. "התוכנית חוותה חבלי לידה, אבל לעונה ראשונה, לתוכנית שמשודרת בעשר בערב, זה יפה", אומרת שירה מרגלית, עד לפני חודש המשנה למנכ"ל רשת, ומי שהייתה אחראית מטעם הזכיינית על התוכנית. גלעד מסויג יותר. הוא לא מתחייב לעונה נוספת, ומודה שנעשו מספר טעויות לאורך העונה.

למשל, השימוש במסכי ענק, שנפסק באמצע העונה אחרי סצנות מביכות כמו זום־אין על עיניו הנפוחות מבכי של תומאס, בן זוגו של ניר כץ ז"ל, שהיבהבו ברקע, בעת הראיון המרגש עם אמו, איילה כץ. "זה היה פורנוגרפי בעיני", מודה גלעד. גם יצירת תמהיל המרואיינים המתאים הייתה מורכבת. כשרצה להביא מרואיינים הקרובים לעולמו הפנימי, מרגלית שידלה אותו לוותר עליהם לטובת תכנים פופולריים יותר.

היו מרואיינים שאילצו אותך להביא?

גלעד משתהה. "המממ, לא. פה ושם היו בקשות, אולי אייטם אחד שלרשת היה נורא חשוב לעשות והסכמתי. היה לי חופש מערכתי די גדול, למרות שלפעמים הם התערבו, כי 'זה לא רייטינג'. אני שקוף. כשעשיתי משהו שלא באמת עניין אותי, אז ראו וזה לא נעים".

"לפעמים הלכתי איתו ולפעמים הוא איתי, היה לנו דיאלוג מקצועי יצירתי", אומרת מרגלית. "לפעמים חשבתי שהוא לא נוגע מספיק במקום האישי, מתוך שמירה על פרטיות המרואיין. אמרתי לו שהוא בורח מהמקומות האלה. היו לנו על זה הרבה שיחות".

ייתכן שהפורמט פשוט לא מתאים לו?

"אני חושבת שהוא עמד בזה בגבורה למרות ההתנפלות האינטנסיבית".