הגורם האמיתי לרצח בכבישים

בית המשפט העליון זיכה מאשמת רצח נהג אשר הותקף קשות ע"י נהג אחר ואביו, עד כדי איבוד הכרתו, ולאחר שהתעורר מעלפונו ירה ורצח/הרג את אחד מתוקפיו ופצע עוד שניים מנוסעי המכונית שבה נסעו התוקפים. השופטים המירו את ההרשעה ברצח להרשעה בהריגה.

אין בכוונתי לדון בשאלה אם נכונה פסיקת בית המשפט העליון אם לאו. בימים אלו בהם גועשת הארץ עקב מה שנראה כהתערבות בג"צ בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה בעניין קצב, למרות שבג"צ לא ראה את כל הראיות בעוד מזוז ראה את כל הראיות, לא אעשה כמעשה הבג"צ ולא אביע דיעה. שהרי לא ראיתי את כל הראיות שהיו לפני בית המשפט העליון.

אני מנצל הזדמנות זו כדי לדון ברציחות האחרות המתקיימות בכבישים, מדי יום ביומו, וכוונתי לרציחות המכונות תאונות דרכים קטלניות. הן תאונות בהן מעורבים מספר כלי רכב והן תאונות בהן מעורב רק רכב אחד אותן אכנה "תאונות עצמוניות".

כמשתמש בדרך מדי יום ביומו, אני נתקל - למזלי, לא היתקלות פיזית - באותם נהגים, חיות טרף של ממש הנוהגים ברכבם בפראות, תוך סיכון ממשי של חייהם וחיי המשתמשים האחרים בדרך. הסכנה בה הם מעמידים את הנהגים האחרים אינה רק מפני האפשרות שהמתפרע יתנגש באחר ויגרום לו מוות או חבלה חמורה, הסכנה מקבלת ביטויה גם בכך שנהגים נורמטיביים שרואים את המתפרע נוסע מולם או לצידם מגיבים תגובות פתאומיות, מתוך בהלה ובמטרה להתחמק מפגיעת הרכב המתפרע, שלדאבון לב מתבררות כתגובות מסוכנות לא פחות מהסכנה ממנה רצו להימלט.

כך קורה שנהג פרוע גורם לרכב תמים לסטות ימינה בפתאומיות, להתנגש ברכב אחר שנמצא בימינו או לעלות על המדרכה ולהרוג הולך רגל ו/או להתדרדר לתהום שמצד ימינו או לסטות ימינה לשוליים צרים ומיד לנסות לעלות חזרה אל הכביש ואז להתהפך או לעבור לנתיב הנגדי ולהתנגש ברכב שבא ממול.

בכל אחד מהתיאורים הנ"ל הרכב המתפרע לא נפגע כלל והוא ממשיך לדרכו כאילו לא קרה כלום. תאונות אלה הן התאונות אותן אני מכנה תאונות עצמוניות.

לעתים הרכב המשתולל פוגע במכונית אחת או שתיים בדרך של שפשוף צד בצד כאשר הוא נצמד יותר מדי בעת נסיעה במקביל לרכב אחר, או בדרך של מכה בפינה הימנית/שמאלית האחורית של רכב שנוסע לפניו, בעת שהמשתולל עובר/עוקף מנתיב לנתיב.

כאשר הרכב המשתולל לא "נפגע" בעצמו בתאונה, אין הרבה מה לעשות, שכן הוא ממשיך בדרכו במהירות מסחררת עד שלא ניתן אפילו להספיק לרשום את המספר שלו. במיוחד שכל הנהגים שבקרבתו מבוהלים מצורת נהיגתו וכל מעיינם להינצל מפגיעתו הרעה. ואולם כאשר יש מפגש בין רכב כזה לבין רכב אחר ללא נפגעי גוף, מפגש זה מוגדר ע"י המשטרה "כתאונת נזק בלבד". וכאן מתחילה הקטסטרופה.

המשטרה מסרבת להגיע למקום התאונה ודורשת שהנהגים יחליפו ביניהם פרטים ויגישו תביעות אזרחיות. כך יוצא שהנהג הנורמטיבי זוכה לקבל את הגנת החוק על חייו רק אחרי שהוא נפגע. כל עוד הוא לא נפגע בגופו אין הוא זכאי להגנה ואם יפנה למשטרה הוא עוד יואשם בהטרדת שוטר. האבסורד הוא שהמשטרה אורבת לנהגים שנוסעים בכבישים בינעירוניים מעל למהירות המותרת, או עוברים באור אדום או נוסעים בלתי חגורים בשעות הקטנות של הלילה כשהכביש ריק ממכוניות אחרות, ומבלי שהם מסכנים אף אדם, ולא גרמו נזק לשום רכוש ורושמת להם דוחות קנס או זימון למשפט לרבות שלילת רישיון זמנית, אך לא עושה מאומה לנהג שהשתולל ופגע ברכב אחר וגרם "רק" לנזק רכוש.

לדעתי, "תאונת נזק" דומה לפצע קטן ותאונה עם נפגעים היא פצע גדול. אם יטופל הפצע הקטן מיד וכראוי, הוא לא יתפתח לפצע גדול. אם על כל תאונת נזק ישלם הנהג המשתולל קנס כספי משמעותי ואם הענישה בגין תאונות נזק חוזרות של אותו נהג תלך ותחמיר ככל שהוא מרבה בתאונות נזק, יקטן משמעותית מספר התאונות הקטלניות.

רישום תאונות נזק יתן תמונה בהירה על צורת נהיגתו של הנהג ועל מידת כובד הראש ותשומת הלב של הנהג בעת שהוא נוהג "במלאך המוות" על גלגלים, כך שבנסיבות מסויימות, למשל אחרי 5 תאונות נזק, צריך לשלול את רישיונו לשנה שלמה ולחייבו לעבור מבחנים פסיכולוגיים לשם בדיקת הבנתו את מידת המסוכנות של המכונית, וכן לחייבו לעבור טסט נוסף.

כשכל הדרכים האחרות לצימצום הרצח בדרכים לא סיפקו את הסחורה, אולי כדאי לנסות דרך זו. כשכל מתפרע ידע שעבור כל נגיעה ברכב אחר הוא יפגוש את השוטר וישלם קנס משמעותי ורשיונו אף עלול להישלל, אז, אם הוא לא חולה נפש, הוא יפקח 7 עיניים בעת שהוא נוהג ברכב ויחשוב 10 פעמים לפני שיחליט להידחק ולהיצמד למכוניות אחרות.