דוח חדש בנושא צנזורה וצווי איסור פרסום מגלה כי בישראל קיים פער אדיר בין הדינים הדרקוניים הנוגעים לצנזורה לבין המציאות בשטח, אשר ביחס לסמכויות שבדין היא ליברלית באופן יחסי.
בעוד הבסיס המשפטי מקנה לצנזור סמכויות דרקוניות ואפשרויות אכיפה וענישה מרחיקות לכת, ואילו לבית המשפט מקנה החוק - לכאורה - מרחב מחיה יותר מצומצם, שמתייחס למצבים מאוד ספציפיים - קיים במציאות מצב הפוך לגמרי.
"באופן מעשי הצנזור כמעט ואינו פוסל ידיעות וכמעט ואינו עושה שימוש בסמכויותיו. לעומת זאת, בתי המשפט מטילים לבקשת המשטרה והפרקליטות צווי איסור פרסום כעניין של יום ביומו, בעיקר כדי להגן על חקירות בעת שהן מתנהלות", נכתב בדוח שהונח על שולחנם של חברי הכנסת.
הדוח, אשר יוצא כחלק מפרויקט "הסנאט" המביא מדי שבוע לחברי הכנסת מידע חיוני לפעילותם הפרלמנטארית, מתאר כיצד הצנזורה בישראל, הינה בעיקר צנזורה מוקדמת ומזכיר כי במדינות אחרות, דוגמת אנגליה וגרמניה, צנזורה אינה קיימת ואינה חוקית.
"באנגליה קיים המוסד של ה-Defense Advisory Notice", מסביר עו"ד דן אסן. "באמצעותו הממשלה יכולה לפנות לעורכי עיתונים ולבקש להימנע מפרסום ידיעות מסוימות מטעמי ביטחון. ואולם, המדובר בתהליך וולונטרי ולא ניתן לאכוף אותו".
עו"ד דן אסן מוסיף כי לאור הפרשיות הביטחוניות לאחרונה, הגיעה השעה לרפורמה יסודית באותן תקנות שעת חירום המסדירות את הצנזורה הצבאית. "לא ניתן לקבל את הפער הקיצוני בין הלשון הדרקונית של החוק לבין המצב המצוי שהוא ליברלי באופן יחסי, בין אם מכוח פסיקת בג"צ ובין אם מכוח ריסון עצמי של הצנזור. בתחום צווי הפרסום של בתי המשפט אין צורך ברפורמה כה יסודית, אך יש להנהיג מנגנוני בקרה על החלטות בתי המשפט בין אם בזמן אמיתי ובין אם בדיעבד", נכתב בדוח.
