התנועה לאיכות השלטון, בראשות עו"ד אליעד שרגא, שיגרה בסוף מארס מכתב למרכז ההשקעות, שבו דרשה להקפיא את העברת המענקים על-ידי מרכז ההשקעות. המכתב נשלח לשר התמ"ת, בנימין בן-אליעזר; לחזי צאיג, מנהל מרכז ההשקעות; ליהודה וינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה; לחיים שני, מנכ"ל משרד האוצר; ולשרון קדמי, מנכ"ל משרד התמ"ת. המכתב לא זכה למענה.

"אין זה ראוי להמשיך את הזרמת כספי הציבור, ובוודאי שלא בהיקפים כה נכבדים", טענה התנועה. "יש להסיר את הצל הכבד המכסה את התנהלות המרכז למען אפשרות אמיתית של ניצול כספי הקופה הציבורית וקידום הכלכלה הישראלית".

בתנועה אומרים כי "2.5 מיליארד שקל מכספי משלם המסים התאדו מהקופה הציבורית ללא הצדקה חוקית ועניינית, חלקם במסגרת החלטות בלתי שקופות שהתקבלו על-ידי המרכז, בבסיסן אין כל אמת מידה מנחה או נהלים מחייבים, אלא שיקול דעת פרוץ ומבלי שלמרכז ההשקעות יש יכולת אמיתית לפקח על השבת הכספים האלה במידת הצורך לקופה הציבורית".

לגבי מדיניות הוויתורים על השבת כספי ציבור שאימצו במרכז, אומרים בתנועה למען איכות השלטון כי לא רק שמרכז ההשקעות נמנע מלבטל כתבי אישור שהיו צריכים להיות מבוטלים זה זמן רב - אלא התברר מהנתונים כי גם כאשר בוטלו כתבי אישור, לרוב ויתר להן מרכז ההשקעות על החזר המענק. מתוך 379 חברות שלהן בוטל כתב האישור, קיים מידע בדבר הדרישה להחזר מענקים רק בנוגע ל-170 מתוכן (78%) - שקיבלו מענקים בהיקף כולל של 430 מיליון שקל. ל-133 חברות מתוכן הוחלט פשוט לוותר על השבת המענק, אף שלא עמדו בהתחייבויותיהן.

למעשה, ייתכן שבפועל שיעור החברות שלהן ויתרו על השבת המענק אף גבוה בהרבה מ-78%, אך לגביהן לא קיים או שלא נמסר המידע הרלוונטי.

פרויקט ממילא יצא לדרך בתקופת כהונתו של אולמרט כראש עיריית ירושלים, ונמשך גם בתקופתו כשר התמ"ת, האחראי למינהל מקרקעי ישראל. אולמרט כבר הסתבך בכתב אישום בכל הנוגע לפעילותו במרכז ההשקעות (ראו מסגרת). ואולם קשר נוסף של אולמרט ברשימת החברות של מרכז ההשקעות אפשר למצוא ברשומה על הולילנד תיירות.

החברה, שבשליטת הלל צ'רני - האיש שמכר את הולילנד לחברת פולאר השקעות, ושנעצר ושוחרר בהמשך בערבות במסגרת חקירת הולילנד - קיבלה באוגוסט 1996 כתב אישור למענק, ובאוגוסט 2003 הוא בוטל בשל אי עמידה בתנאי כתב אישור. מעבר לכך אין נתונים לגבי המענק.

חברה אחרת ששמה עלה לא פעם בהקשר של אולמרט היא יכין חקל. החברה קיבלה, על-פי נתוני מרכז ההשקעות, כתב אישור למענק ב-1979. 28 שנה לאחר מכן, על-פי אותם נתונים, בוטל כתב האישור. סיבת הביטול הייתה כינוס או פירוק נכסים. גובה המענק נשמע אבסורדי: 104 שקל. דבר לא נרשם לגבי סטטוס החוב או גובה החוב למדינה.

יכול להיות שהנוכחות של החברות האלה - שכולן הוזכרו בעבר בקשר לאולמרט והתנהלותו החשודה בפלילים כשר התמ"ת והאחראי למינהל מקרקעי ישראל - היא מקרית בלבד. ואולם אי-אפשר שלא לתהות אם אכן מדובר במקריות. במכתב שבו דרשה התנועה לאיכות השלטון לעצור את מתן המענקים על-ידי מרכז ההשקעות נכתב: "הכאוס במרכז ההשקעות עלול לשמש, וייתכן שאף שימש במתכונתו הנוכחית, חממה ומצע רך לשורשי השחיתות ולנורמות בלתי ראויות של בזבוז כספי ציבור".

אמיר דן, יועץ התקשורת של אולמרט, מסר בתגובה: "כשר התמ"ת ניסה אולמרט לעשות סדר במרכז ההשקעות ונלחם בפקידות כוחנית שרצתה למנוע פעילות שקופה ויעילה של המרכז בהתאם למטרות שלשמן הוא הוקם. לצערנו, חלק מהפרשיות אליהן נקשר שמו של אולמרט הן תוצאה של מאבק זה שניהל אולמרט מול אותה פקידות".

ממשרד התמ"ת נמסר בתגובה: "נתוני המחקר של התנועה לאיכות השלטון שגויים. ישנם מקרים בודדים שבהם אומנם הייתה אי-עמידה בהתחייבויות החברות ביעד כזה או אחר, אך מדובר ביעדים משניים בחשיבותם ומבחינתנו, מרגע שבוצעה ההשקעה והוקם או הורחב המפעל שבו מועסקים עשרות או מאות עובדים, הרי שבסך-הכל הושג היעד העיקרי.

"בנוגע להחזרי מענקים, על-פי החוק בסמכות מינהלת מרכז ההשקעות להחליט בכל פרויקט אם ביטול התוכנית יהיה עם החזר או בלי. ברוב המקרים מדיניות המינהלה היא לא לדרוש החזר מענקים משום שהמדינה משתתפת בסיכונים אותם נוטלים היזמים. היזמים משקיעים כ-75% ממימון הפרויקטים, כך שאם הפרויקט כשל הם הפסידו לפחות פי שלושה. למרות זאת, בשנים האחרונות מינהלת המרכז פועלת על-פי נוהל שלפיו 35% מהמענקים המאושרים יוקפאו עד לאחר הגשת דוח ביצוע סופי ובדיקתו.

"בהתאם להנחייתו של מנכ"ל משרד התמ"ת, שרון קדמי, פעל המשרד בחודשים האחרונים נמרצות לשיפור הליכי הגבייה במשרד התמ"ת ובוצע טיוב נתוני החובות במשרד התמ"ת. גובשה הצעה למבצע מיוחד לגביית חובות במרכז ההשקעות. המבצע יחל בשבועות הקרובים וזאת לאחר שהתקבלו אישורים מכל הגורמים המוסמכים, לרבות אגף החשב הכללי באוצר".

לגבי אלרוב נמסר: "כתב האישור בוטל מכיוון שהתוכנית התעכבה מסיבות שאינן בשליטת היזמים והתוכנית בוצעה חלקית. החברה נדרשה להחזיר מענקים אך הותנה שאם החברה תגיש בקשה לתוכנית חדשה בתוך שנתיים - תבוטל הדרישה להחזר מענק, החברה הגישה תוכנית".

לגבי שטראוס (לשעבר עלית) נמסר: "התוכנית התבססה על החלפת שטחי מבנה והחלפת ציוד. בקשה זו אושרה. ב-2004 בוטל כתב האישור והוחלט לבטלו ללא החזר מענקים".

בנוגע לשאר החברות לא התקבלה תגובה עד למועד סגירת הגיליון.

מקרה אחר המעיד על הבלבול הגדול הוא של אלפרד אקירוב. ב-1996 קיבלה חברת "אלרוב אזור מסחרי ממילא", שבשליטת חברת אלרוב ישראל של אקירוב - החברה שבנתה את המרכז המסחרי ממילא בירושלים - מענק ממרכז ההשקעות. אלא שהחברה, כמו רבות אחרות, לא עמדה בהתחייבויות שלה כלפי המרכז. על-פי הנתונים שהעביר על-ידי מרכז ההשקעות בוטל כתב האישור של החברה שבגינו קיבלה את המענק כבר באוקטובר 2003, כאשר משרד התמ"ת נוהל על-ידי השר אהוד אולמרט. הסיבה לביטול הייתה "אי שיתוף עם המעריך" - כלומר, ממילא של אקירוב כלל לא שיתפה פעולה עם מרכז ההשקעות שהעמיד לה את המענק. למרות זאת, עד היום, שבע שנים אחרי, ממילא לא החזירה את המענק ששולם לה מכספי משלם המסים.

על-פי נתוני מרכז ההשקעות, סכום המענק שקיבלה ממילא היה 1.1 מיליון שקל. על-פי נתונים אלה, בפברואר 2004 הועברה דרישה לממילא להחזיר את המענק - אבל אין פירוט מעבר לכך, והחוב כאמור לא הוחזר עד היום. בתנועה למען איכות השלטון אומרים כי במרכז ההשקעות הבהירו שאלרוב לא נדרשה להחזיר את החוב.

במסמך של משרד האוצר שהתייחס לחוב של אלרוב נכתב: "החוב אינו רשום במערכת הגבייה. הוא היה רשום במערכת הישנה ולא הועבר בממשק על-ידי מרכז ההשקעות, ולאור בקשתו לבטל הליכי הגבייה ב-2004".

אלרוב מציגה נתונים שונים לגמרי. החברה מסרה בתגובה: "אושר לאלרוב מענק בסך של יותר מ-40 מיליון שקל ב-1996 על-ידי משרד התיירות ומרכז השקעות. החברה התחילה בעבודות ב-1997 וקיבלה חלק מהמענק בגין עבודות שבוצעו בפועל, ובהתאם לתנאי מרכז השקעות. ב-1999 נעצר הפרויקט שלא באשמת החברה, כפי שנקבע בפסק בוררות. כתב הזכאות בוטל ב-2003 באופן אוטומטי והחברה הגיעה לסיכום בכתב עם מרכז השקעות שחלק מהמענק ששולם לא יוחזר בתנאי שהחברה תגיש בקשה חדשה.

"החברה עמדה בתנאי והגישה בקשה חדשה, שלמצער לא נדונה כראוי עד היום. לא ברורה הטענה, שכן המלון נבנה והכספים הושקעו, ומי שנפגעת כרגע זאת החברה שהשקיעה כספים רבים ועד כה קיבלה רק 1.5 מיליון שקל מתוך יותר מ-40 מיליון שקל שאושרו לה בעבר".

הנתונים שעליהם התבסס המחקר הם בנוגע למסלול המענקים, אלא שבמרכז ההשקעות יש מסלול נוסף הקרוי "מסלול הטבות המס" שבו יכולות חברות לקבלות הטבות מסים. לגבי מסלול זה אין נתונים נגישים, שכן ההטבות ניתנות למדידה רק אם ידועים נתוני הרווח של החברות.

בתנועה לאיכות השלטון טוענים כי אין סיבה להניח שהמחדלים לא חזרו על עצמם במסלול הטבות המס. הם אף מעריכים כי במסלול הטבות המס מדובר בהיקף רחב יותר של חברות, וכי הדבר מהווה כר נרחב לחלוקת כספים ללא פיקוח. כלומר, היקף הכספים שנגבו מהציבור, חולקו ולא נגבו בחזרה עלול להיות גבוה באופן דרמטי מ-2 מיליארד שקל.

ומה הלאה? בתחילת 2010 מינו שר התמ"ת בן-אליעזר ושר האוצר יובל שטייניץ, ועדה לבחינת מדיניות הטבות המס והמענקים. לראשות הוועדה מונה מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני. הוועדה אמורה הייתה להגיש את המלצותיה לממשלה עד 20 במאי, ולהציגן בפני הקבינט החברתי כלכלי עד 15 ביוני. נכון להיום ההמלצות לא הוגשו.

כבר חודשים טוענים במשרד התמ"ת כי הם שוקדים על מבצע לגביית חובות שייצע בקרוב לפועל. בינתיים זה לא קורה.

המחקר שערכו בתנועה לאיכות השלטון וחליפת המכתבים חושפים מחדלים חמורים בתיעוד הכספים שהעניק מרכז ההשקעות. בתנועה טוענים שמדובר בניהול מאגר נתונים חסר ובלתי אמין.

לאחר מאבק משפטי שניהלה התנועה, היא הצליחה לקבל לידיה נתונים ממרכז ההשקעות לגבי חברות שקיבלו מענקים מהמרכז. הנתונים כללו טבלה שבה עמודות המתייחסות בין השאר למענק שניתן בפועל, לשיעור הביצוע של הפרויקט שלשמו ניתן המענק, לקרן החוב, לסכום החוב, ליתרת החוב, לסטטוס החוב ולמועד הדרישה להחזר. אלא שמבט בטבלאות מראה כי יש בהן יותר מדי חללים ריקים שלא מופיע בהם אף נתון.

למעשה, 63% מהתאים שהיו בטור הקרוי "סכום החוב" - היו ריקים. כלומר, מרכז ההשקעות לא העביר נתונים לגבי גובה החוב ברוב החברות. אם מניחים כי המרכז לא הסתיר במכוון את הנתונים, הרי שמדובר לכל הפחות ברשלנות קשה ביחס לכספי משלם המסים. מבט נוסף בטבלאות מלמד כי רק ב-4% מהחברות שכתב האישור שלהן לא בוטל מופיעים נתונים מלאים, ורק ב-8% מהחברות שכתב האישור שלהן בוטל מופיעים נתונים מלאים. גם במקומות שיש נתונים, מתגלה בפעמים רבות כי הם סותרים זה את זה.

מבט בכמה מהסתירות בנתונים מעורר תהיות קשות על אופן ניהול מרכז ההשקעות, וכך גם על הנתונים המהותיים החסרים במידע על החברות. קחו לדוגמה את המקרה של פולגת טקסטיל. בטבלה שהעביר מרכז ההשקעות מופיעה החברה פעמיים. בשתי הפעמים יש כמה נתונים זהים הנוגעים לתאריך שבו קיבלה החברה את כתב האישור (אפריל 1997), לתאריך שבו בוטל כתב האישור שלה (מאי 2008), סיבת הביטול (לבקשת החברה) וגובה המענק - 16.8 מיליון שקל.

מכאן מתחילה האנדרלמוסיה. בשורה אחת של פולגת טקסטיל כתוב כי סכום החוב הוא 66,831 שקל, כי הועברה דרישה להחזירו בדצמבר 2003, וכי החוב סולק. בשורה שנייה כתוב כי סכום החוב הוא 7.538 מיליון שקל, כי הועברה דרישה להחזירו באוגוסט 2008 וכי החוב לא הוחזר.

מהי הגרסה הנכונה? אין לדעת. במקרה של פולגת טקסטיל, כמו במקרים של חברות רבות אחרות, קשה כפליים לדעת, מאחר שהחברה כבר אינה קיימת לאחר שנקלעה לקשיים.

הבלבול לא מאפיין רק מענקים שניתנו לחברות שחדלו להתקיים. חברת מבני תעשיה שבשליטת אליעזר פישמן, העוסקת בתחום הנדל"ן, רשומה בשלושה מקומות שונים בקובץ הנתונים האחרון שהעביר מרכז ההשקעות. עד לנתוני החוב - הנתונים זהים: שלוש פעמים כתוב שהחברה קיבלה כתב אישור בדצמבר 1998, שכתב האישור שלה בוטל ביולי 2006, ושסוג הביטול הוא "למפרע עם החזר מענקים מלא". גובה המענק הוא 1.86 מיליון שקל. מכאן מתחילות הסתירות: פעם אחת כתוב שגובה החוב הוא רבע מיליון שקל, שהייתה דרישה להחזירו בפברואר 2003 אך הדרישה בוטלה; בפעם נוספת כתוב כי סכום החוב הוא 2 מיליון שקל, שהייתה דרישה להחזירו ב-2006 ושהחוב סולק; ופעם אחרת לא רשום דבר על גובה החוב, יתרתו וסטטוס החוב.

חברה אחרת של פישמן, שבה כלל לא ניתן לדעת - על-פי מרכז ההשקעות - מה עלה בגורל החוב, היא תנופורט הדרים. על-פי נתוני המרכז, החברה קיבלה ב-1998 כתב אישור שבוטל באוקטובר 2005 "למפרע ללא החזר מענקים", וזאת בשל הגשת דוח ביצוע סופי חלקי. היקף המענק היה 992 אלף שקל. יתר התאים בטבלה המתייחסים לתנופורט לא הכילו כל מספר - לא התא המתייחס לסכום החוב ולסטטוס החוב.

מפישמן נמסר בתגובה: "החברות פועלות בהתאם לנהלים ועל-פי הנחיות הגורמים הרלוונטיים".

במקרה של חברת סולוג אפשר היה למצוא בנתוני מרכז ההשקעות שלוש גרסאות שונות בקובץ אחד. פעם אחת כותבים במרכז כי גובה החוב הוא 744 אלף שקל. בפעם אחרת מדובר בחוב של 1.2 מיליון שקל, ובפעם שלישית בחוב של 5 מיליון שקל. על-פי גרסה אחת מרכז ההשקעות דרש מהחברה להחזיר את החוב ביולי 2004 אך החוב לא הוחזר; לפי גרסה שנייה מרכז ההשקעות ביקש החזר ביולי 2002 אבל הדרישה להחזר מבוטלת; ובגרסה השלישית מרכז ההשקעות דרש החזר של החוב בספטמבר 2004 והחוב לא הוחזר.

דוגמה לוויתור מוזר על מענק אפשר למצוא במקרה של חברת עלית, שלפי התנועה "ממחישה היטב כיצד ישראל תורמת 28 מיליון שקל מהקופה הציבורית לטובת חברה שאין כל הצדקה בנסיבות המקרה שתזכה במתת כזה". במאי 1995 קיבלה עלית מענק של 28 מיליון שקל. לאורך השנים לא עמדה החברה בתנאי כתב האישור שבגינו קיבלה את המענק. מרכז ההשקעות ביטל את כתב האישור וביולי 2004 הודיע לחברה על הביטול.

אף שכתב האישור קבע כי קבלת המענק מותנית במילוי תנאי האישור - נמנע מרכז ההשקעות מלפעול להשבת המענק על-פי חוק. עשר שנים אחרי שניתן כתב האישור לעלית ולאחר שלא קיימה אחר תנאיו, התכנסה מינהלת מרכז ההשקעות ביולי 2004 לדון במענק שנתנה לעלית, ובמקום לדרוש את הכספים חזרה כנאמן ציבור קיבלה החלטה הפוכה לגמרי - לוותר על השבת המענק. פרוטקול הדיון כלל שתי שורות וכל שצוין בו הוא כי יש לבטל את כתב האישור לאלתר ללא החזר המענקים, כשהנימוקים לכך הם כישלון עסקי ואי עמידה בתוכנית השיווק. שמות התומכים בוויתור לא הוזכרו בפרוטוקול, אלא רק שמות המתנגדים לו, אבל לא היה זכר לסיבה להתנגדות.

שטראוס (לשעבר עלית) מצדה אומרת כי "החברה עמדה בשלושה תנאים מתוך ארבעה: העבירה את המפעל לפריפריה, השקיעה יותר מ-80 מיליון שקל בנכסים והעסיקה יותר מ-300 עובדים. לצערנו החברה לא עמדה בתנאי היצוא כפי שהוגדרו על-ידי מרכז ההשקעות, ולפיכך פנינו למרכז ההשקעות. לאור האמור ביטל מרכז ההשקעות את כתב האישור בכל הקשור להטבות המס".