בית משפט השלום בירושלים זיכה את יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ח"כ צחי הנגבי, מעבירות של מרמה והפרת אמונים ומעבירה של שוחד בחירות אך הורשע בעבירה של מתן עדות שקר. את הכרעת הדין הקריא ראש ההרכב, השופט יואל צור, שישב בתיק יחד עם השופטים אריה רומנוב ועודד שחם.

בהכרעת הדין נכתב כי ככל שמדובר בעבירה של מרמה והפרת אמונים, ביחס להנגבי, נחלקו השופטים לשלוש דעות: דעת השופט צור היא שיש לזכות את הנגבי, דעת השופט רומנוב היא שיש לבטל את האישום שהוגש נגדו בהקשר זה, ודעת השופט שחם היא שיש להרשיע את הנגבי.

דעת הרוב בעניינו של הנגבי היא, כי הוכח שעבר עבירה של מרמה והפרת אמונים. דעה זו גוברת על דעת המיעוט הגורסת שיש לזכותו. עם זאת, מכיוון שלעניין תוצאות המחלוקת הקיימת בין שופטי הרוב בשאלת קבלת טענת ה"ההגנה מן הצדק" שהעלה הנגבי, הרי שהדעה המקלה עם הנגבי גוברת על זו המחמירה עימו. התוצאה הנובעת מכל האמור לעיל היא, שבכל הנוגע לעבירה של מרמה והפרת אמונים המיוחסת להנגבי, הוחלט לבטל את האישום.

באשר לעבירות הנוספות המיוחסות להנגבי באישום הראשון: שוחד בחירות וניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה - דעת השופטים צור ורומנוב היא, שיש לזכות את הנגבי מביצוען של עבירות אלה. דעת השופט שחם היא, שיש להרשיע את הנגבי בעבירות אלה, ככל שהן מתייחסות לפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים". התוצאה היא, שביחס לשתי עבירות אלה הוחלט, ברוב דעות, לזכות את הנגבי.

ביחס לאישום השני נגד הנגבי בעבירות של עדות שקר ושבועת שקר –
דעת השופטים רומנוב ושחם היא, שעלה בידה של הפרקליטות להוכיח, מעבר לספק סביר, את שהיא מייחסת להנגבי באישום זה.

השופטים רומנוב ושחם סבורים, כי יש לראות את התצהיר שמסר הנגבי ואת העדות שהעיד בעל פה, כמכלול אחד. מאידך, דעת השופט צור היא שהפרקליטות לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר עדות שקר או שבועת שקר מצד הנגבי.

בשל כך, ובשל מחדלי חקירה שהיו באשר להוכחת אישום זה, החליט השופט צור לזכות את הנגבי מעבירות האישום השני. התוצאה היא, שהוחלט, ברוב דעותיהם של השופט רומנוב ושחם, וכנגד דעתו של השופט צור, להרשיע את הנגבי בביצוע עבירה של עדות שקר.