מרוב "נושאי ליבה" ו"תגי מחיר" - ריבונות זרה בא"י, ירושלים מחולקת, גבולות הקו הירוק, פליטים ערבים חוזרים ויהודים שיהפכו לפליטים - שוכחים את הלב ומתעלמים מן המחיר האמיתי. בראש וראשונה, אובדן הריבונות.
עפ"י מפת הדרכים יקומו תחת נציבות הקוורטט שני שטחי חסות, "מדינות" רק בשם: פלשתין וישראל (שלצורך זה תשודרג כלפי מטה). כמו בבוסניה ובקוסובו יפקחו צבאות בינלאומיים - בדרום (עזה) ובמזרח (יו"ש), נוסף על יוניפיל בצפון. אפילו צה'ל במיטבו לא יוכל להגן על המדינה מתוך "גבולות אושוויץ" ( אבא אבן על הקו הירוק), ואת ביצועיו אחרי שחונך מחדש ל"שלום", ראינו בלבנון. הנוכחות של צבאות זרים האמורים להגן עלינו והכפיפות לפיקוח הקוורטט יגבילו מאוד את ריבונותנו. וכאשר ישתכנעו הערבים שסירוס עצמאותנו סופי ויאלצו את הצבאות הזרים לצאת, יצטרך הקוורטט לחלק מיכסות לקליטת לא מעט ישראלים שיאבדו את טעם החיים כאן. תהליך אובדן הריבונות כבר בעיצומו. ישראל הולכת לוועידת השלום בוושינגטון כמי ש"כופין אותו עד שיאמר רוצה אני".
ויש תג-מחיר פנימי. אפילו ישיג השמאל רוב, ו-60% ירמסו תחת רגליהם את חלומם של 40% - איך יוכלו מגרשים ומגורשים, קין והבל, לחיות ביחד במדינה אחת? האין פה "קו אדום"? השווה: יוסי שריד ויאיר צבן בידיעות אחרונות, 27.06.90: "אנחנו רוצים לומר לכל אנשי הטרנספר... מהו הקו האדום שלנו - כאן הוא עובר. אנחנו את הפקודה לעקור כפרים שלמים ממקומם עד לסיום הבציר או הקציר לא נמלא... כדי להוציא כלה מחופתה, זקן מצל התאנה ותינוק מעריסתו ולגרשם כולם.. מישהו הרי צריך לבצע את זה ... הוזהרתם מראש: אנחנו את פקודת הטרנספר איננו ממלאים, וגם הילדים שלנו וחניכינו... אנחנו עומדים בדרכם (של המגרשים) ושוכבים על הדרך..."
אם כך כתבו שני שרים לשעבר על הרחקה זמנית של כפריים ערבים - מה צפוי מגירוש מאות אלפי יהודים, ולצמיתות? מהו תג המחיר הצפוי לצה"ל, בהשתמטות ובסרבנות נרחבת? בארצות אחרות גרמו רדיפות הגירה המונית של טובי בניהן, רבבות איכלסו בתי סוהר ומחנות מעצר ואחרים בחרו "באמיגרציה פנימית", כפי שהתבטא קונרד אדנואר שכיהן כראש עיריית קלן והיה בתחילת קריירה מצליחה, וכאשר גוועה הדמוקרטיה פרש לקרן זווית. אנחנו, מוקפים אויבים, נתקשה לעמוד גם בתגובה צנועה, סטייל אדנואר בלבד: התנכרות למדינה (תהליך המתפתח בין המגורשים ואוהדיהם), השתמטות מחובות אזרח, התייחסות לרשויות כאל שלטון דיכוי עויין ובלתי לגיטימי.
עם שחורי-המדים שיגמרו את מלאכת ההרס, עם ציון שתהיה לבירת מדינה זרה ועם היהודי האחרון שיגורש מארץ-התנ"ך - תגווע גם הציונות, ועמה הדימוי העצמי שלנו כמגשימי חזון. לא עוד עולים, רק - מהגרים. יקיץ הקץ גם על האחווה והאחריות ההדדית בין היהודים. ומי שהשינאה הפנימית תהיה לו לזרא והיחד היהודי יחסר לו, יחפש קירבת יהודים בגלות.
על ההתפוררות הפנימית הזאת, בארץ שאינה עוד עצמאית - ייפלו טרור, רקטות ומלחמות מתוצרת "השלום" - התסריט של הרצועה שלאחר "ההינתקות", מוגדל פי כמה. עם זה יצטרך להתמודד ציבור מריר, מאוכזב, מיואש וקרוע בתוך עצמו, וספק אם יוכל. ואזי - חלילה - גם הניתוח עלול שלא להצליח, וגם החולה למות. זה תג המחיר.
