החלה שנה חדשה, ותקוות חדשות ממלאות את ראשי. אך לצערי הרב גם בחג זה נוכחתי כמו כולם לראות את המשאיות של העמותות למיניהן מחלקות קרטונים של אוכל לנזקקים.
כשאנחנו מנתחים את הגידול בפער החברתי כלכלי, בדרך כלל רובינו מפנים אצבע מאשימה בראש ובראשונה לקיצוצים הקשים שביצע מר ביבי נתניהו כשר האוצר בכל הקצבאות. הדבר נכון אך שוכחים אנו בדרך שישנם מרכיבים נוספים שגרמו להגדלת הפערים הללו.
במאמר זה רוצה אני להתייחס לקיצוץ נוסף שביצעו מר נתניהו וממשיכיו (גם בתפקידו וגם בדרכו), והוא הקיצוץ הרצחני בתקציבי השלטון המקומי. אותו קיצוץ הסתכם בארבעה מיליארד שקלים שרובם ככולם נלקחו ממענקי האיזון של המועצות. כאן המקום להזכיר שאותם המענקים מתקצבים אך ורק את המועצות החלשות שאין ביכולתן הכלכלית לפרנס את עצמן מסיבות אובייקטיביות כגון:כמות מועטת של תושבים, אי קיום של אזורי תעשיה, חוסר בתשתית לתיירות ועוד.
רשויות אלו קרסו כלכלית (פורסם בזמנו מחקר של בנק ישראל המאשר את דברי) ובאותו הרגע משרד הפנים חייב אותן להכנת תוכניות הבראה.
לשאלה "מה עשו אז ראשי השלטון המקומי?" התשובה פשוטה. רובם מילאו את פיהם במים מחשש, במקרה הטוב, להתנכלות ממשרדי הממשלה שבעקבותיו לא יקבלו תב"רים (תקציבים בלתי רגילים), ובמקרה הגרוע, הדחה או פגיעה פוליטית מנציגי השלטון המקומי.
אם נחזור לנושא תוכניות ההבראה נגלה בבדיקה פשוטה בכל אחת מהרשויות הללו שהקיצוצים שבוצעו פגעו בראש ובראשונה באוכלוסיה החלשה, על-ידי ביטול רוב השירותים החברתיים, הפרטה גורפת של מעונות היום, הפרטה של החינוך הבלתי פורמאלי (חוגים, הצגות ועוד...), פיטוריהם של עובדי נוער, עובדים קהילתיים ורכזי קליטה, אך מעטים אלה שהפסיקו לשתול פטוניות בכיכרות, והמתפארים מהגדלה מאסיבית בכמות הביטונים שהכניסו ליישוביהם.
כפי שכתבתי בפתיחת דברי, שנה חדשה לפנינו. שנה זו היא שנת בחירות ברשויות המקומיות, שיתקיימו בנובמבר 2008. הייתי מאוד רוצה שננצל הזדמנות זו של בחירות בכדי לדרוש מהמועמדים בכל ראשות וראשות להציג לפנינו התושבים את תוכניותיהן החברתיות.
מראשי הרשויות המכהנים, להציג את התקציבים הקיימים ולהראות לתושבים באיזו צורה מחולקת העוגה. להכריח אותם לשנות את הנורמה המוכרת לכולנו, שבשנת בחירות ממלאים את הכיכרות בפרחים ובדשאים חדשים, ובשנת בחירות זו, למלאות את היישובים בתכנים.
מהמתמודדים הייתי אני דורש להציג את תוכניותיהם לעתיד בצורה מפורטת, ולהבטיח להם לעקוב בצורה מסודרת במקרה שייבחרו.
אני יודע שישנה הרבה תמימות בדברי, אך אני מאמין שאם נפעל כולנו, אזרחי המדינה, למען מטרה נעלה זו: צמצום הפערים החברתיים, נוכל, בזמן לא רב, לראות פחות משאיות מחלקות ארגזי מזון לנזקקים, ויותר ילדים משתתפים בחוגים ופעילויות העשרה שונות. רק ככה תרד האלימות בקרב הנוער, יופחת השימוש בסמים, ירד שיעור תאונות הדרכים, נמגר את תופעת האלימות במשפחה.
לדעתי כל דרך אחרת היא זריעת חול בעיני האזרחים. אנו נמצאים בעיצומם של ימי חשבון נפש, אז הבה ונשאל את עצמנו מה באמת עשינו למען נזקקי ישראל.
בברכת שנה טובה וגמר חתימה טובה.
