ערב ראש השנה שוב שוחררה קלטת לאוויר. שוב נראתה על המסכים בכל רחבי תבל הדמות הסגפנית והמאיימת. שוב נשמעו דבריו, כמעט בנחת, ונראו המראות התפלצתיים של צניחת מגדלי התאומים והתופת בניו-יורק. שש שנים לאחר "ספטמבר אילוון" ואוסאמה בן-לאדן מוסיף לשטות בעולם, כאילו כלום. מסתתר אי שם בגבול אפגניסטן-פקיסטן, חי באושר ובעושר ומכין לארה"ב ולעולם כולו את המכה הבאה.
האיש שבשמו קשורה מלחמת העולם השלישית - זו הנמצאת כבר בעיצומה (במערב עוד לא יודעים על כך...) - מוסיף לאיים בשם האיסלאם הקיצוני על המעצמה הגדולה ממקום מושבו במדבר, לנגן על העצבים של 300 מיליון אמריקנים ולשגע באיומיו את הנשיא בוש וראשי הפנטאגון.
מדהים איך העוצמה ומיטב הטכנולוגיה העומדות לרשות הצבא והביון האמריקני אין די בהן כדי לאתר את מקום שבתו-מפקדתו ולשים לו קץ אחת ולתמיד. האיש הצנום, עטוי הגלימה החומה-לבנה, שזקנו המאפיר נצבע שחור לקראת המופע האחרון (בינתיים) והמוקלט שלו - שיגר לאוויר איומים חדשים, לצד דברי שבח, בשם אללה, ל-19 המתאבדים המוסלמים שלקחו עימם ל"עולם שכולו טוב" 3000 קרבנות בהתרסקות המטוסים על ה"טווינס".
חולשת המערב זועקת לשמיים בכל פעם שעוד קלטת מן הסוג הנ"ל כובשת את כל הערוצים ודמות השטן-הסגפן צצה לה בכל בית ברחבי ארה"ב. הראש ממאן להאמין: שש שנים - וטרם נתפס הפושע הזה שידיו טבולות בדם אלפי חפים-מפשע? שש שנים - וטרם אותר, טרם נלקח אל מאחורי סורג ובריח, וטרם הועמד למשפט העמים?
ללא ספק משהו כאן דפוק, משהו שמזמין על המערב עוד ועוד איומים ומופעי-אימים ובעקבותיהם פעולת טרור נוספת, כואבת, "מפתיעה". פרטי תיכנונה נרקמים ללא ספק כבר עתה, אי שם במרכז אסיה, לקראת הוצאתה אל הפועל בלב העולם ה"כופר" והשאנן.
גם לישראל בן-לאדן הוא סיבה לדאגה. גם לנו, הקטנים, הוא מקור איום והסתה אנטישמית. בארסנל הפעולות המתוכננות שלו הוא מכין משהו ישיר בעבורנו. אלא שמולנו עומדים עוד כמה וכמה "בן-לאדנים", קטנים יותר, מסוכנים לא פחות. קוראים להם, למשל, שייח נסראללה ואיסמאעיל הנייה. חלומם הרטוב הוא להרוג כמה שיותר ישראלים ולהמיט כליון על היישות היהודית שנואת נפשם.
"בן-לאדן" נוסף נמצא בתוכנו, נושא תעודת-זהות ישראלית ומתגורר בישראל - שייח ראאד סאלח. כמו המקור, אבי אבות טומאת הטרור האיסלאמי שמשטה במערב כולו, גם השייח מאום-אל-פאחם, ראש "הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית", משטה במדינת היהודים, מסית את האוכלוסיה הערבית, פורע חוק בדברי הבלע הפומביים שלו. ואולם שלא כמו המקור, הוא אינו צריך להסתתר, אינו ירא את אימת רשויות החוק.
מי יודע מה מכין "בן-לאדן" הישראלי מעבר להצהרות גרידא. בינתיים השייח בוחן את מידת הסובלנות של השלטונות, מתגרה בהם, ורואה להפתעתו כי דברי ההסתה שלו עוברים בשלום. הוא ממשיך אפוא בכינוס עצרות המוניות בעירו-כפרו המשגשג, מזעיק את העולם המוסלמי כולו נגד ישראל - וחוזר הביתה או למסגד ללא מורא.
שייח ראאד סאלח כבר ישב שנתיים בכלא הישראלי, אך משנה לשנה, מכנס לכנס, באום אל פאחם או במזרח ירושלים, עולים הטונים בהטפות השיטנה שלו למדינה ובמאמציו הבלתי נלאים לרתום את מיליון ערביי ישראל למאבק הפלשתיני.
אז נכון, האמריקנים מתקשים לשים ידם על גדול שונאיהם (אם כי אני משוכנע, שלכידת אוסאמה בן-לאדן היא עניין של זמן - אשרי הנשיא שבתקופתו הדבר יתרחש...), אבל מדוע ישראל הרשמית אינה מונעת את העצרות נגד עצם קיומה המתכנסות בתוככי גבולה הריבוני? מדוע איננה זורקת לכל הרוחות את בן דמותו המקומי של אוסאמה ושאר המסיתים?
למה מחכה הממשלה - לתרגום ההכרזות בערבית, המושמעות בריש גלי באיצטדיון באום-אל-פאחם, לכדי התפרצות אלימה בכביש ואדי ערה, או שפיכות דמים ליד כפר מאנדה?
