איפה טעינו?

המכינות הקדם צבאיות הדתיות

אחת ממטרות המכינות הקדם צבאיות הדתיות היתה לייצר מצבור של אנשים שיהוו בסיס לקצונה בכירה בצה"ל. לפני הקמת המכינות, מרבית הדתיים ששרתו בצה"ל סיימו את שירות הסדיר בדרגת סמל, בעוד שאחרי הקמתן ניתן לראות מספר אלופים, ומספר גדול יותר של דרגות זוטרות יותר, שהיו מבוגרי המכינות הקדם צבאיות הדתיות. המטרה לכאורה הושגה.

בהשכלה בדיקת ההצלחה פשוטה: הישגים לימודיים ניתנים לכימות. ניתן לראות לאן הגיעו בוגרי בית ספר בצפון ת"א לעומת בוגרי בית ספר בצפון שדרות. ניתן לראות לאיזה דרגה צבאית הגיעו בוגרי מכינות קדם צבאיות דתיות לעומת חבריהם הדתיים שלא עברו שם.

הבעיה בחינוך, להבדיל מהשכלה, היא שאחרי שהתלמיד סיים את החינוך היזום, קשה למדוד את הצלחת החינוך כיוון שקשה לספור, לאורך השנים, כמה "זקנות העביר את הכביש" וכמה תרם לצדקה וכמה מעשים טובים עשה. קשה לעשות לאנשים מבחן בודד או מתמשך לבדוק את ערכי החינוך שהופנמו.

הגירוש מגוש קטיף היווה מבחן ייחודי לבדיקת הערכים שהופנמו במכינות הקדם צבאיות הדתיות. פקודת הגירוש, היתה פקודה חוקית של ממשלה ריבונית, שהיוותה מבחן ערכים ייחודי לבוגרי המכינות הקדם צבאיות הדתיות בדרגות קצונה בכירות מאלוף ומטה, אנשים דתיים, שפרנסתם ארוכת הטווח מהצבא.

בפקודה זו נבחנו ערכי בעלות עם ישראל על ארץ ישראל מצד אחד וערך גירוש יהודים מביתם, ע"י יהודים, מצד שני. בבחינה זו כשלה כול הקצונה הבכירה הדתית, שמרביתה בוגרת מכינות קדם צבאיות דתיות. הכישלון הצורב והמקיף מצריך מחשה חדשה על מטרות המכינות ועל הערכים המוקנים בהן.

כדאי בשלב זה להציג שני מקרים בהם ערכים ניצחו את הכדאיות הכלכלית של פנסיה צבאית ונגזרותיה העסקיות.

א) אלי גבע - אלי גבע החליט שהכניסה לבירות היא טעות ולא היה מוכן להיות אחראי למות חייליו והודיע למפקדיו שהוא יוכל להילחם כחייל פשוט אך לא כמפקד בכניסה לבירות. אלי גבע, שדעותיו לא מקובלות עלי, לקח את הסיכונים הבאים:

1. גירוש מצה"ל

2. משפט על בגידה בזמן מלחמה

אני לא זוכר בדיוק מה קרה לו אך אני זוכר שהוא לא התקדם בצה"ל ולא זכור לי שהתקבל לעבודה כמנכ"ל במגזר העסקי.

ב. לודוויג באק, רמטכ"ל הצבא הנאצי, מספר ימים לפני הפגישה ההיסטורית של היטלר עם צ'מברלין (Peace in our time), קיבל פקודה להכין את הצבא לפלישה לצ'כיה במקרה והשיחות עם צ'מברלין יעלו על שרטון.

לודוויג באק "החזיר את המפתחות" ופרש ואמר להיטלר שפלישה לצ'כיה תמחק את הצבא הנאצי, שלדעתו היה חלש באותה עת ואינו מוכן לקחת אחריות על כשלון כזה. הסיכון בהתפטרות זו היה מוות. מי שלא הסכים עם היטלר דינו היה יחיד - מוות. במקרה היטלר היה במצב רוח טוב והשאיר אותו בחיים.

מבין הקצונה הבכירה הדתית, לא קם אף אחד - אף אחד (לא מדובר על סגן בשירות סדיר, שהנזק הכלכלי בעקבות סירוב פקודה או התפטרות הוא קטן) שהיה מוכן לסכן את הפרנסה מול הערכים.

ומכאן שהמכינות הקדם צבאיות הדתיות, כשלו בהקניית ערכים והיו טובות בהקניית ידע צבאי - יצאו מהן גנרלים נטולי ערכים!

הגירוש מגוש קטיף - כשל מנהיגותי

תושבי גוש קטיף ותומכיהם הרבים (אני ביניהם) היוו גוש של מאות אלפים רבים של בני אדם, ברובם אינטליגנטיים וחכמים אך חסרי יזמה, חסרי כיוון ותומכים בשם יתברך וברבניהם.

בסוף שבוע שנערך בחספין מספר חדשים אחרי הגירוש, בו נכחו כמה מגורשי נצר חזני, אליקים העצני אמר שכול בעל חיים, אפילו חתול רחוב, מגן בחירוף נפש על הטריטוריה שלו ותושבי גוש קטיף אפילו לא הגיעו לדרגה של חתול!!! ההשוואה היתה מקוממת אך נכונה וגרמה לתגובות קשות. ענתה לו תושבת נצר חזני, שבתנועת הנוער "בני עקיבא" לא לימדו אותם לשנוא, לימדו רק לאהוב וכך הם חיבקו את חיילי הצבא - מגרשיהם. עוד הוסיפה ואמרה, ונתמכה ע"י תושבים נוספים של הגוש, שהמבנה החברתי של היהדות הדתית מבוסס על הרב כרועה הרוחני וסוגיית הגירוש היא סוגיה מסדר גודל כזה ולכן הקשיבו לרבנים. בשלב זה קמה אשת רב, שהיגיעה עם בעלה לתמוך בתושבי גוש קטיף מספר שבועות לפני הגירוש, ואמרה שהרבנים הם האשמים בכך שהתושבים היו פאסיביים. אישה אחרת קמה ופנתה לאשת הרב בכעס: "מי שמך?" ואישה אחרת קמה ואמרה שהרבנים בשנות הארבעים היו אחראיים ישירים להליכה המשותפת של אלפי קהילות למשרפות "כצאן לטבח". המתח עלה לשיאו והכול ללא מילה של חילוני אחד.

נראה, שלציבור הדתי ברור שהרבנים הכזיבו והשאלה למה עשרות ומאות רבנים הכזיבו. כולם כולל הרבנים הראשיים בהווה ובעבר - שום מנהיג, שום חזון - אפס - "היה לא יהיה".

התשובה לדעתי מצויה בכך שהתרבות היהודית, כתרבות שורדת, מעולם לא התפתחה בכיוון של תרבות מדינה ושלטון, תמיד בין אדם לחברו, תמיד הרכנת ראש בפני הפריץ, עד יעבור זעם (כולנו מכירים את הסיפור על קנה רך הנכפף ברוח ומתיישר עם סיומה והעל גזע איתן הנשבר ברוח, תיאוריה שהוכחה באלפי שנות הגלות). ערך של מוות תוך קידוש ערכי היהדות כן, אך לא הריגה למען ערכי היהדות ולא מוות על ערכי מדינה היהודית.

מספר חדשים לפני הגירוש נפגשתי עם כמה מראשי מטה המאבק מגוש קטיף והצעתי להם את ההצעה הבאה:

תכינו תוכנית בה חצי מהמתיישבים יסכימו להתפנות ולקבל את אדמות הקיבוצים בעוטף עזה (הזכורים לרע מהסרט "מבצע סבתא") את הקיבוצניקים העצלים והכושלים כלכלית ומוסרית ("מבצע סבתא", "אדמה משוגעת" ועוד), יפנו לעיר (בתקופה זו היתה נכונות מצד הקיבוצים לצעדים אלו).

ואז תיתכנה שתי אפשרויות:

א) לא יהיה גירוש - אז מחצית מתושבי קטיף, ירחיבו את שטחי החקלאות שבידיהם ויוכלו לקלוט עוד עשרות אלפי משפחות נוספות ובכך לשדר מסר לדורות: "היהדות הדתית מחליפה את הציונות הקיבוצית במרוץ השליחים של הציונות בארץ ישראל".

ב) יהיה גירוש - אז כול תושבי הגוש יוכלו לגור בשטחים הנרחבים של קיבוצי עוטף עזה לשעבר וגם אז ישודרו מסרים לדורות:

1. היהדות הדתית מחליפה את הציונות הקיבוצית במרוץ השליחים של הציונות בארץ ישראל והופכת חורבן ועזובה של שנים לגן פורח - כישלון כלכלי מתמשך דורות להצלחה עסקית מיידית.

2. הציונות הדתית עוסקת בהפרחה והצבא עוסק בחורבן

3. היהדות הדתית היא כ"נחום תקום" משמידים את הישגיה והיא קמה כ"עוף החול"

אך "היה לא תהיה, "בעזרת השם" ועוד פניני לשון ממורשת הרבנים שלטה בכיפה ומחקה כול חשיבה יצירתית מול פני החורבן.

האופי היהודי

התכונה שגרמה לתושבי גוש קטיף לבכות, לחזות בהרס בתיהם ולהמשיך לעבר הבלתי נודע, היא אותה תכונה בדיוק שגורמת לתושבי שדרות בהווה ולתושבי קריית שמונה בעבר, "לחטוף" ולהישאר - לגדל ילדים באימה מתמדת - לא חרדה אימה!!! (מי שמגיע הכי קרוב להבנת האימה היא שרה שילה בספרה "שום גמדים לא יבואו"). תכונה זו היא הפאסיביות היהודית הזכורה לרע "כצאן לטבח".

בספרו המזעזע של גדעון גרייף "בכינו בלי דמעות" הוא מראיין מספר אנשי "זונדר קומנדו", שליוו את היהודים מהרכבות ועד לאפר באושוויץ. אנשים אלו תיעדו כמילון רציחות. מתוך מיליון הנרצחים זכור לכמה מהם מקרה יחיד - יחיד - יחיד של אישה שאמרו לה להתפשט היא הורידה את החזיה ועם החזיה הצליפה על ידו של הנאצי הקרוב, הפילה את אקדחו, הרימה אותו וירתה בו מספר כדורים, עד שנרצחה. יהודיה יחידה בין מיליון שנרצחה לא "כצאן לטבח" במחנות ההשמדה - זוהי הסטטיסטיקה של העם היהודי.

השאלה אם יש ברצוננו לשנות סטטיסטיקה זו שהתחילה ב"צאן לטבח" והמשכה בפאסיביות הלא מפתיעה של תושבי קריית שמונה, שדרות, גוש קטיף והצפון במלחמה האחרונה וסיומה בגירוש ללא התנגדות, פראית או מושכלת, ללא כול תוכנית פעולה בדרכי שלום (כפי שהוצעה בסעיף הקודם) או מלחמה קרה (ללא נשק), כפי שתכנו מספר קצינים תומכי המאבק.

דברים שנאמרו לפני הגירוש

בחורף לפני הגירוש בכנס בנווה דקלים אמרתי את הדברים הבאים מהכתב: אפשר להגיד ששרון דיקטאטור, שבכנסת יושבים מנוולים, שהעם אדיש, שהתקשורת משתפת פעולה עם האיחוד האירופי האנטישמי ועם הערבים. אפשר גם להגיד שבתי המשפט אוהדים את העניין הערבי ומתעבים את העניין הציוני. הכול נכון והשאלה אם מעבר לכתיבה ודיבור ולהתבכיינות האופיינית לגוש הלאומי, ניתן לעשות משהו.

את התופעות המדאיגות שמתרחשות לעניינו הפעורות ניתן לסכם להלן:

1. הממסד השולט במדינה מצפצף על חוקי הדמוקרטיה, בהם נבחר מתחייב לבוחר ומנסה לבצע את ההיפך הגמור. וזה לא רק אריאל שרון, קדמו לו וימשיכו אחריו ! צריך להבין שהבעיה היא מבנית ולא אישית.

2. מערכת המשפט קורסת. שופט גוזר מאסרי עולם על רצח וממשלה משחרר בסיטונות. אין דבר כזה בשום דמוקרטיה בעולם.

3. מערכת המשפט בעד ערבים. ראינו איך שופטי העליון דאגו לא להזיז ערבי אחד מביתו בעקבות תוואי גדר ההפרדה. ברור לעומת זאת, איך אותם שופטים ישפטו בבג"צים בנושא גירוש יהודי חבל עזה.

4. ישראל היא הדמוקטטורה הראשונה בעולם, בה משנות השישים כל צמרת הפוליטית מורכבת מגנרלים לשעבר, בעלי טווח ראיה קצר וחוסר הבנה בסיסי במדינאות ונכונות למכור את המולדת כנדל"ן במחיר תקופת שקט. תופעה זו היא ללא תקדים היסטוריה האנושית של מדינות מערביות דמוקרטיות.

5. להרבה מאד אנשים, המילים מולדת, דגל והמנון לא אומרות דבר.

6. גיבורי מלחמה ועטורי אותות כבוד, כבר מחפשים דרכון של מדינה באירופה - אגם הדם היהודי הקרוש.

7. יותר מפי 10 אנשים ממתיישבי עזה, יהודה, שומרון, בקעת הירדן, הגליל ורמת הגולן התיישבו בגוש דן ב-25 השנים האחרונות.

8. עשרות רבות של תנועות והעמותות הציוניות מפצלות את הכוח הציוני לרסיסים בגלל בעיות של אגו, כך שלא מצליח לבוא לידי ביטוי.

איפה טעינו?

1. ציונות - לא ניהלנו את המאבק הציוני במקצועיות מספקת

א. לא הבנו שהבריטים כבר עזבו ואפשר לנטוש את שיטת חומה ומגדל ובמקומה צריך לפרוס תשתיות של רכבת ותקשורת ואז יתפתחו ישובים גדולים באזורי פריפריה. מעולם לא דרשנו רכבת לעזה, מעלה אפרים, הגולן ובקעת הירדן ולכן הגענו לכך שעדיין אין מסה קריטית להתיישבות בפריפריה וגוש דן צפוף בצורה מסוכנת מבחינה ביטחונית.

ב. התקדמנו קדימה ליש"ע, לגליל, לבקעה ולרמה וחשבנו שכולם אחרינו, אך רובם נשארו בבית ולא מבינים עד היום למה בכלל צריך דברים פגאניים כמו דגל מדינה והמנון ב"כפר גלובאלי", למה להילחם? מרבית האוכלוסיה, השטופה ע"י הממסד וזרועות התקשורת שלו, איבדה כבר את הרצון להילחם וגם לא יודעת למה.

ג. מעולם לא הפגנו נחישות ועקביות בהגדרת גבול ישראל ובהגדרת המטרה, להקים פה מדינה יהודית, לא דו לאומית ,לא מדינה דו לאומית עם תושבים מוסלמים ואזרחים יהודים, אלא פשוט מדינה יהודית. מעולם לא דרשנו ממדינות ערב, האיחוד האירופי ומוסדות בין לאומיים, למצוא למוסלמים החיים בין הירדן לים פתרון דיור במדינות ערב, בעלות שטח הגדול אלפי!!! מונים מישראל, ובעלות עושר גדול מאות מונים מישראל. ליישב 4 מיליון איש בין מאות מיליונים הוא דבר פשוט והוכיחה זאת התנועה הציונית ללא פטרודולרים. מעולם לא הבנו שהמאבק של ערביי ארץ ישראל הוא מאבק למען השמדת העם היהודי וגירושו מארץ ישראל ולא מאבק צודק של עם כבוש.

ד. לא הבנו שכעבור 50 שנה יש לנו שכבה עבה של דור שלישי למצוקה והפערים רק הולכים ומתרחבים.

ה. כל מגע תרבותי בין דתיים וחילוניים מתבצע במסגרת של כמה ימים בסמינר "גשר". הניתוק הערכי בין החברה והתרבות היהודית לזו החילונית הוא עמוק, גם בין תומכי המאבק על שלמות ארץ ישראל.

2. שלטון

א. לא זיהינו את התופעה, שהתחילה עם משה דיין ולא תסתיים עם יציאתו לפנסיה של אריאל שרון, שאנשי צבא מנהלים את המדינה כמו בסרט הוליוודי במתכונת של פעולות תגמול וסיכול ממוקד, שמעולם לא השפיעו על אף אחד. הסתנוורנו מבּרַק הדרגות והעיטורים אך את הסחורה שהיא ביטחון וריבונות מעולם אבל מעולם לא קיבלנו. ארה"ב יצאה למלחמה עולמית על פיגוע פרל הרבור שהוא יחסי לטבח במלון פרק בנתניה, ומחקה לנצח (של לפחות 60 שנה) את רצון ההתאבדות של העם היפני, בפחות מארבע שנים!! רוזוולט וטרומן סיפקו את הסחורה במלואה!! מ 12 לאוגוסט 1945 ועד היום אף אמריקני לא נרצח בפיגוע יפני!!!!!!!! - מילת המפתח נחישות. ארה"ב לא הסתפקה בפחות מ"כניעה ללא תנאי".

ב. לא הבנו את הסיכונים החמורים שקיימים במערכת ה"דמוקרטית" שבנינו, כפי שמתגלה ברמה הנמוכה מאד של נבחרי ציבור, בהפיכת כיוון של 180 מעלות ללא פניה לבוחר, בטיעונים, שמשאל עם ובחירות עולים הרבה כסף, שהם סממנים מובהקים של דיקטטורה. לא הבנו את הכוח העצום שיש לראש ממשלה, לו כפוף ישירות השב"כ, ארגון מניפולטיבי, שכיום בחלקו הגדול פועל נגד יהודים, ממש כמו ה ק.ג.ב. ברוסיה.

ג. לא השכלנו ליצור אחדות הגוש הלאומי ובעיות אגו משלו בכיפה.


3. המאבק למניעת גירוש יהודים מארצם

א. כספים רבים של אנשים טובים נשפכו על שלטים והפגנות, שנבחרי הציבור לא ראו ושאמצעי התקשורת לא הציגו. אף אחד לא בדק את יעילות הצעדים ואת השפעתם. אף אחד לא הכין תוכנית רבת שלבים, כמו למשל מה יקרה בעוד שנה, שנתיים, חמש, עשר. מועצת יש"ע הפטרון של מאבק נגד פינוי חבל עזה צריכה תגבור דחוף, באמצעי חשיבה ויצירתיות, גוף זה ממש כמו הגנרלים ששלטו בנו בעשרות השנים האחרונות, לא סיפקו את הסחורה. את מאות אלפי האזרחים שעלו לירושלים ותמכו במאבק, איש לא החתים על עצומה פשוטה נגד גירוש יהודים. אם היינו נוהגים נכון, כבר מזמן היה לנו משאל עם.

ב. מאמצים אדירים של אנשים טובים, אך לא מקצועיים, מוצאים לריק.

מה לעשות מחר בבוקר?

כמו כו משבר, גם המשבר הזה יכול להוות נקודת משען לשינוי ולמהפכה. לא כל המהפכות צריכות להיות רוויות דם ואש ומלחמֵת אחים.

1. בנוגע לתוכניות הגירוש צריך, לדעתי, להכין מראש כתבי אישום ע"י טובי עורכי הדין כמו אלן דרשוביץ ויורם שפטל על פשעים נגד העם היהודי. בנות הברית בשנת 46 לא קיבלו תשובות של "אני רק מילאתי פקודה" וגם אנחנו לא נקבל ונשפוט את האשמים ונגרשם מארצנו. הם איבדו את הזכות לחיות כאן. זאת צריך לדעת כל גנרל, פוליטיקאי, חייל או שוטר שיעז לפנות מתיישב יהודי בארץ ישראל. חוק אחד ליהודי ולעץ זית - אסור לעקור. אסור להרים יד או נשק, חס וחלילה, על חייל, קצין או שוטר, רק לצלם! כל צילום יהיה מוצג משפטי!

2. בנוגע למשאל העם. אנחנו נעשה את משאל העם. ושם לא נשאל אלא נגיד: "אני מתנגד לעקירת יהודים מבתיהם בארץ ישראל, כולל עזה, יהודה, שומרון, בקעת הירדן, הגליל ורמת הגולן". נבנה בסיסי נתונים ונעלה עליהם את מרביתם של אזרחי ישראל התומכים בציונות ויש עוד רבים כאילו שלא הגענו אליהם.

3. בנוגע לחיזוק המתיישבים - במטה מורשת למען גוש קטיף התגבשה הצעה בשם "לכל איש יש שם" להוציא את האנונימיות מהמאבק. לחבר משפחות בגוש קטיף עם משפחות באזורי פריפריה לא דתיים וליצור קשר טלפוני, כך ידעו תושבי הארץ שהמאבק הוא לא אנונימי ויש בגוש אנשים עובדים ויוצרים, בעלי משפחות ממש כמו בתל אביב או בנהלל. כך ידעו תושבי הגוש שהתומכים במאבקם ובדרכם הם לא אנונימיים ויש לתומכיהם שם, פנים, שם משפחה ומשפחה.

4. בנוגע להמשך

א. צריך להפסיק לספור ראשים של משתתפי הפגנות זה טוב לאנטי ציונים ולצילומי תקשורת עוינת. צריכים לנצל את כישורי האנשים למען המאבק על ארץ ישראל כולה ולא רק לספור את ראשיהם! צריך להקים גוף המכיל חילוניים ודתיים, שיפעל למען מטרות ארוכות טווח בצורה מקצועית, אם או ללא חיבור לפוליטיקה. צריך להבין שבמדינה נרקבת, גוף מסודר מאורגן, בעל ערכים ויכולת פעולה, לא רק בהפגנות וחסימת צמתים, יוכל להחליף את מוסדותיה. להזכיר לכולם שהבריטים נחלו בארבע השנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה תבוסה אחרי תבוסה ובשנתיים האחרונות ניצחו בנוק אאוט! גם אנחנו במאבק בן 50 שנה.

ב. צריך לגייס אנשי מנהלה ושיווק, אנשי פרסום והסברה, אנשי כספים ומחשבים וליצור ארגון יעיל, בעל יכולת מעבר מידע דו כיווני מהצמרת לשורשים ולהיפך. בפוליטיקה הישראלית יש רק כיוון אחד. תצביעו בעדי ואני מבטיח "לעשות לביתי".

ג. השכל לא נמצא אצל צעירים דווקא, וצריך לנצל את הידע והניסיון הרב של פנסיונרים, שרבים מהם , בעלי כושר עבודה ויעילות עבודה, גבוהים מזה של צעירים.

אפשר וצריך וחובה לנהל את המאבק על ארץ ישראל עכשיו, מיי ואחרת! לעם יהודי יש כוחות עצומים, כפי שבאו לידי ביטוי בשרידותינו במשך אלפי שנים ובהקמת המדינה על הישגיה המופלאים. בואו ננצל כוחות נפש מופלאים אילו ונפסיק לספור ראשים של משתתפי הפגנות. זִכרו, הגיע הזמן לעסוק בּחַשוּב אחרי 60 שנה של עיסוק בַּדָחוּף.