לאחרונה עדים אנו למגני דרך כלפי ראש הממשלה אהוד אולמרט ועל החקירות נגדו, בדמויות של אישי ציבור בולטים כמו השר לביטחון פנים אבי דיטכר ושר המשפטים לשעבר מר טומי לפיד. השר דיכטר דרש להקפיא את החקירות, ואילו השר לשעבר טומי לפיד השתלח נגד מגלי השחיתויות בכינויים ושמות לא מקובלים, במיוחד מאישי ציבור רמי דרג, ואף חיבק את "הקדוש המעונה" - ראש הממשלה אולמרט - חברו הטוב, שאך רק לפני כשנה גמל ללפיד בתפקיד הנכסף של יו"ר יד ושם.
לא קשה לנחש על מה יצא קצפם של אישים אלה, ומה מגמתם. זה בגלל חברותו האישית וזה מפאת הזמן שהוא זקוק לו כדי להתחזק בתוך מפלגתו קדימה, לפני שהשרה לבני כמ"מ תכבוש את הכסא הנכסף.
לא זו אף זו, שבנוסף ל"מגני האתרוג", ישנה התגייסות רבתי, ממש כמו אוגדת חיילים בשעת מלחמה, והפעם נגד לוחמי השחיתות - אלה השומרים על ניקיון מקצועם ותפקידם. זה כבר לא רק נגד "התימהוני" ו"והוזי ההזיות" כלשונם, ולא רק נגד היועץ המשפטי לממשלה, כי אם כלפי אישיות שלכולי עלמא לא עומד בקטגוריה הזאת - דן מרגלית, מהעיתונאים הבולטים והמקצועיים, כאשר העובדות הנטענות כלפיו מגמתיות ומופרכות מיסודם. אך מה זה כבר משנה שם למישהו, העיקר הוא לשפוך בוץ ורפש כלפי כל מי שלא מיישר קו עם ה"אתרוג".
מגמה זו של אישים אלה הינה עוד נדבך בחוצפה האופפת אותנו לאחרונה, המתפשטת לה בממדים שלא היינו חולמים עליהם אך עד אתמול. זאת עובדה ומציאות, שמה שנעשה בחדרי חדרים עד לא מכבר, נאמר בגלוי בלי בושה ובלי מצמוץ וגמגום. כל זה אצל שרשרת של אישים ולבלרי החצר שמנצלים את מעמדם ובריש גלי מתקיפים את לוחמי השחיתות בחירוף נפש, כאשר אינם מסתירים את חברותם וקרבתם לאיש הנמצא בחקירה בכמה פרשיות חמורות, אשר סופן מי יישורם.
שיטה זולה ועלובה זו, תחרט בדברי ימי עם ישראל כשיטה של מפסידי דרך ומחוסרי חוט שדרה בסיסי. כהשוואה לדור המייסדים שאינם עוד אתנו, בעידן של חוסר מנהיגות כימינו, המנהיגות הקיימת רמסה ברגל גסה את כל הערכים הבסיסיים אשר בנו קודמיה. העומד בראשה הגדיל לעשות, כאשר טובתו האישית גוברת תמיד מעל לטובת הכלל. שהרי לא היה מצב של סכנה קיומית לעם ישראל כפי שהינו כיום, כאשר אויבנו מסביב, מצפון ומדרום מכינים נשק שלא היה כמותו בדברי ימי האנושות. רק מי שהסיר מעליו כל צלם של מוסר אנושי בסיסי, יכול להתנהג בהפקרות של ממש, לגורלו של עם ישראל, כאשר העם זקוק היום יותר מאי פעם למנהיג בראש ובראשונה עם נורמות מוסריות, עם שיקול דעת נכון, לצד אסטרטגיה ביטחונית, מדינית, חברתית ולאומית, מנהיג שיש לו מסר חד וראייה לטווח ארוך.
הוא אשר אמר אבינו הראשון - אברהם (בפרשת השבוע), "אם אין יראת אלוקים במקום הזה, והרגוני" )בראשית כ', י"א) - כי בלי בסיס של יראת שמים, יכול האדם להתדרדר ולהגיע לפי פחת. נורא הדבר!
לא אחטא אם אומר, כי בראש ובראשונה האשמה מונחת לפתחנו, לפתחו של כל אזרח מאזרחי הארץ הזאת. כאשר האדישות הכרונית הקיימת מנוצלת היטב בידי אישים מעין אלה, שיעשו כל מה שישרת את מטרתם האישית ללא פחד ובושה. שם המשחק ברור. להרוויח זמן ובכך לדחוק את הקץ, ואת החבל הנכרך סביב הצוואר. כאשר אם עד אתמול המצב הפוליטי היה קטסטרופה, כותרת של היום ותהיה עסיסית ופופולרית ככל שתהיה, תסיר את האיום על הכסא המתנדנד, שיפוג קמעה, ולו לזמן מה, עד הכותרת הבאה.
כותרות בדפוסים שונים. אם באיום האירני, המתח עם סוריה, הפסגה בנאפוליס ואולי ההסכם המתגבש עם אבו מאזן - כותרות שיוזכרו בכל הקשר, בכדי לדחוק את הקץ מהאיש שמנסה בכל כוחו לשרוד. המגמה ברורה, כאשר אולמרט וחבריו יעשו הכל להשאירו על הכסא הנכסף. כי לעזאזל את מי זה כבר מעניין האזרח מן השורה הרואה את התמונות של האוחזים בהגה ולא מאמין למראה עיניו?!
מציאות חיינו אינה פשוטה כלל, ולא ניתן לתת אשראי פתוח ללא גבול. מצבנו לא מאפשר לנו ללכת להרפתקה אין סופית כפי שמתכננים שומרי ה"אתרוג". על מר אהוד אולמרט להסיק מסקנות מיידיות, במיוחד לאור הפרשיות האחרונות, המטילות צל כבד על המשך כהונתו במשרה הרמה והאחראית ביותר, כרה"מ. כמו שעל חברי הכנסת לפעול מיידית להדחתו, לכינונה של ממשלה טובה, נקייה ויציבה מול האתגרים הלא פשוטים שאנו ניצבים בפניהם, ויפה שעה אחת קודם.