אירן החלה הקיץ בתהליך של משא-ומתן עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) במטרה להבהיר את השאלות העומדות ותלויות בנוגע לפעילויות הגרעין שלה בעבר. כתמיד כשמדובר באירן, זהו תהליך מורכב, הכולל שיחות מקדימות שלאחריהן מרחב אינסופי לתנאים ולהבהרות נוספים בהמשך הדרך. ושוב אירן מנצלת את פתיון "שיתוף הפעולה" כאמצעי להשגת זמן יקר לדחיפת תוכנית הגרעין שלה קדימה. רוסיה וסין, שהפעם הצטרפה אליהן גם גרמניה, אינן מגלות נכונות להעניש את אירן בסבב שלישי של סנקציות עד שיתברר לאן התהליך מוביל.
אפילו אם השיחות עם סבא"א היו באמת שלב קריטי בהסגת אירן מהסף הגרעיני - ומומחים מסבירים מדוע זה כלל אינו המקרה [1] - המצב עדיין היה בעייתי. הסיבה לכך היא שגם אם אירן תספק בסופו של דבר כמה תשובות לשאלות הישנות הללו, הרי שהיא עדיין מסרבת להיענות לתביעת מועצת הביטחון של האו"ם מיולי 2006, להפסיק כל פעילות בתחום העשרת האורניום. בנקודת מפתח זו אין כל תזוזה, ואירן ממשיכה לעבוד על תוכנית הגרעין שלה כאילו לא קיבלה בעניין זה מועצת הביטחון של האו"ם כבר שלוש החלטות מחייבות.
למעשה, אירן טוענת כעת כי הנושא של העשרת האורניום סגור מבחינתה. הנשיא מחמוד אחמדינג'אד צוטט בראשית חודש אוקטובר כאומר ש"האירנים אינם מוכנים לשבת סביב שולחן ולדון בזכויות הגרעיניות המוחלטות שלהם. הן [המעצמות העולמיות] חייבות לדעת זאת".
התפטרותו של עלי לריג'אני - האחראי על תיק הגרעין באירן - ומינוי סעיד ג'לילי במקומו מחזקים את הקו התקיף של אחמדינג'אד. בו בזמן, יש עדיין אינדיקציות נמשכות למחלוקת פנימית ביחס לגישתו של אחמדינג'אד, ויריבו האשמי רפסנג'ני נבחר לאחרונה לתפקיד ראש "מועצת המומחים" באירן.
לא ברור עד כמה התקדמה אירן בשלב זה בכל הקשור לפעילויות העשרת האורניום שלה: אחמדינג'אד טוען שאירן כבר הגיעה לשלב של 3000 צנטרפוגות, אך אין לכך אישור. יש המשערים כי אירן נתקלת לאחרונה בקשיים טכניים המאטים את התקדמותה; אבל על-פי תזכיר של סבא"א שהתקבל בפריז בראשית אוקטובר, ההערכה היא כי עד סוף החודש יהיו לאירן קרוב ל-3,000 צנטרפוגות פועלות. בסוף חודש ספטמבר, המועצה הלאומית להתנגדות של אירן (NCRI) דיווחה על תוכנית גרעינית צבאית מקבילה, אך סטאטוס הטענה אינו ברור.
באשר למאמצים בינלאומיים לעצור את אירן, השחקניות הראשיות חלוקות יותר מתמיד ביחס לצעדים בהם יש לנקוט. בסוף חודש ספטמבר, ארה"ב, בריטניה וצרפת נכנעו לגישת רוסיה, סין וגרמניה, והסכימו לדחות עד נובמבר את ההצבעה על סבב שלישי של סנקציות במועצת הביטחון.
באירופה השורות אינן אחידות, וההבדלים הקיימים בין המדינות מתחדדים. צרפת נקטה בעמדה הקשוחה ביותר מאז היבחרו של ניקולא סרקוזי לנשיא, והצהרות שנתן שר החוץ שלו, ברנרד קושנר, על הצורך האפשרי לפעול בכוח, תורמות לדגש חדש זה. צרפת ובריטניה קוראות לסבב נוסף של סנקציות, אך גרמניה רככה את גישתה. היא התנגדה לרעיון הצרפתי להפעיל סנקציות אירופיות מחוץ למסגרת האו"ם, אף על-פי ששיתפה פעולה עם סנקציות פיננסיות בהובלת ארה"ב.
גרמניה גם חדדה את המחלוקות במועצת הביטחון (אף על-פי שגרמניה אינה חברה במועצה, היא עדיין שחקנית ראשית במובן זה) בכך שהצטרפה לרוסיה ולסין בהתנגדותן לסנקציות מטעם האו"ם. שר החוץ הגרמני פרנק וולטר שטיינמאייר אפילו האשים את ארה"ב וצרפת בצביעות, שכן חברות צרפתיות ואמריקניות מקיימות קשרי סחר לא מבוטלים עם אירן. בנוגע לארה"ב, הטענה היא שחברות אמריקניות עוקפות את החרם תוך שימוש בחברות קש בדובאי, מה שמסביר, למשל, איך קוקה קולה מוצאת את דרכה למדפי החנויות בטהרן.
עמדתה של רוסיה נגד הסנקציות התקשחה, וולדימיר פוטין טען לאחרונה כי אין ראיות ברורות לפיהן אירן שואפת להשיג נשק גרעיני; אך רוסיה בכל זאת לוחצת על אירן לציית לתביעות הבינלאומיות. הקו הפומבי יותר של פוטין בנושא אירן, לצד הביקור שערך זה לא מכבר באירן, יוצרים את הרושם כי רוסיה מחפשת נתיב דיפלומטי עצמאי יותר מול אירן.
בד בבד, תופי המלחמה נשמעו חזק יותר במהלך הקיץ, ויש המפרשים את המתקפה האווירית הישראלית בסוריה בראשית ספטמבר כמסר לאירן. עם זאת, על-פי דיווחים מהשבועות האחרונים חל שינוי בחשיבה של הממשל האמריקני בכל הקשור להתקפה על אירן, כשדגש רב יותר ניתן לאפשרות של התקפות מוגבלות וכירורגיות על מתקני משמרות המהפכה האירניים בתגובה לתפקיד שהם ממלאים בהתקפות על חיילים אמריקניים בעירק, במקום התקפות ישירות על מתקני גרעין לכשעצמם. כמו-כן, דווח כי ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון יתמוך בצעדים שכאלה אם אלו יינקטו כתגובה להתקפות אירניות בהיקף גדול (באמצעות באי-כוח) על כוחות בריטיים ואמריקניים בעירק.
הקהילה הבינלאומית עדיין לא החליטה על דרך משותפת ואחידה להתמודדות מול אירן. למעשה, ההתקדמות של אירן לקראת השגת מטרתה, במקום שתהיה לה השפעה מאחדת על המדינות השונות המתמודדות עמה, רק מחדדת את המחלוקות ביניהן. כתמיד, אין אופציות טובות להתמודדות עם אירן. יתכן שמציאות זו משכנעת מדינות לוותר על שאיפתן לעצור את אירן, ודוחפת לקדמת הבמה את האינטרסים האחרים שלהן, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במקרה של גרמניה, ואי נכונותה לשלם מחיר נוסף בצורת אובדן קשרי סחר עם אירן.
במזרח התיכון, אשר המדינות בו יסבלו הכי הרבה מההשלכות של אירן גרעינית, האינטרס המשותף בעצירת אירן יוצר בסיס לשיתוף פעולה, להבנות משותפות בתחום הביטחון, ולכללי משחק חדשים שאפשר ליצור בין יריביה האזוריות של אירן. אך במקום לבנות על אינטרס משותף זה, דומה כי מדינות רבות בוחרות לפתח תוכניות גרעין משל עצמן, וייתכן שאף יתחילו לחפש את הדרך לפייס את אירן, במקום להתעמת אתה בנחישות, באמצעות שיתוף פעולה אזורי.
------------------------------------------------------
1. ראה אפרים אסכולאי, "השותפות סבא"א-אירן", מבט-על, גיליון 29, 6 בספטמבר 2007; והצהרות מפי דויד אולברייט, כפי שצוטטו ב-רויטרס, ב-28 באוגוסט, 2007.
