סטאלינגרד חקוקה בהיסטוריה של מלחמת העולם הראשונה כעיר שעמדה בגבורה מול המתקפות הרצחניות של הגרמנים, והיא יכלה לה. סטאלינגרד היא סמל גבורה של העם הרוסי והסמן הימני לתחילתה של קריסת אימפריה הרשע הנאצית.
בהיסטוריה הישראלית, עלולה ועדת וינוגרד להצטייר כסמל לקריסת האסטרטגיה של ועדות החקירה, בין אם היא תפרסם בקרוב את מסקנותיה, ללא המלצות אישיות, ובין אם להפך.
ניתן לקבוע, לאחר שנה של פעילות, שוועדת וינוגרד לא תוציא את ימיה, ולא תעמוד בציפיות העצומות שהיו ממנה. ברטרוספקטיבה, ועדת וינוגרד תיחשב ככישלון גמור. אין בכך, חלילה, שמחה לאיד, אלא ההפך: צער על כך שמלחמת לבנון השנייה לא תגיע לחקירה עניינית ומעמיקה, לא למען ההיסטוריונים, אלא למען התקווה הלא ודאית כלל, שהתנהלות הדרג המדיני והצבאי תשתנה, והתרבות הקלוקלת תעבור מן העולם. ולהלן כמה מן הסיבות לכישלון האפשרי:
1) דוח הביניים לא חשף שום דבר שלא היה ידוע בישראל מזה שנים רבות. בדיקה מעמיקה של מסקנות הדוח תוכיח שכל הקברניטים, ללא יוצא מן הכלל, פעלו לפי אותו מרשם. העדויות שנפרשו בפני הציבור, מאמתים קביעה זו למעלה מכל ספק. בהנחה שמלחמת לבנון השנייה לא היתה הצלחה מזהירה, הרי ברור לכל הדיוט שמי שאחראי על כך הם ראש הממשלה, שר הביטחון, הממשלה כולה, וכמובן הדרג הצבאי הבכיר ביותר. הסיבה לכך היא שהרי אלה הם הקברניטים של המדינה, ולא ניתן להטיל שום אחריות על כישלון או הצלחה על גורמים אחרים.
2) ועדת וינוגרד אולצה לפרסם את כל העדויות שנשמעו בוועדה. זאת קבע בג"צ. עד היום, רוב מוחלט של העדויות לא פורסם. נכון הוא שעדויותיהם של השחקנים המרכזיים פורסמו, אך אין בכך די. עד היום, סביר היה שהעדויות תפורסמנה כדי שהציבור יוכל ללמוד מכלי ראשון על פעילותם של הקברניטים. אם הוועדה תפרסם את הדוח הסופי ללא העדויות כולן, הרי שיש בכך הפרה ברורה של הוראת בג"צ, אך לא פחות מכך, פגיעה בזכות הציבור לדעת, ולא באמצעות מתווכים כאלה ואחרים, יהיו ההגונים ביותר.
3) לאי-פרסום העדויות עלולות להיות תוצאות קשות. במצב זה, לבטח העדויות תתויקנה בארכיונים, ועליהן תוטבע החותמת "סודי ביותר". בכך ייסתם הגולל עליהן למשך שנים רבות, לשביעות רצונם של המעורבים בכך. מי שמכיר את המדיניות של הארכיונים המחזיקים בידם תיעוד היסטורי חשוב, יודע אל נכון שרק ברי מזל או מקורבים מאוד מסוגלים להגיע אליהם. אם ועדת וינוגרד לא תפרסם את כל העדויות, היא תהיה שותפה נאמנה לקבורה הממלכתית של עבודות הקשורות למלחמת לבנון השנייה.
4 . לדאבון הלב, חברי הוועדה, שהם אנשים רציניים ומביני עניין, לא קלטו, מלכתחילה, שחקירת כל הבטי המלחמה זו מלאכה ארוכה ביותר, לפחות של כמה שנים. מוטב היה אילו הוועדה היתה מתרכזת הנושא אחד או שניים שהם קרדינליים להבנת הכשלים שנתגלו. מן העדויות שהתפרסמו, מתברר שהוועדה לא פסחה על אף נושא, וזו הייתה טעותה העצומה. מאסת החומר שהוועדה אמורה להתמודד עמה לא מאפשרת, בשום פנים ואופן, הסקת מסקנות בטווח - זמן סביר. לראיה, בתום שנה, הוועדה לא הצליחה אפילו לעבור על כל העדויות כדי להחליט מה נכון לפרסם ומה לא.
5 . שנה של פעילות אינטנסיבית נראית כנצח עבור אלה שמעורבים ישירות. ברי, בשנה שחלפה התרחשו כל-כך הרבה דברים, עד כדי כך שמסקנות הוועדה עלולות להפוך לבלתי רלוונטיות לחלוטין. הצמרת הביטחונית התחלפה, שר הביטחון התחלף, והצבא נמצא במהלך מואץ של שינויים. אין ודאות של מה שאמור היה להיות מתוקן, אכן תוקן. אך, יהיה המצב אשר יהיה היום, אין סבירות שהוא יראה דומה לזה שהיה קודם לפרוץ מלחמת לבנון השנייה. אי-לכך, מן ההגיון שהמסקנות לא תוספנה הרבה לשינוי המצב. כך, מבלי משים, הפכה ועדת וינוגרד לצוות מחקר של היסטוריונים, יותר מאשר ועדת חקירה.
למרות כל הנאמר לעיל, יש לשבח את הוועדה שפעלה ללא מורא ופחד כדי להגיע לחקר האמת. הנסיבות הפוליטיות ומהלכים של מומחים, הובילו את הוועדה אל הפינה שממנה לא ניתן לצאת. יש להצטער על כך, כי כל כוונותיה היו טובות.
כל מה שתותיר ועדת וינוגרד , למגנת לבם של רבים, הוא חומר שהפוליטיקאים יעשו בו שימוש לפוליטיקה הקטנה והרדודה. מנת חלקו של הציבור, לכשיתפרסם הדוח הסופי, ובתנאי שיהיה במתכונת המדוברת כיום, יהיו ויכוחים והטחת אשמות בין הפוליטיקאים. לחקר האמת של המלחמה לא נגיע.
