"מפת-הדרכים"

הערות למסמך

כל המובאות להלן מתורגמות מן הנוסח האנגלי של "הטיוטה השלישית"; של מסמך שנוסח על-ידי ארבעה גורמים הקרויים "קוורטט" - האו"ם, ארה"ב, האיחוד האירופי, רוסיה - ואשר פרסומו נדחה לבקשת ישראל עד אחרי הבחירות והרכבת ממשלה חדשה.

השם המלא של המסמך:

"עיקרים לביצוע של "מפת-דרכים" לשתי מדינות, לפתרון-קבע של הסכסוך הישראלי-פלשתיני."


ואלה הם העקרונות המרכזיים של "מפת-הדרכים":

1. הקמת מדינה פלשתינית

כנובע מן הכותרת ולכל אורך המסמך, המדינה הפלשתינית היא יעדה המרכזי של מפת- הדרכים. מדינה זו אמורה להיות "בלתי-תלויה, בעלת-כושר-חיים, ריבונית" וכן "בעלת רצף קרקעי מרבי". (אין זכר במפת-הדרכים להתניות שרון, כגון - שמדינת פלשתין תהיה נטולת שליטה על הגבולות, מפורקת מחימוש, נטולת סמכות לכרות הסכמים בינלאומיים, נתונה לשליטה אווירית ישראלית וכיו"ב.

המדינה הפלשתינית תוקם בשני שלבים:

하나. לאחר קיום בחירות כלליות: "אופציה להקים מדינה פלשתינית בעלת גבולות זמניים" - בשנת 2003. וכן: "חברי וועדת הקוורטט יעודדו הכרה בינלאומית של המדינה הפלשתינית, לרבות האפשרות לחברוּת באומות המאוחדות".

둘. מדינה פלשתינית בעלת גבולות קבע תקום - לאחר פתרון שאלת הגבולות, ירושלים, הפליטים וההתנחלויות - בשנת 2005. (בכך הושמה לאל התנייתו הידועה של ראש הממשלה בדבר תהליך ממושך של עשר שנים ויותר.)


2. בִּנאום הסכסוך: שתי ועידות בינלאומיות; הקוורטט

הוועידה הבינלאומית הראשונה תתכנס בשנת 2003 לאחר תום הבחירות ברשות הפלשתינית. מטרתה - "להשיק תהליך של מו"מ שיוביל להקמת מדינה פלשתינית בעלת גבולות זמניים".

הוועידה הבינלאומית השנייה תתקיים בתחילת 2004 לאישור ההסכם שהושג בנוגע להקמת המדינה בעלת הגבולות הזמניים "ולהשיק תהליך" שיוליך להסכם קבע (ולמדינת קבע פלשתינית).

כל ממשלות ישראל - ימין ושמאל - רחקו מוועידות בינלאומיות כמו מפני האש. הסיבות לכך, הברורות לכל ילד, לא נשתנו בתקופת שרון, ואולי - נוכח התמיכה הבינלאומית בעניין הערבי והאיבה הגלויה לישראל ואף ליהודים - המצב דווקא החמיר. נוכח זאת, הסכמתו של שרון לוועידות הללו, שבהן תהיה ישראל בטלה בשישים, חמורה ביותר.

הקוורטט הוא המכשיר העיקרי להוצאת חופש הפעולה הריבוני מול הפלשתינים מידיה של ישראל. והרי מקצת מתפקידיו וסמכויותיו:

하나. הקוורטט הוא-הוא המכנס את הוועידות הבינלאומיות (תוך "התייעצות" עם הצדדים בלבד). כלומר, הוועידות הבינלאומיות תיכפינה על ישראל בעל-כורחה.

둘. הקוורטט הוא שיחליט "על בסיס החלטה משותפת, באם בשלו התנאים להתקדמות, בהתחשב בביצוע על-ידי כל הצדדים". כלומר, שיפוט זר יקבע את המעבר אל שלב המדינה הפלשתינית. בכך סוכל התנאי של שרון, כי כל תזוזה תהיה תלויה בשיפוט ישראלי בדבר הפסקת טרור, איסוף נשק, הפסקת ההסתה וכיוצ"ב. בקיצור: ניהול הסכסוך נשמט מידינו.

셋. הקוורטט מקים מנגנון לפקח על ביצוע מפת-הדרכים על-ידי ישראל והפלשתינים (זכור, ששרון נמנע מפעולה צבאית של ממש במשך כשנה וחצי, ובלבד למנוע הכנסת מפקחים בינלאומיים לשטח. עתה הוא מסכים לפיקוח בינלאומי ממוּסד, הגורם לסילוקנו למעשה מריבונות ניהול הסכסוך, מיד עם התחלת התהליך, עוד לפני קוּמה של המדינה הפלשתינית).

넷. הקוורטט יפקח שכל צד "יבצע את המוטל עליו במקביל". דבר זה סותר את תוכניתו של שרון, לפיה כל ביצוע על-ידי ישראל יבוא רק אחרי שהצד הפלשתיני יקיים במלואו את המוטל עליו. לדוגמה: ההתחייבות הפלשתינית לחסל את הטרור תעמוד במקביל להתחייבויות הישראליות בעניין ההתנחלויות (ר' להלן). עצם העמדת שני הנושאים האלה זה מול זה מקוממת; אך לבד מזה ברור שהצד הפלשתיני יראה עצמו פטור מלחדול מטרור, בטענה שבצד הישראלי, כולל בירושלים המזרחית, נעשתה בנייה או הוכנס קרוואן. השיפוט במחלוקת כזאת יהיה בידי הקוורטט. בכלל, בכל מקרה של הפרה ערבית - אנו ניתבע להביאה לשיפוט בפני "הקוורטט", אשר ישמע טענות נגדיות בדבר הפרות ישראליות. כך יבטל עצם תפקודו של הקוורטט חלק גדול מן הריבונות הישראלית.

다섯. הקוורטט מעורב באופן מכריע בתחומים נוספים:

§ הקוורטט יתערב "כל אימת שנחוץ" במו"מ הישיר בין הצדדים. כך יֵרד לטמיון עוד עיקרון ישראלי, שהיה מקודש עשרות בשנים: המו"מ הישיר.

§ הקוורטט יקבע "לוח זמנים ריאליסטי" להתקדמות בתוכנית.

§ "תמיכה תפעולית, מעשית ואפקטיבית" בכל שלבי המעבר לשלטון הפלשתיני. כלומר - הקוורטט יתערב בכל התחומים: כספי, מינהלי, חוקתי, ביטחוני. התערבות זו כבר מתרחשת בשטח.

§ התערבות הקוורטט לקראת "פתרון-הקבע", ובין היתר בכל הנוגע לירושלים, הפליטים, ההתנחלויות.

§ "מאמצים בינלאומיים" לקראת "רפורמה ויציבות המוסדות הפלשתיניים והכלכלה הפלשתינית". כלומר, מעורבות בכל התחומים.

3. התנחלויות

하나. "ממשלת ישראל תפרק מיד את כל 'המובלעות' שהוקמו מאז מרץ 2001". נוסח אחר: "ממשלת ישראל תפרק מאחזים שהוקמו מאז מרץ 2001". עפ"י שני הנוסחים, פירוק המאחזים וההקפאה הנזכרת להלן אינם מותנים בהפסקת הטרור תחילה, אלא יצטרכו להתבצע - כאמור - "במקביל".

둘. "ממשלת ישראל מקפיאה כל פעילות התנחלותית (כולל צמיחה טבעית של הישובים)." נוסח אחר: "ממשלת ישראל מקפיאה כל פעילות התנחלותית, כמו-כן תיתן קדימות [בהקפאה] לפרויקטים המאיימים על רצף אזורי המגורים הפלשתיניים, כולל האזורים סביב ירושלים". כל זאת - עוד בשנת 2003.

셋. לקראת הקמת המדינה בעלת הגבולות הזמניים נדרשת: "...השגת מידה מרַבית של רצף גיאוגרפי (נוסח אחר: טריטוריאלי), כולל צעדים נוספים בנושא ההתנחלויות". (הכוונה שקופה: עקירת הישובים המפריעים "להמשכיות הטריטוריאלית", כלומר - ישובי ההר). גם זאת - "לקראת" המדינה הזמנית, כלומר עד סוף 2003.

넷. דיון על גורל יתר ההתנחלויות ייעשה לקראת המדינה-הפלשתינית-בעלת-גבולות-הקבע, כלומר עד סוף 2005.

4. ירושלים

하나. "ממשלת ישראל תפתח מחדש את לשכת המסחר ומוסדות פלשתיניים אחרים שנסגרו במזרח-ירושלים".

둘. הדיון על מצב הקבע מטרתו לספק "פתרון ריאליסטי וצודק לבעיית הפליטים והחלטה במו"מ על מעמד ירושלים, שתיקח בחשבון את העניין הפוליטי והדתי של שני הצדדים". כאן ניתן לערבים בירושלים מעמד פוליטי שווה למעמדה של ישראל, ובכך נקבעה למעשה מראש חלוקת העיר. גם הביטוי "צודק" בעניין הפליטים אינו מבשר טובות.

5. "ביטחון"

תבוצע התוכנית האמריקנית "לבנייה מחדש, לאֵמון ולהחזרת תוכנית התיאום הביטחוני, תוך שיתוף-פעולה עם מועצת פיקוח חיצונית שתכלול את ארה"ב, מצרים וירדן". האיחוד האירופי תובע להוסיף: "בתמיכת הקוורטט או בתמיכת האיחוד האירופי". חומרה יתרה יש בהסכמתו של שרון לערב אלמנטים צבאיים מצריים וירדניים (!)

6. אלמנטים נוספים

하나. היוזמה הסעודית: "הסדר זה יתחשב במיוחד בערכה המתמשך של היוזמה הסעודית שנתקבלה בפסגה הערבית בביירות". יוזמה זאת מדברת במפורש על נסיגה מלאה, עד לגבולות 1967, כולל בירושלים, וכן על החזרת הפליטים עפ"י החלטת האו"ם 194. נקודה זו נקבעה במפורש בפסגת ביירות. ניסיונו של שרון להביא למחיקת פסקה זו - נכשל.

둘. "סיום הכיבוש": ללמדך, שאִזכור היוזמה הסעודית אינו לתפארת המליצה בלבד. - עיין בניסוח המופיע בסוף המסמך: "[תהיה] ...הסכמה בדבר מעמד הקבע המקיף לסיום הסכסוך הפלשתיני-ישראלי ב- 2005... על בסיס החלטות מועצת הביטחון של האו"ם... לסיום הכיבוש שהחל ב- 1967 ..." "סיום הכיבוש", הווי אומר: גבולות 67'.

셋. הגולן: "... להשגת שלום מקיף בכל המסלולים, כולל המסלולים הסורי-ישראלי והלבנוני-ישראלי". "ועידה בינלאומית שנייה... שתתמוך בהתקדמות לקראת הֶסדר כולל במזרח התיכון בין ישראל ללבנון ובין ישראל לסוריה מהר ככל האפשר".

넷. רשעות לשמה: "ממשלת ישראל לא תנקוט פעולות החותרות תחת אמון - לרבות פעולות גירוש, התקפות על אזרחים... החרמה או הריסה של בתים ורכוש פלשתיני כאמצעי ענישה, והרס מוסדות אזרחיים ותשתיות פלשתיניות. "כל המוסדות הישראליים הרשמיים ישימו קץ להסתה (נוסח אחר: שיסוי) נגד פלשתינים." לשם האיזון - גם ישראל מואשמת בהסתה, ובנייה ישראלית נחשבת "חתירה תחת אמון".

הדברים אינם תיאורטיים, ר' "דו"ח בדין" (פורסם בשבועון "בשבע"): "כאשר שאלתי את דובר שגרירות ארה"ב האם שיפוץ בית-כנסת "החורבה" שברובע היהודי ייחשב... כבנייה בלתי-חוקית... התשובה שנתקבלה בשם שגריר ארה"ב בישראל... דניאל קרצר, היתה שאכן כל פעילות בנייה בעיר העתיקה בירושלים תיחשב "בנייה בלתי-חוקית" עפ"י תפיסת מדיניות החוץ של ארה"ב".


תזכורות אחדות מן העיתונות:

בידיעות אחרונות מיום 21.1.2003 פורסמה ידיעה זו:

פאוול עונה לשרון: "עזרנו להקים את הקוורטט, ואנו תומכים בו בכל", כך אמר אתמול מזכיר המדינה האמריקני, קולין פאוול, בתגובה לדברי ראש הממשלה, אריאל שרון, שהתייחס בביטול לקוורטט.
"אחרי הבחירות בישראל", אמר פאוול בניו-יורק, "נחדש ביחד עם הקוורטט את המאמץ להשיג הסכם במזרח-התיכון. אנו מחויבים לקוורטט ולמפת-הדרכים, עליה אנו עובדים קשה."

בנוסף לכך "הזכיר" פאוול לשרון את החזון של הנשיא ג'ורג' בוש, "שהמטרה שלו היא להקים מדינה פלשתינית באזור".

כך נסגרת על שרון המלכודת של "מתווה בוש", מתווה שהוצג כיצירה משותפת, שלו ושל נשיא ארה"ב. אם מיום הקמת המדינה ועד עתה סמוכים היינו לשולחנה המדיני של ארה"ב בלבד, ולא תמיד ליקקנו דבש, הרי מעתה הושלכנו לחסדיהם של האו"ם, האירופים ורוסיה, והדבר נעשה בהשתתפותה הפעילה של ממשלת שרון ושר החוץ היוצא שלה, פרס.

פרס, בריאיון עם דן מרגלית: "הממשלה הודיעה שהיא מקבלת את חזון בוש - שתי מדינות לשני העמים". ועוד אמר: "נוספה עכשיו צלע שלישית - הקוורטט" (הערוץ הראשון, 15.10.2002).

שרון, בריאיון עם דן מרגלית: "קבלת תוכנית בוש זו הכרעה אסטרטגית, וזו בעצם תוכנית משותפת, ישראלית-אמריקנית" (הערוץ הראשון 16.10.2002).

פרס (בתפקידו כשר חוץ) מציג לנשיא מאוריטניה "את תוכנית הקוורטט, הכוללת... הקמת מדינה פלשתינית עם גבולות זמניים... הקוורטט שוקד כעת על ציור מפת-דרכים מפורטת וישראל מקבלת באופן עקרוני את הרעיון..." (ידיעות אחרונות, 9.10.2002).

"עד כמה שהדבר יישמע מוזר, 'מפת-הדרכים', שכל כך חרדו מפניה בישראל, מבוססת בעצם על רעיונות שהעלה ראש הממשלה שרון בוושינגטון בעבר, רעיונות שתרמו גם לתכני הנאום של בוש בנושא הפתרון במזרח התיכון. כך, למשל, הרעיון לממש את התהליך המדיני בשלושה שלבים, המופיע ב'מפת-הדרכים' החדשה, הוא, במקור, רעיון של אריק שרון, שהפך אצל אנשי הפנטגון לנייר קונקרטי, שמחייב גם את ישראל לעשות משהו..." (אלכס פישמן, ידיעות אחרונות, 18.10.2002).

"צוותים של מומחי מודיעין מצריים וירדניים יגיעו בימים הקרובים ליריחו כדי לאמן את הצוותים החדשים של מנגנוני הביטחון הפלשתינים. הכשרת העובדים תהיה חלק מהרפורמה המתוכננת במנגנוני הביטחון הפלשתיניים" (ידיעות אחרונות, 21.8.2002).


אחרית דבר

ניתן לסכם, ללא הגזמה, שלפנינו מסמך שאינו נופל בחומרתו מן הספר הלבן הבריטי משנת 1939. לצד "מפת-הדרכים" מקבלים אפילו הסכמי אוסלו מימד של חזון ציוני.

הביקורת נגד הסכמי אוסלו הצביעה על הפגם היסודי: ישראל הקדימה להקים לפלשתינים "רשות פלשתינית" ולתת להם סמכויות, שטחים, נשק וכספים, אך השאירה את נקודות המחלוקת העיקריות - גבולות, פליטים, ירושלים, התנחלויות וריבונות - לסוף. דבר זה אִפשר לפלשתינים להשתמש במסגרות ובאמצעים הללו כמנוף כדי לנסות ולכפות בעזרתם בכוח את הפתרון שנראה להם לגבי המחלוקות המרכזיות, שהושארו לסוף.

שרון, לא זו בלבד שלא למד את הלקח של אוסלו, אלא חזר על השגיאה הטקטית הזו בחומרה יתרה: הפעם הוא נותן לפלשתינים מקדמה בצורת מדינה ריבונית, ומעתה יוכלו להילחם להשגת אותם הנושאים המרכזיים - באמצעות מדינה ריבונית החברה באו"ם, המצוידת בכל הכלים, הסמכויות והתמיכה הבינלאומית הכרוכים בכך.
בתום שנתיים וחצי לאינתיפאדה, יכול יאסר ערפאת לרשום לעצמו את השגת מטרות המלחמה שלו: מדינה פלשתינית בטווח המיידי, מעורבות ופיקוח בינלאומיים, הכנסת האו"ם ואירופה לתוך השטח, מעורבות צבאית של ירדן ומצרים, תהליך של חיסול ההתנחלות היהודית, הוצאת החזקה האפקטיבית ברוב חלקי יש"ע מידי ישראל.

על כך שילמה ישראל ב- 1200 יהודים נרצחים ואלפי נפגעים ופצועים.

_________________
אליקים העצני, ח"כ לשעבר, תושב קריית-ארבע