רשימה זו נכתבה בעקבות בקשת המחנכת של נכדי הבכור אמנון בן ה-16, לקראת נסיעת כיתתו לביקור במחנות ההשמדה בפולין. המכתב נמסר לו סגור במעטפה, והוא קרא בו במטוס בדרכו לוורשה. המכתב מתפרסם כאן ככתבו וכלשונו, למעט שינוי השמות:
"אמנוני היקר, בשעה שאני כותב לך את המכתב הזה, אני נזכר בילדותי בליל הסדר בבית הורי ז"ל: סבא רבא שלמה, וסבתא רבא רבקה, שזכו באריכות ימים וגם בהמון נחת מהנכדים והנינים שלהם.
בהיותי בגילך ליד שולחן הסדר בבית הורי הסבנו ארבעה בלבד: אבי, אימי, אחותי יעל ואני. אני לא זכיתי לא בסבא ולא בסבתא, לא היו לי דודים ודודות וכמובן גם לא בני דודים. אף לא אחד... כולם נשרפו בכבשני מחנות הריכוז בהם אתה עומד לבקר.
אמנוני המתוק, כאשר תבקר במקומות המצמררים האלה, אנא זכור אותם, את המשפחה שלנו שעלתה בעשן יחד עם 6 המיליונים.
סבא שלמה וסבתא רבקה ניצלו מהשואה בגלל שהיו ציונים חלוצים שעלו לארץ ישראל בשנת 1932, שנים ספורות לפני שהנאצים יימח שמם כבשו את פולין וחיסלו את יהודיה, ובתוכם את משפחתנו הענפה.
לסבא וסבתא היו יחדיו 13 אחים ואחיות, אלה היו הדודים שלי אותם לא זכיתי להכיר. דמה בנפשך אילו בניהם, נכדיהם, וניניהם היו חיים איתנו היום, לליל הסדר היה צריך לשכור אולם אירועים.
אמנוני אתה זכית להיוולד במדינת ישראל הודות לעובדה שהסבא והסבתא שלך מאסו בגולה והחליטו לעלות לארץ ישראל. דמה בנפשך חלילה אילו לא היו עולים לארץ-ישראל, אני סבא שלך לא הייתי נולד, וכמובן שלושה הילדים היקרים שלי, בהם אמא שלך שהביאה לנו את המתנה המופלאה אותך אמנוני, ואת אחותך רעות המקסימה.
אמנוני, אני לא בקרתי במחנות הריכוז, אתה השליח שלי, אתה מייצג את דור ההמשך של המשפחה הענפה שלנו שנכחדה. ספר להם שהודות למדינת ישראל, שנחגוג לה בקרוב 60 שנה, לעולם לא תהיה עוד שואה. אנחנו, עם הלקח המר של השואה נדע לעמוד על נפשנו.
לעולם לא עוד!!!
נשיקות
סבא שלך.
