האם משה קצב יכול לצפות לעונש קל יחסית, בהשוואה להערכות המוקדמות? בלי להשוות בין המקרים, ייתכן שפסק דין שפרסם בית המשפט העליון בשבוע שעבר עשוי להוות איתות בכיוון זה.
בית המשפט העליון דחה ערעור על עונש של שבע שנות מאסר בפועל, שהוטל על מי שהורשע בעבירות חמורות מאלו שבהן הורשע קצב. מדובר היה בגבר שאנס במספר מקרים את אשתו והורשע גם בתקיפת בן זוג בנסיבות מחמירות, בתקיפת בן זוג הגורמת חבלה ממשית ובמספר מקרים של תקיפת בתו הקטינה. ההערכות הנוכחיות הן, כי קצב - שהורשע בשני מעשי אונס, במעשה מגונה בכוח, במעשה מגונה, בהטרדה מינית ובשיבוש מהלכי משפט - יישלח לכ-10 שנות מאסר בפועל.
יחסים מעורערים מתחילת הנישואים
המערער והמתלוננת נישאו בשנת 2002. לפי הנטען בכתב האישום, כבר מראשית נישואיהם, ואף במהלך הריונה של המתלוננת נהג המערער לתקוף אותה, לצעוק עליה ולבעוט בחפצים בדירתם. בשנת 2003, כחודשיים לאחר לידת בתם, עת הייתה המתלוננת שרויה במכאובים ובסיבוכים כתוצאה מהניתוח הקיסרי שעברה, אנס אותה בעלה. דפוס התנהגותו האלים התבטא לכל אורך חיי הנישואין בהטחת עלבונות, באיומים, בתקיפות ובחבלות בגופה של המתלוננת. התנהגותו האלימה לא פסחה אף על בתם, אשר הייתה סופגת מכות וסטירות מאביה.
במהלך שנות נישואיהם הבהיר המערער למתלוננת, כי הוא ואביו הוציאו ממון רב בגינה, ועל כן היא קניינו, ומשכך, עליה לספקו בכל עת שעולה הרצון מלפניו. משנת 2005 ועד לשנת 2008, במספר הזדמנויות רב, בעל המערער את המתלוננת בניגוד להסכמתה, לעיתים תוך הפעלת אלימות קשה כלפיה.
תופעה להוקעה
השופט
אליקים רובינשטיין קובע בפסק הדין: "תופעה זו של גברים הנוהגים באלימות מינית ופיסית כלפי נשותיהם יש להוקיע מכל וכל ועל בית המשפט לומר בקול צלול ורם, כי מקומם של מעשים כאלה לא יכירם בחברה מהוגנת, ומקומם של עושיהם מאחורי סורג ובריח".
עיקר הערעור הוא, כי העונש כבד ביותר וחורג מרמת הענישה המקובלת. מתחילה סברו שופטי העליון, אומר רובינשטיין, כי יש אולי לשקול הפחתת מה בעונשו של המערער, וזאת נוכח התחושה, כי ייתכן שעונשו נוטה לצד הגבוה ונוכח התרשמותם שהוא מבקש לעלות על דרך הישר ולשוב מדרכו הרעה. "ואולם לאחר העיון באנו לכלל מסקנה, כי אין להיעתר לערעור, בהביטנו אל התמונה בשלמותה".
שש שנים בעייתיות
לדברי רובינשטיין, עונשים קלים יותר נפסקו במקרים של עסקות טיעון, ובכך חסכו הנאשמים מזמנו של בית המשפט וחסכו מהקורבנות את הצורך להעיד. במקרה זה בחר המערער לנהל את משפטו, ולכן עונשו חמור יותר.
שנית, מדובר על משך אירועים ארוך במיוחד - תקופה של כשש שנים ועל מספר אירועים רב, בעוד במקרים שציין הסניגור דובר על לכל היותר שני אירועים בודדים בפרק זמן קצר, ובמקרה אחד מספר אירועים שהתפרסו על פני שלושה ימים.
שלישית, הגם שהמעשים המתוארים בפסקי הדין שהובאו מעוררים סלידה ומיאוס, אין מדובר בהם בגילוי אלימות ברף הגבוה, בעוד במקרה הנדון מתוארת אלימות קשה כלפי המתלוננת. רביעית, בשונה מפסקי הדין שהובאו מצד ההגנה, במקרה הנוכחי הופעלה אלימות לא רק כלפי המתלוננת אלא אף כלפי בתם הקטנה.
המעשים בהם הורשע קצב ונסיבותיהם, על כל חומרתם, אינם חמורים כמו המקרה שבפסק דין זה: מדובר בשני מעשי אונס בתוך שנה, ולא כלפי בת זוג; הוא לא הורשע בעבירות של אלימות; והוא לא הורשע באלימות כלפי קטינים. עם זאת יש לשוב ולהדגיש, כי בית המשפט פוסק בכל מקרה לנוכח נסיבותיו, אם כי קיימת התחשבות במדרג הענישה המקובל.
