מתחילת השנה פקדו אותנו שלושה אירועים טראגיים של התאבדות מגדלי פרחים בשל החובות הכספיים אליהם נקלעו. בשלושת המקרים מדובר במגדלים טובים שזכו בעבר להערכה ואשר פרנסו עצמם בכבוד. כוחם לא עמד להם לשאת את המצוקה הכלכלית אליה נקלעו והפגיעה בכבודם העצמי שנלוות לה.
רצף של שלושה אירועי התאבדות מחייב את כולנו לערוך חשבון נפש לאומי. כיצד הגענו למצב שבו חקלאים מוכשרים מגיעים למצב של דכדוך, חוסר תקווה ותחושת אין מוצא, עד כדי שליחת יד בנפשם? אם מקבלי ההחלטות ימהרו לחזור לסדר היום הרגיל זמן קצר לאחר כל מקרה, לא מן הנמנע שהתאבדותם של כרמלה ועזרא כדורי משדי תרומות אינה האחרונה. והלוואי ואתבדה.
לפני מספר חודשים פרסמה התאחדות חקלאי ישראל דו"ח קודר על מצבם של החקלאות והחקלאים בישראל והשינויים שעברו עליהם ב-15 השנים האחרונות. מבחינת הצרכן המצב אמנם השתפר: מחירם של הפירות והירקות ירד ריאלית, בעוד שההיצע והמבחר שלהם גדל. אולם החקלאים שילמו על כך מחיר כבד: 60% מהם פרשו מעיסוק בחקלאות ואלו שנותרו נדרשים להרחיב את שטחי הגידול, להעסיק יותר עובדים ולקחת על עצמם סיכונים כבדים כל זאת כדי לגלות בסופו של דבר שרווחיהם נשחקים ונעלמים.
בכל פעם שאנו מעלים את הנושא באמצעי התקשורת או בשיחות ישירות עם מקבלי החלטות אנו נתקלים בתגובות ציניות וספקניות והתייחסות אלינו כאל "החקלאים הבכייניים". אחרים מיחסים לכלל ההתיישבות הכנסות כביכול של יישובי המרכז מאדמות נדל"ן, שחלקן הן בכלל על הנייר בלבד.
שורשיו של המשבר בחקלאות נעוצים במדיניות של ממשלות ישראל בעשורים האחרונים. בבת אחת עברנו מחברה חלוצית - אידיאולוגית לחברה שבה ההפרטה, השוק החופשי וה"חור של הגרוש" הם חזות הכל. נערי האוצר לדורותיהם, שזה עתה סיימו את לימודי הכלכלה באוניברסיטאות, סבורים שהעולם מתמצא בתיאוריות שלמדו על הפסקת מעורבות הממשלה בשוק. עד שהם לומדים שהמציאות היא מורכבת יותר הם מהר מאוד מסיימים את תפקידם ועוברים לעבוד בשוק הפרטי.
בנושא התמיכה בחקלאות, מן הראוי שנלמד מהנעשה במעצמות הגדולות של הכלכלה החופשית בצפון אמריקה ובמערב אירופה. בארצות הברית ובאירופה התמיכה בחקלאות היא אחד מאבני היסוד של הכלכלה. הם הבינו מזמן את מה שאצלנו לא למדו עדיין: כדי לקיים התיישבות מצליחה באזורי הספר צריך תמיכה ומעורבות ממשלתית. ארצות הברית נתנה ביטוי לחשיבות החקלאות על-ידי כך שהכניסה את הנושא החקלאי לתוך החוקה והוא נשמר בה למעלה ממאתיים שנה.
מדי שנה יוצאים ישראלים רבים לסיורים בשוויץ ובשכונותיה ומתמוגגים מהפרות המסתובבות באחו כשפעמונים גדולים תלויים לצווארן וכשהן נהנות ממזון טבעי ובריא בשפע. מה שהם לא יודעים זה שהאיכר השוויצרי מקבל ממשלתו תמיכה מיוחדת כדי להמשיך ולגדל פרות עם פעמונים בטבע. הממשלה השוויצרית הבינה את הערך המוסף העצום של החקלאות מבחינת איכות החיים של התושבים, התירות ועוד.
ממשלות ישראל אחראיות לנטישת החקלאים והמתישבים, להזנחת ההתישבות באזורים החשובים ביותר לעתידה של ממשלת ישראל ולפגיעה בחזון ההתישבות בן מאה השנה:
מדיניות ממשלות ישראל הביאה לכך שהחקלאים חויבו להגדיל את משקיהם ולהסתמך על עובדים נוספים מעבר לבני משפחותיהם, ולאחר מכן הן לא סיפקו לחקלאים במועד את העובדים הדרושים להם.
ממשלות ישראל הביאו להכפלה ריאלית של מחיר המים לחקלאות מתחילת שנות התשעים וליקור המים המליחים ומי הקולחין המטוהרים, שאין להם כל שימוש אחר לבד מהחקלאות.
מדיניות ממשלות ישראל בשמונה השנים האחרונות הביאה לכך שתקציב מינהלת ההשקעות, שהוא המנוף הכלכלי החזק ביותר לפיתוח החקלאות הצטמק למחצית מהיקפו ביחס לשנת 1995.
ממשלות ישראל והשרים לאיכות הסביבה הביאו לקיצוניות בלתי מתקבלת על הדעת את דרישות איכות הסביבה מהרפתנים. באטימותם כלפי מצוקת הרפתנים הנאנקים תחת עול הקנסות והדרישות הם מביאים במו ידיהם את המשבר הבא. זאת כאשר המשרד לאיכות הסביבה מתקפל אל מול הבעיות האמיתיות המאיימות על חיינו בפאתי הערים הגדולות.
הקמת קרן לסיוע למגדלי פרחים במצוקה, בשיתוף עם מועצת הפרחים, יכולה להיות סנונית ראשונה וחשובה בדרך למדיניות חדשה. יש להבטיח שההכרזות תיושמנה ולא תשארנה ככותרות בעיתונים.
אנו חייבים להתעשת ולחזור למדיניות שהנחתה את מדינת ישראל בעשורים הראשונים של העמדת ההתיישבות בסדר עדיפות עליון. גם בימים קשים אלה של קיצוצים וגזירות אסור לפגוע בעתידנו ובעתידם של הדורות הבאים. אסור לנו, בשל פזיזות והזנחה, להוריד לטמיון את עמלם של הורינו וסבינו ולהביא לקריסתה של החקלאות ומחיקת מאה שנות התיישבות וציונות.
