דרישתו של השר רפי איתן, שגרמניה תשלם עוד שילומים "למימון קליטת עולים", מעידה, שלא למד כהלכה את ההיסטוריה של נושא השילומים. לו למד, היה מבין שאין בסיס לדרישה זו. אם בכלל לתבוע עוד כספים מגרמניה - דבר הנתון בסימן שאלה גדול - יש לדרוש זאת בצורה אחרת, כמבואר בהמשך.
ישראל לא היתה מוכנה, בשנים 1952-1951, זמן קצר אחרי השואה, לתבוע ממשלת גרמניה המערבית פיצויים ישירים על אבדן הרכוש והנפש. היתה אווירה של חרם כללי על גרמניה, ודעת קהל חזקה שדרשה שלא לקיים אתה שום קשר, מסיבות מובנות. מצד שני, ישראל נזקקה נואשות למטבע חוץ. הקופה היתה ריקה. דוד הורוביץ המנוח, אז מנכ"ל האוצר, הזהיר במזכר פנימי, שתוך חודשיים-שלושה עלולים להגיע למצב שלא יהיה כסף לקנות מזון לאוכלוסיה, וכתב בזכרונותיו ש"אין מקורות לקיים את העם והמדינה, ואנו בפני שואה כלכלית".
שר החוץ משה שרת, נשיא הקונגרס היהודי-עולמי ד"ר נחום גולדמן, הורוביץ ועוד שניים-שלושה שהיו בסוד העניין, הבינו את הצורך הדחוף במטבע חוץ, מול אי-היכולת הנפשית והמעשית לדרוש ישירות מגרמניה פיצויים על השואה. לכן המציאו את הנוסחה הבאה: ישראל קלטה 500 אלף עולים, רובם הגדול ניצולי שואה. הקליטה עולה 3,000 דולר לאיש - סך הכל 1.5 מיליארד דולר. נדרוש מגרמניה סכום זה. לא נזכיר את המילים "שואה" או "פיצויים", אלא סיוע כספי לקליטת עלייה. משה שרת אף המציא לשם כך את המילה "שילומים", כדי לא להשתמש במילה "פיצויים".
יעקב שרת (בנו של משה), הוציא זה עתה ספר מרתק, "פולמוס השילומים", שבו ריכז עשרות מסמכים, רובם חסויים עד עתה. לאורך כל הספר מוזכר עניין זה: התשלום לקליטת עולים היה רק תירוץ, שבא להסוות קבלת פיצויים מגרמניה על השואה. האמת שונה: היו אלו פיצויים והשבת רכוש לכל דבר.
דוגמא אחת מרבות: בישיבת הממשלה שאישרה את המו"מ עם גרמניה (31.12.51) אמר ראש הממשלה דוד בן-גוריון - בפרוקוטול שלא נועד כמובן לפרסום - את האמת: "יש לנו צורך בכסף. זה מגיע לנו. אסור למחול לגרמנים אפילו על חלק של השוד, אם אפשר לגבות זאת. גם אילו לא היינו במצב דחוק, אסור היה למחול על כסף זה... האם יהיה זה לכבוד המתים והנרצחים שלא נתבע חזרה לפחות חלק ניכר של השוד? אנו דורשים להחזירו לעם ישראל". אף מילה על מימון קליטת העלייה!
זה לא חכם ולא הוגן, אדוני השר איתן, לקחת את התירוץ והכיסוי החיצוני לשילומים, ולהשתמש בו בתור טיעון עיקרי ובלעדי לקבלת עוד כסף מגרמניה! לו קראת ולמדת ביסודיות את החומר מאותה תקופה, היית מבין שאתה פשוט מדבר לא לעניין.
קיבלנו גם פיצויים אישיים, נזק והלוואות
מובן, שיש להוסיף לכך נימוקים אחרים. ישראל הענייה של אז דרשה וקיבלה כסף מגרמניה כדי שתוכל לקנות אוכל לאזרחיה ודלק להניע את המכונות, פשוטו כמשמעו. ברוך השם, אין זה המצב היום, הכלכלה חזקה ואיתנה, ואין צורך לפשוט יד. חוץ מזה, מאות אלפי ניצולי שואה קיבלו במשך השנים מגרמניה עשרות מיליארדי דולרים כפיצויים אישיים, כולל בית הבראה מדי שנה. ממשלת גרמניה גם הרחיבה והגדילה כל העת את המסגרות והכללים לתשלום פיצויים אלו.
בנוסף לכל אלו, עיון מדוקדק בנוסח הסכם השילומים מלמד, שממשלת גרמניה ראתה בו תשלום סופי, מתוך הנחה שממשלת ישראל לא תעלה תביעות נוספות בעתיד. למרות זאת, מסייעת גרמניה לישראל, זה עשרות שנים, בצורות שונות ובסכומים עצומים, פי כמה וכמה מסכום השילומים המקורי. די להזכיר את ההלוואות הנדיבות שנתנה גרמניה לישראל משנת 1960, את משלוחי הנשק והטנקים, ואת הסיוע בבניית צוללות - ואלו רק דוגמאות בודדות. האם באמת רוצה השר איתן שהגרמנים, ורבים אחרים בעולם, יראו בנו סחטנים?!
לו למדת את החומר, כבוד השר איתן, היית מבין, שאם כבר לדרוש כסף, אך מנימוק אחר לגמרי: ישראל דרשה שילומים ב-1.5 מיליארד דולר - 1 מיליארד מגרמניה המערבית, 500 מיליון דולר מגרמניה המזרחית. מערב-גרמניה, אחרי מו"מ ארוך וקשה, חתמה ושילמה. גרמניה המזרחית לא שילמה, לא ענתה לפניות ישראל - יוק. מה שאפשר לדרוש, אם בכלל, הוא שגרמניה המאוחדת תשלם את חלקה של מזרח-גרמניה, שלא שולם עד היום.
מובן, שגם ההצדקה לדרישה מעין זו היא בספק גדול, בשל כל האמור לעיל. אבל, גם אם מעלים דרישה בעייתית, יש לעשות זאת בחכמה, תוך ידיעת העובדות האמיתיות, ולו רק כדי שלא נהיה לצחוק.
