ישראל סיימה לאחרונה את המרתון המפרך של ציון שתים-עשרה שנים לרצח יצחק רבין, אור לי"ב בחשוון תשנ"ו, 04.11.95. הרבה סיסמאות נאמרו במהלך אירועי הזיכרון הרשמיים והפוליטיים, ושוב צצה הדרישה לחשבון נפש. אבל, האם קיימת רק כתובת אחת לדרישה זו, והאם לא הגיעה העת להפנותה גם לגורמים שטרם התבקשו לעשות זאת?
בהקשר זה חשוב להתייחס לסוגיית ההסתה, המגיעה לשיאים חדשים בכל שנה. כבר בליל הרצח החלה להישמע ההאשמה נגד מחצית העם באחריות לרצח בגלל פשעו של יחיד. מאז, התפקיד המיועד למחצית הציבור איננו להשתתף בזיכרון אלא לספוג האשמות כאילו ידו היתה במעל. הסתה זו מתעצמת כל שנה בימים שבין יום השנה העברי והלועזי לרצח, המשמשים להסתה פרועה נגד ציבור עצום. שותפים לה חברי כנסת קבועים ושדרנים המזוהים עם מחנה מסוים. התביעה לחשבון נפש מופנית תמיד נגד אותו ציבור: המחנה הלאומי בכלל והציבור הדתי בפרט. מקום מיוחד בהקשר זה נועד למתנחלים, במסגרת המאבק הממושך להוקיעם ולהכשיר את הקרקע לגירושם. השנה, לקראת סוף הפסטיבל, שפכה התנהגותם המבישה והמגונה של אוהדי בית"ר ירושלים שמן נוסף על מדורת השבט השמאלני.
בתוכנית "עניין אחר" של דליה יאירי בקול ישראל לפני שנים אחדות הוצג סקר המצביע על כך שכ-30% מהציבור מפקפקים בגירסה הרשמית לגבי נסיבות הרצח. יש להניח ששיעור זה אף גדל מאז. גם למשפחת רבין יש ספקות לגבי הגירסה הרשמית. למרות זאת, איש עוד לא עשה חשבון נפש לגבי סימני השאלה הרבים בעניין נסיבות הרצח, המניע לרצח, או השאלה מי יכול היה להפיק תועלת מן המעשה הנפשע.
בכל חקירת רצח קיים משקל ניכר למניע ולתועלת. בעניין רצח רבין, ההצגה הקבועה היא שמדובר במתנקש ימני, שפעל כדי להפסיק את התהליך המדיני המסוכן - אוסלו - ולהעביר את השלטון לימין. האמנם? האם בנימין נתניהו נעשה ראש ממשלה כתוצאה מהרצח? גישה זו היא פשטנית ומתמיהה. העובדות: בעקבות הרצח, שמעון פרס, מי שהוביל את רבין למלכודת אוסלו, תפש את מקומו בלשכת ראש הממשלה. הסקרים ניבאו לו ניצחון גורף בבחירות 1996, ויועציו שכנעו אותו להקדים את הבחירות כדי לנצל את הסחף שמאלה בעקבות הרצח, כלומר לעשות הון פוליטי מהאירוע החמור. כל הנתונים הצביעו על כך שפרס עמד לגבור על נתניהו בהפרש עצום. רק האוטובוסים שהתפוצצו בזה אחר זה בחורף-אביב 1996 הוכיחו שתהליך אוסלו משמעותו קורבנות רבים, והציבור פנה עורף לפרס ובחר בנתניהו לראשות הממשלה. כלומר: אם מישהו יכול היה להפיק תועלת פוליטית מהרצח, לא היה זה הימין, אלא השמאל.
יתר על כן, במשך שתים-עשרה שנות ההסתה מזכירים את הפגנות הימין מול רבין ו"המהדרין" אף מקפידים לחזור על השקר בדבר תמונת רבין במדי אס.אס., שהופצה כביכול על-ידי הימין, בשעה שמי שעשה זאת היה סוכן-פרובוקטור מטעם השב"כ, אבישי רביב. מסיתים רבים מזכירים שוב ושוב את עמידתם של ראשי הליכוד על המרפסת בכיכר ציון בירושלים - רמז גס למוסוליני - ומתעלמים מעמידתם של ראשי השמאל על המרפסת בכיכר מלכי ישראל בתל אביב. אבל, באותם ימים ובמקביל לביקורת הנוקבת מימין, החלה להישמע ולהיכתב ביקורת על רבין מצד השמאל הקיצוני, על כך שהוא הולך לאט מדי בתלם של אוסלו ומתחיל לגלות סימני היסוס וחרטה על שנגרר למלכודת אוסלו. היה חשש שרבין יתפכח ויעצור את התהליך. האם חששות אלה לא יכלו לשמש מניע?
עשרות שאלות בלתי-פתורות מרחפות סביב הרצח ומחייבות התייחסות. הדוח הפתולוגי מעולם לא פורסם, וכלל לא ברור מאיזה כיוון חדרו הכדורים שהביאו למותו של רבין; לא ברור מה טיב הפגיעה שגרמה למוות; לא ברור מי ישב במכוניתו של רבין ברגעים הקריטיים ואיזה רכב הביאו לבית החולים; יש ספקות לגבי מהימנות הדוחות הרפואיים של בית החולים והאם הם שוכתבו. מידגם מקרי ומצומצם זה מחייב ליבון השאלות ולא טאטוא שלהן. זכותו של הציבור לדעת מה באמת קרה. כל עוד לא תינתנה תשובות אמינות על השאלות הרבות, הספקות ימשיכו לנקר וחצי העם ימשיך להיות מנוכר. תקשורת חוקרת ואחראית היתה מעלה שאלות נוקבות, וחושפת את מי שמנסה לשמור על עמימות בכל הקשור לליל הרצח.
בהקשר זה, חמורה ביותר התייחסותם של השדרנים והמגישים באמצעי השידור "הממלכתיים" לעניין ההסתה: המאזינים והצופים יכולים להתרשם שהסתה פירושה ביקורת מימין. לדוגמא: כבר כעת מזהירים מפני ביקורת מימין על מהלכיו המסוכנים של אהוד אולמרט בקשר לוועידת אנאפוליס ומתייחסים אליה כהסתה, ובמלים אחרות: "כלב השמירה של הדמוקרטיה", זה שאיננו ממלא את תפקידו, מנסה לסתום את פיותיהם של מי שעיניהם בראשם ומתריעים מפני התהום הבאה, אנאפוליס. לעומת זאת, מעשיו והתבטאויותיו של ראש הממשלה עצמו וכת שומרי האתרוג המקיפה ומדבררת אותו אינם מוצגים כהסתה, גם אם תוצאותיהם המתוכננות הן גירוש כוחני של מאות אלפי אזרחים יהודים נאמנים מבתיהם בארצם. תקשורת ממלכתית, מקצועית וחוקרת, הייתה דנה בסימני השאלה הרבים והמתרבים, ולא מתנהגת כאילו אינם קיימים. במקום למלא את תפקידה היא שוב מסייעת להסתה נגד מחצית אזרחי ישראל.
