כאשר היה משבר בהיי-טק, פחות סטודנטים פנו לכיוונים ההנדסיים, וכאשר ההיי-טק יצא מהמשבר שוב עלה הביקוש, והרבה יותר סטודנטים פנו לעולם המחשבים. כך זה, במשק נורמאלי ההצעים הם מוכווני ביקוש.
מה שאין כן בשוק המשפט.
לשכת עורכי הדין מעלה את דרישות הסף, 50 אחוז מהמועמדים לתואר עורך דין, לא חוצים את ספה של הלשכה, ובכל זאת המכללות למשפטים פורחות, מיליוני שקלים זורמים מכיסיהם של סטודנטים צעירים, משוחררי צה"ל, לקופותיהן של מכללות רבות למשפט, אשר צצות להן כפטריות אחרי הגשם, וזאת על-מנת להשיב ריקם אחוזים ניכרים הסטודנטים בתום הלימודים.
אבל יש יתרון עצום לכל המכללות הללו. הן אומנם לא מתמקדות בצעירים, אך בבוגרים, באלה שזרקה כבר שיבה בשערם - הן מטפלות לעילה ולעילה.
אין היום שופט (בדימ.) אשר לא יפתח קריירה שנייה במכללה זו או אחרת, ואין גם יום בשנה, למעט יום כיפור, בו לא יתכנסו להם אביריו הנפגעים של הפרופסור פרידמן, במכללה זו או מכללה אחרת, וייצרו כותרות ליום שלמחרת.
ומאחר שאין מדובר כנראה בנאומים ארוכים אנחנו יכולים לשמוע את הפרופסור ברק 3 פעמים באותו שבוע, פעם בקיסריה, פעם בנתניה ופעם בהרצליה, אצל חשין אפשר לפעמים לקבל שתי הופעות בכרטיס אחד, ואצלו יש אקשן, הרבה אקשן, והשופטת ביניש מדלגת מבמה לבמה - ואיך שכחנו את שר המשפטים פרידמן אשר רץ אחריהם על-מנת לא לפספס אף כנס או מכללה.
וראוי אולי להציע לראשי המכללות לשנות את שמן ממכללות למשפט, למכללות משפטפטת.
