אולמרט, נביא השלום והמלחמה

דברי נבואה מרגשים משמיע באחרונה ראש הממשלה אהוד אולמרט, גם כאשר הוא חושף בפני העולם כולו את הרהורי לבו הכמוסים על דבר השלום הממתין לנו "ממש מאחורי הפתח" סמוך לאחר ועידת אנאפוליס, וגם כאשר הוא מרמז, בחדרי חדרים, על מלחמה - אבל בהבדל אחד.

הדיבורים על השלום עם הפלשתינים "במהרה בימינו" נעשים בגלוי ובראש חוצות של כותרות העיתונים, ואילו הלחישות על הלחימה, נגד אירן כמובן, נעשות בהדלפות עקיפות לעיתונאי-חצר מקורבים. ולמה בהדלפות? כי אולמרט לא ייתן שיתפסו אותו שוב בפליטת-פה כמו זו שהתרחשה בעת ביקורו בגרמניה בסוף השנה שעברה, כאשר בתשובה לשאלת מראיין בטלוויזיה הגרמנית, הזכיר את ישראל כמדינה גרעינית בנשימה אחת עם צרפת, רוסיה וארה"ב.

וזה דבר ההדלפה המאיימת ששובצה בדברי שבח ל"קרביות" של אולמרט שראתה אור בידיעות אחרונות (23.11.07) במאמר שעליו חתום הפרשן-המקורב נחום ברנע: "בדיונים הפנימיים בנושא אירן מתגלה אולמרט כנץ מובהק". ומה אומר הנץ אהוד, לפי ברנע? "אפשר להתמודד עם הבעיה האירנית בכלים צבאיים, ואפשר לעמוד במחיר הכרוך בפעולה כזאת". הגדיל לעשות בתחום ההדלפות עיתון הארץ כאשר פרסם בכותרתו הראשית (26.11) את המילים צופות העתיד שהושמעו, כנראה בחדרי חדרים, מפי ראש הממשלה: "לאירן לא תהיה פצצה גרעינית".

שיטת גזר-השלום ומקל-המלחמה שבה נוקט אולמרט איננה חדשה בהיסטוריה הפוליטית. ראשיתה באמירה שהיתה מקובלת כבר באימפריה הרומית "אם אתה רודף שלום הכן עצמך למלחמה" (Si vis pacem, para bellum), המיוחסת להוגה הדעות הצבאי הרומי פוביוס פלאביוס, ואחריתה בציטטה הידועה של נשיא ארצות הברית טדי רוזוולט שהסביר איך צריכים מנהיגים להגיע להישגים מדיניים בעת מו"מ: "דבר בנועם, אך שא איתך מקל (נבוט) גדול".

כל מי שקורא את ההדלפות החושפות את אשר צפוי להתרחש במערכת היחסים "המלחמתיים" בין אירן לבין ישראל וארה"ב, חייב להגיע לאחת משתי מסקנות הגיוניות. האחת: משמעות דברי החזון של אולמרט, שאולי מבוססים על הערכות מודיעין ממקורות עלומים, היא כי לאירן אין יכולות, לא טכניות ולא מדעיות, להגיע לשלב שבו תוכל לייצר נשק גרעיני שיאיים על קיומה של ישראל.

השנייה: לישראל יש אמצעים ויכולת לחסל את האיום הגרעיני האירני בעודו באבו. סיוע אגפי לאמינותו של תרחיש זה דווקא הופיע במאמר שפרסמו מומחים צבאיים אמריקנים לפני חודשים מספר, ובו העריכו שלישראל יש יכולת צבאית מספיקה לתקוף ולהרוס את מתקני הגרעין המרכזיים של אירן באמצעות פצצות "מפצחות בונקרים".

קורט זעיר של אישור להערכה זו או דומה לה הוסיף השר לאיומים אסטרטגיים, אביגדור ליברמן, בראיון במעריב. ליברמן אמר שישראל עומדת בפני "הכרעות גורליות" בשנה הקרובה ורמז שמדובר באירן. וכל הרוצה להבין מה הפירוש האופרטיבי-מעשי של "הכרעות גורליות" אלה - יכול לבחור לעצמו תרחיש כאוות לבו.

נוכח שתי האופציות האפשריות להבנת המשמעות של דברי אולמרט על תקוות השלום ואימי המלחמה דבר אחד ברור. על השולחן רב המשתתפים של ועידת אנאפוליס המתוקשרת לא עומד רק נושא השלום עם הפלשתינים ולא רק משאלות הלב הפלשתיניות להסדר קבע קרוב עם ישראל, אלא גם האיום המשתמע בדבר האפשרות של מיתקפה ישראלית - בשיתוף ארה"ב או בלעדיה - על מתקני הגרעין של אירן, כדי שכולם יבינו כי ישראל פועלת במחוייבות עמוקה ששואה שנייה לעם היהודי לא תוכל להתרחש.