עודה סלימן תרבין, אזרח ישראלי בדואי מרהט שבנגב, עשוי להשתחרר בקרוב לאחר 11 שנים בכלא המצרי. תרבין נעצר בסיני בינואר 2000, ובמרס 2000 נידון שלא בפניו ל-15 שנות מאסר באשמת סיוע לאיסוף חומר מודיעיני.
שלא כמו עזאם עזאם, ישראלי שהשתחרר מן הכלא המצרי, נערך משפטו של תרבין שלא בידיעתו עוד כאשר היה בישראל. עד היום מסרבת מצרים להעביר את תיקי החקירה ואת גליון ההרשעות שלו לידי פרקליטיו או לשגרירות ישראל במצרים. הרשויות במצרים לא מסרו לשגרירות ישראל בקהיר על המעצר, ויתרה מכך - על ההעמדה לדין, וזאת בניגוד למתחייב בחוק ובכל האמנות הבינלאומיות שעליהן מצרים חתומה.
"מייד כשנודע לנו על היעלמותו, פנינו לרשויות במצרים", אמר השבוע בכנסת סדן שר החוץ
דני איילון, במענה לשאילתה שהגיש ח"כ
נחמן שי (קדימה). לישראל נודע דבר המעצר רק ביולי 2004, כעבור ארבע שנים וחצי, כאשר משפחת תרבין פנתה למשרד החוץ וסיפרה על היעלמותו.
"פנינו לרשויות במצרים לקבל אישור, קודם כל על דבר מאסרו", אמר איילון. "האישור הזה התקבל רק בפברואר 2005, חצי שנה אחרי הבקשה שלנו. וברגע שהתקבל אותו אישור, ביקר קונסול ישראל בקהיר, לראשונה, את תרבין בכלאו. מאז, לפחות אחת לחודש פוקדים נציגי השגרירות את תאו של עודה, דואגים לשלומו ולשיפור תנאיו, מעבירים לידיו חפצים שלהם הוא זקוק - מזון, מכתבים ואף מזומנים". יצוין כי תרבין, שבמהלך תקופת מאסרו הועבר ממקום למקום, כלוא כיום באותו תא בו נכלא עזאם.
החל בפברואר 2005, עם הגשת בקש למצרים לקבלת פרטי החקירה ותיקו המשפטי של תרבין, מדינת ישראל, על זרועותיה ובכיריה, כולל נשיא המדינה, ראשי-ממשלה, שרי חוץ, יושבי-ראש כנסת, השגרירות בקהיר, ובכל פורום של דיאלוג עם המצרים, מעלה את העניין של תרבין בבקשה לשחרור.
"עד כה, לצערנו, הפניות האלה לא הועילו" המשיך איילון, שסיפר גם כי דבר המעצר הובא בפני גורמי חוץ - חברי קונגרס אמריקנים ושרי חוץ זרים, שפנו וביקשו ללא הועיל.
איילון הוסיף כי בהתאם לחוק המצרי, תרבין זכאי לשחרור מוקדם כבר עכשיו, כיוון שהוא השלים למעלה מ-75% מתקופת המאסר שנפסקה לו, וכי ישראל מקווה שההתפתחויות השלטוניות במצרים יסייעו לשחרורו: "אנחנו לא נרפה ונמשיך לבקש את החנינה ואת שחרורו מיידית, ואנחנו מקווים מאוד לראות אותו בקרוב חוזר לביתו".
