שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, דפנה אבניאלי, חייבה בחודש שעבר את הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית לשלם 815,000 שקל למשרד עורכי הדין הרטבי-בורנשטיין-בסון, לאחר שהפסיקה במפתיע את טיפולו בענייניה. פסק הדין ניתן לאחר שבע שנות דיון ואלפי מוצגים ומסמכים.

הפטריארכיה יוצגה בידי משרד הרטבי במשך עשרות שנים, בימי הפרטריאכים בנדיקטוס ודיאדורס הראשון, עד שהייצוג הופסק בשנת 2004, בתקופת הפטריארך איריניוס הראשון.

לטענת עורכי הדין, הפסקת הייצוג נעשתה בחוסר סמכות ובחוסר תום לב על-ידי גורמים אינטרסנטיים בפטריארכיה, אשר ביקשו להתחמק מתשלום שכר טירחה בגין עבודתם רבת השנים. עורכי הדין תבעו 2.8 מיליון שקל ועוד שכר טירחה מהליכים המתקיימים כיום.

בכתב הגנה חריף בנוסחו, טענה הפטריארכיה, כי מדובר בתביעה מופרזת וחסרת יסוד, שהוגשה תוך התעלמות מהסכמים ומהנוהג שהיה קיים לאורך עשרות שנים, במהלכן לא נדרשה הפטריארכיה לשלם שכר טירחה במרבית העניינים בהם טיפלו התובעים, ובשאר העניינים שילמה שכר טירחה זניח. לטענתה, מדובר בנקמנות גרידא.


גם נאמן נאלץ לתבוע את הפטריארכיה


עורכי הדין הסתמכו בין היתר דווקא על עד ההגנה היחיד - המיטרופוליתאן איסיכיוס קונדיאנס, יועץ הפטריארך לענייני משפט. הוא שיבח את עבודתם ואף אמר, כי ייתכן שבעתיד יישכרו שוב.

עו"ד זאב הרטבי טען, כי ככל הנראה, משרדו של עו"ד גלעד שר לחץ לקבל את הטיפול בענייני הפטריארכיה. כאשר נשאל הרטבי לגבי ניקולאוס פפדימס, שחתם על מסמך הפסקת ההתקשרות, השיב: "זוכר את האיש הזה שברח מהארץ כי היה רמאי וגנב. הפרענו לו לגנוב את נכסי הכנסייה, לכן ביקש להדיח אותנו".

בנסיבות אלה טענו עורכי הדין, כי מדובר בפיטורים שלא נעשו על-פי הנוהל הקבוע בפטריארכיה, ולכן הם נעדרי תוקף. לעומת זאת אמר איסיכיוס, כי הפסקת הייצוג נובעת ממחלוקת פנימית בכנסייה ומחילופי הפטריארך, כאשר לדבריו "כל פטריארך חדש הוא חופשי לגבי איזה עורך דין הוא רוצה". אבניאלי קובעת, כי הסיבה האמיתית לא הובררה, אך ברור שאי-אפשר לכפות על הפטריארכיה להיות מיוצגת בידי מי שאין רצונה שייצג אותה.

כאמור, לטענת עורכי הדין, הפטריארכיה ביקשה להשתחרר מייצוגם, כדי להתחמק מתשלום שכר הטירחה המגיע להם. לדבריהם, מדובר בשיטה של קבלת שירותים משפטיים וסירוב לשלם בגינם. כך, למשל, הוגשו תביעות על-ידי משרד הרצוג-פוקס-נאמן, משרד עו"ד ירדני-אמיראס ועו"ד משה ליפקה, שכולם נאלצו לעשות זאת על-מנת לקבל את שכרם.


"ניסיון להתנער מחובת התשלום"


אבניאלי מוסיפה: "במקום להתיישב עם התובעים לשולחן המו"מ ולנסות לברר מהו הסכום המגיע להם, טענה הפטריארכיה שלא מגיע לתובעים דבר; לחלופין כי הוסכם ששכר הטירחה ישולם על-ידי גורמים אחרים; ולחילופי חילופין כי השכר הנדרש הוא מופרז ומוגזם.

"...התנהלותה של הפטריארכיה מצביעה על רצון להתנער מדרישותיהם של התובעים. התנהלות זו חייבה קיומו של הליך הוכחות ארוך ומייגע, שבסופו התברר, כי אכן מדובר בניסיון להתנער מחובת התשלום החלה על הפטריארכיה כלקוח.

"...בין אם הדבר נעשה משום שהפטריארכיה קיבלה הצעה אטרקטיבית יותר מעורך דין אחר, או משום שביקשה סתם להתחמק מחובותיה כלפי התובעים בתואנת שווא, כי חל משבר אמון בין הצדדים - בית המשפט לא יתן לכך את ידו".


ארמון ההגמון: ההסכם, התביעות, ההפקעות


מכאן עוברת אבניאלי לנתח בפירוט את כל הנושאים בגינם תבעו עורכי הדין שכר. הראשון הוא טיפולם בהסכם הקומבינציה עם חברת ארמון ההגמון לבניית פרויקט ענק של מגורים, מסחר, משרדים ומלונאות על 400 דונם של הפטריארכיה בנצרת. בעקבות זאת, התנהלו הליכים משפטיים בני תשע שנים בהתנגדויות של תושבים. אבניאלי דחתה את דרישת עורכי הדין לתשלום 20,000 דולר (לאחר שכבר קיבלו 40,000 דולר), באומרה שהם ויתרו על סכום זה.

לאחר מכן טיפלו עורכי הדין בערעור שהגישו התושבים לעליון, ואשר בסופו של דבר נמחק בשל אי הפקדת ערבות, והם דרשו 15,000 דולר תמורת עבודתם בתיק זה. אבניאלי זיכתה את משרד הרטבי ב-20,000 שקל.

במקביל, הוגשה תביעה של מועצת העדה האורתודוכסית נגד ההסכם, ובגין הטיפול בה דרש משרד הרטבי 263,250 שקל. אבניאלי זיכתה אותם ב-10,000 דולר בלבד, על סמך מכתב שבו דרשו סכום זה.

הסתעפות אחרת של אותו פרויקט הייתה תביעה של הפטריארכיה וארמון ההגמון נגד חברת תעשיות רכב, בנוגע לתוכנית בנייה שיזמה בשטח של 75 דונם שחכרה מהפטריארכיה. במסגרת הסכם פשרה, קיבלה הפטריארכיה פיצוי בסך 125,000 דולר בתוספת 300,000 דולר בגין דמי שכירות. עורכי הדין טענו, כי הובטחו להם 12% מסכום זה, ואבניאלי קיבלה את הטענה ופסקה שעל הפטריארכיה לשלם להם 258,000 שקל.

מאז נחתם חוזה הקומבינציה, הופקעו חלקים נרחבים מהחלקות לצרכי ציבור, ולבסוף תבעה הפטריארכיה פיצוי של 98 מיליון שקל ושל 17 מיליון דולר. עורכי הדין טענו, כי הובטחו להם 8% מהפיצויים בתביעה הראשונה ו-10% מהפיצויים בתביעה השנייה. מאחר שכעת מיוצגת הפטריארכיה בידי משרד מוגרבי, קבעה אבניאלי שמשרד הרטבי יקבל 30% משכר הטירחה בשיעור 7% שיקבל מוגרבי או כל משרד אחר.


שכר הטירחה לא יועלה בדיעבד


עוד טען משרד הרטבי, כי הוא אמור היה לטפל ברישום הזכויות עבור הרוכשים בפרויקט בנצרת. מאחר שטרם ניתן לדעת מהו הסכום המגיע להם, הסתפקה אבניאלי בשלב זה בסעד הצהרתי, לפיו מסירת הטיפול ברישום הזכויות לעו"ד אחר מהווה הפרת הסכם, ולכן הם יהיו זכאים לפיצויי קיום, בגובה התמורה שהיו מתקבלים עבור חלקם בטיפול ברישום הזכויות.

זאב הרטבי שימש גם כבורר בסכסוך בין הפטריארכיה לארמון ההגמון, והפטריארכיה נדרשה לשלם לו ולעו"ד מירה בורנשטיין 40,000 שקל על הבוררות והייצוג. "אין ליתן יד לניסיונה של הפטריארכיה להתחמק מתשלום", קבעה אבניאלי וחייבה אותה בתשלום מלוא הסכום.

לעומת זאת, נדחתה תביעת משרד הרטבי להגדיל את שכר הטירחה תמורת טיפולו בתביעת פינוי נגד דייר בנצרת. היא קבעה, כי מאחר שהסתפקו בזמן אמת ב-2,500 דולר, אין הם יכולים לדרוש כעת סכום גבוה יותר.

כמו-כן נדחתה תביעתם של עורכי הדין לקבל 1.5% מתמורת העסקות שיבוצעו בעסקת קומבינציה בין הפטריארכיה לחברת ארמון הבשורה, על חמישה דונמים בנצרת. זאת, מאחר שהעסקה בוטלה.


פרשת זיוף המכירה בירושלים


פסק הדין עוסק גם בפרשת הזיוף בעסקת מכר שנערכה, כביכול, בקרקעות של הפטריארכיה ברחביה ובטלביה בירושלים. מדובר ב-530 דונם, באיזורים יוקרתיים שעליהם ניצבים בנייני ציבור חשובים, כדוגמת בית הנשיא, וכן בנייני מגורים. שוויים נאמד במאות מיליוני דולרים. הנכסים הוחכרו בשנות ה-50 לקרן הקיימת, אשר החכירה אותם הלאה.

הרטבי העיד, כי ביוני 2000 קרא ידיעה, בה התפאר שלמה גרבץ, מי שהיה מנהל קק"ל, כי גאל אדמות בירושלים מידי הפטריארכיה, כאשר קרקעות אלו נמכרו לחברת הימנותא ב-20 מיליון דולר. לדבריו, הוא הופתע לקרוא על העסקה, שכן לא ידע עליה מאומה, וכך נחשף זיוף מסמך המכירה עליו חתם כביכול הפטריארך דיאודורוס הראשון.

על עבודתם בסיכול המכירה תבעו עורכי הדין 1.2 מיליון שקל, אך אבניאלי אומרת שבכך "המריאו לגבהים". היא קבעה, כי הסכום שכבר שולם - 40,000 דולר - אינו מהווה תמורה הולמת. ולכן חייבה את הפטריארכיה לשלם 60,000 דולר נוספים.

תיק נוסף בו טיפל משרד הרטבי היה לביטול חוזה קומבינציה לבניית 900 דירות על 19 דונם של הפטריארכיה בבית שמש. הם תבעו בגינו 737,000 שקל, אם כי המומחה מטעמם, עו"ד יורם וסרצוג, העריך ששכר הטירחה הראוי הוא מחצית מסכום זה. לפיכך, קבעה אבניאלי שהפטריארכיה תשלם 30,000 דולר.

בסיכומו של דבר, חויבה הפטריארכיה לשלם 319,229 שקל ועוד 100,000 דולר, בכל בתוספת מע"מ. החיוב בפועל הוא של 195,000 שקל, שכן 620,000 שקל מכספי הפטריארכיה כבר מעוכבים בידי עורכי הדין. כמו-כן, יקבל משרד הרטבי בעתיד תשלומים נוספים מתוך פיצויי ההפקעה שיקבל משרד מוגרבי, וכן את הסכום שישולם תמורת רישום הזכויות על שם הרוכשים בפרויקט ארמון ההגמון.