נאות-קדומים שוכנת בלב מודיעין - מולדת החשמונאים. כאן, על אחת הגבעות לפני כ-2,000 שנים שכן הכפר שבו דרו מתיתיהו ובניו ומכאן יצאה הקריאה למרוד בסלווקים. תוצאותיו של המרד היו בבחינת "אור גדול" שסמליותו מובעת במנורת המאור שהודלקה מחדש בבית המקדש ואצלנו בנאות-קדומים נושאת שם של גבעה במרכז השמורה הנקראת "גבעת המנורה".
הרבה אור יהיה בנאות-קדומים בחג חנוכה הקרוב: החל מהתבוננות בעצי הזית "מאירים" על גבעת המנורה, דרך מסיק זיתים פעיל ועצירת שמן מעשית (כן, כן כל אחד מפיק שמן לעצמו), דרך ביקור בסוכת היוצר המוארת, שם תדגים לכם הקדרית כיצד מכינים מנורות שמן, וכלה בתערוכת "במה מדליקין..." תערוכה המציגה כ-20 מנורות עשויות מחומר ודולקות בעזרת שמנים ופתילות.
הנר הדולק היה מסממני החיים בבית הקדום ומרגע שהמציא האדם את הנר הקדום, לפני כ-5.500 שנים, הצליח לכלוא את האש בכלי סגור ולהכניסו למערה, לבית ולהאריך בכך את שעות הפעילות - השתנו חייו לבלי הכר. אפשר לומר שהמצאת הנר כמוהה כהמצאת החשמל ששינתה את חיינו במאה ה-20.
חג החנוכה חל בעיצומם של ימי החורף הקצרים, שבהם יש מעט אור - והרבה חושך. בתרבויות קדומות נהגו לקיים בימים אלה חגיגות וטקסים לגירוש החושך באמצעות אבוקות ולפידים. תזכורת לרעיון זה של גירוש החושך מוצאים גם באחד משירי החנוכה של ימינו: "באנו חושך לגרש / בידינו אור ואש..."
בבריאת העולם החושך היה ישות קדומה: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" (בראשית א א). ואז "ויהי אור". לפי התפיסה הקדומה החושך הוא רע ואור זה טוב "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" (בראשית א ד).
"מעשים אפלים" - נעשים בחושך: לוט, פלגש בגבעה, יעקב נאבק עם דמות בלילה והוא מבקש להשתחרר כשעולה האור, האשה המפתה במשלי, יעקב ולאה בחושך, יעקב גונב את הברכה בחשכת עיניו של אביו.
צדק = ברור = לאור היום: "הצדק נראה"
הסיפור על האדם הראשון ופחדו מהאור מבטא יפה את התחושות הראשוניות ביותר שאותם חשו בני האדם עם רדת החשכה או בעונות התמעטות האור:
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ח עמוד א
...לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה], כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים, הוא קבעם לשם שמים והם קבעום לשם עבודת אלילים.
נר הכוונה למנורת שמן. לצורך הדלקת הנר השתמשו בשמנים שונים: מהצומח, מהחי, מינרליים. ובפתילות שהן רק מהצומח. את החומרים אפשר היה למצוא בכל מקום ברחבי הארץ: ליד הים, המדבר, מישור החוף, ההר. לא צריך היה לקנות, אפשר היה לאסוף.
התערוכה מציגה 21 חומרים שהיו בשימוש יום-יומי בבתי האנשים בא"י ובגולה. במשנה, במסכת שבת ישנו פרק בדן באילו חומרים מותר היה להדליק נר של שבת כשמטרת אור הנר הוא לכבד את השבת ולגרום לתחושה של עונג שבת. על הלהבה להיות נקיה, בהירה, יפה.
החומר הטוב ביותר - שמן הזית.
נושא האור מתחבר במסורת היהודית לסיפור נס פך השמן הנזכר בתלמוד הבבלי, גם כן במסכת שבת והוא אחד מהסממנים של החג. המסורת קושרת את חג החנוכה לנס שקרה במקדש עם מנורת המאור. מנורה זו הודלקה בשמן זית טהור שהוכשר בדיוק לצורך זה, והיה נחתם בחותמת הכוהן הגדול כדי להעיד על כשירותו.
בכל בוקר היו הכוהנים בבית המקדש "מטיבים את הנירות" כלומר: מנקים את הקנים, ממלאים את קני המנורה בשמן חדש ומחליפים את הפתילות ולעת ערב כשהחושך ירד היו מעלים את האור במנורה. העלאת האור במנורה לוותה בהקטרת קטורת בשמים. היה זה טקס קבוע של אור ובשמים ואנו משמרים אותו עד היום בטקס ההבדלה במוצ"ש.
כשנכנס יהודה המכבי לבית המקדש הוא מוצא את המקדש מחולל ובונה כלי קודש חדשים בניהם את המנורה. וכשהוא מחפש שמן להדלקת המנורה הוא מוצא רק פך אחד קטן "בחותמו של כהן גדול". הנס כידוע הוא שכמות השמן שהיתה אמורה להאיר יום אחד הספיקה לשמונה ימים.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב (ומקבילה במסכת תענית עמ' 85 שורה 1-4)
מאי חנוכה?... שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
ידוע לנו כי לאחר החורבן חל איסור על עיצוב מנורות בדמותה של מנורת המקדש:
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף מג עמוד א
אמר אביי: לא אסרה תורה אלא שמשין שאפשר לעשות כמותן, כדתניא: לא יעשה אדם בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר תבנית עזרה, שולחן תבנית שולחן, מנורה תבנית מנורה,
מצוות ראיה, אות ח', סימן תר"ע סעיף א' (הרב קוק)
לפיכך ייתכן שהדלקת שמונה נרות נגד שמונת ימי החג הראשון שעשו החשמונאים יצאה ידי חובת זכר חנוכת המנורה בלא לעבור על האיסור לעשות מנורה בת שבעה נרות כפי שהיתה במקדש.
