למרות שהרושם הוא שכל סוגי הפעילות דומים, אין זה מדויק. לפחות על-פי מחקר קטן שנעשה בסקוטלנד, שגילה כי התעמלות באינטנסיביות גבוהה יעילה יותר מאימון שעיקרו כוח למניעת מחלות קרדיווסקולריות (של הלב וכלי הדם) משום שניתן לעשות אותה בזמן קצר יותר.
המחקר כלל 57 ילדי בית-ספר מתבגרים (47 בנים ו-10 בנות) שחולקו בצורה אקראית לקבוצות פעילות של התעמלות מאומצת והתעמלות מתונה.
שתי הקבוצות השתתפו בשלוש סדרות של שיעורי התעמלות בשבוע למשך שבעה שבועות. תוכנית ההתעמלות המאומצת הורכבה מסדרה של ספרינטים למרחק של 20 מטר במשך 30 דקות, בעוד שתוכנית הפעילות המתונה הורכבה מריצה בקצב יציב וקבוע במשך 20 דקות.
בסוף שבעת השבועות, בני הנוער שהיו בקבוצה של ההתעמלות המתונה סיימו סה"כ 420 דקות של פעילות, בהשוואה ל-63 דקות פעילות אצל אלו שהיו בקבוצה של הפעילות המאומצת. הוצאת האנרגיה הכוללת לילד הייתה 4,410 קילוגאול אצל אלו שהיו בקבוצת הפעילות המתונה, ו-907.2 קילוגאול אצל הילדים בקבוצת ההתעמלות המאומצת.
שתי הקבוצות השיגו שיפור משמעותי בכושר הלב והנשימה, בלחץ הדם, במבנה הגוף ובעמידות לאינסולין, אך משך הזמן שנדרש לבני הנוער שהיו בקבוצה של הפעילות המאומצת היה 15% ממשך הזמן שנדרש לקבוצה של הפעילות המתונה להגיע להישגים אלו.
הממצאים, שפורסמו בכתב העת "American Journal of Human Biology", מראים כי פעילות קצרה ומאומצת היא דרך יעילה בהיבט של זמן להוריד את הסיכון למחלות קרדיווסקולריות בקרב בני נוער.
החוקרים - מאוניברסיטת ווסט סקוטלנד.
