סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שפורסם השבוע, מעלה נתון קשה: 23% מהציבור היהודי בישראל סבורים כי "דמוקרטיה אינה שיטת השלטון הטובה ביותר".
הסקר מעלה כי רוב הציבור סבור ש"מנהיגים חזקים יכולים להועיל למדינה יותר מכל הדיונים והחוקים". קראתי ולא התפלאתי. הרי זהו המצב היום יומי, לו אנו נחשפים בתהליכי קבלת ההחלטות במדינתנו הדמוקרטית.
אביא כדוגמא שתי דוגמאות בולטות מהימים האחרונים: ביום ג', קיבלה ועדת הכספים החלטה על הפרטת אל-על. ללא שום ספק, החלטה בעלת משמעות היסטורית וכלכלית עליונה, וראוי שתתקבל לאחר דיון מעמיק.
לפני כשבועיים התקיים הדיון הראשון. בפני הוועדה הופיעו נציגי הצדדים, שטחו את טענותיהם, התקיים דיון מכובד ובסופו הוחלט שלא להצביע משום שחברי הוועדה ביקשו לקבל פרטים נוספים לגבי מבנה ההנפקה, פירוט חובותיה הכבדים של אל-על לבנקים והצורך להסדיר את בעיית עובדי אל-על, סוגייה שעלולה לטרפד את ההפרטה.
כעבור כשבוע מתכנסת הוועדה שוב, וראו זה פלא: אין המשך דיון, אין נתונים, אין שאלות, כלום. הממשלה רוצה הפרטה עכשיו ולכן ניגשים להצביע, ומיד.
הצבעה ראשונה הסתיימה בתיקו. מרכז סיעת הליכוד בכנסת ביקש לקיים הצבעה נוספת. ח"כ חיים כץ מהליכוד שהתנגד לעסקה, הוחלף בניגוד לרצונו בח"כ מיכאל גורלובסקי מהליכוד, שלא השתתף כלל בישיבה הראשונה, והנה יש רוב, אושרה הפרטת אל-על.
לא הייתה זאת ההצבעה היחידה באותו יום בה לא השתתף ח"כ חיים כץ. הוא נעדר מיוזמתו מהצבעה חשובה אחרת: הצבעת דירקטוריון קרן הפנסיה מבטחים הותיקה, בנוגע למימון של 54 מליון דולר שיינתן לנוחי דנקנר, כדי שזה יוכל לרכוש את קונצרן אי.די.בי.
חיים כץ, המשמש כיושב ראש ועד עובדי התעשייה האווירית, (יושב בדירקטוריון הקרן בעודו חובש כובע זה) הוכיח לכולנו רק לפני כחצי שנה את נפלאות הדמוקרטיה בשעה שבעודו פעיל במפלגת עם אחד, פקד רבים מעובדי התעשיה האווירית למרכז הליכוד, עבר לליכוד בעצמו והפך לחבר כנסת מטעמה.
לפני כחודשיים הביע ח"כ כץ את התנגדותו לעסקת המימון של קרן מבטחים משום ש"היא עלולה לפגוע בעמיתי הקרן". אחד מראשי המתנגדים לעסקה, רן ארז, יו"ר ארגון המורים המשמש כנציג המורים בדירקטוריון הציג אז חוות דעת של רואה החשבון איתן השחר שטען ש"שום בנק משכנתאות לא היה מממן אפילו רכישת דירה בתנאים כאלה". אך כנראה שעל חיים כץ הופעלו לחצים רבים ומשתי ההצבעות המכריעות של הדירקטוריון הוא בחר להעדר.
יו"ר קרן מבטחים הותיקה, איש ההסתדרות ועם אחד, שמואל אביטל, עשה ככל יכולתו כדי להביא לאישור את עסקת הענק חסרת התקדים הזאת. (יתכן שלא נעלם מעיניו כי נוחי דנקנר משמש כיו"ר ועדת האשראי של בנק הפועלים, ממנו זקוקה ההסתדרות נואשות לאשראי נוסף).
כולם לחצו עליו להגשים עסקה זו, (אפילו אליעזר פישמן המחזיק ב- 5% ממניות אי.די.בי, ושעסקת המכירה תמנע ממנו מחיקות בספרים, "קפץ" כדי להביע את תמיכתו בעסקה.
פישמן בתגובה: "נפגשתי עם אביטל באקראי, וכשהגענו לעניין אי.די.בי אכן אמרתי לו שדנקנר קונה בזול"). ואכן אביטל ידע כיצד לספק את הסחורה:
בהצבעה הראשונה נוצר רוב כנגד העסקה: שישה מתנגדים, ארבעה בעד. אך לא איש כאביטל ייבהל: מיד נשלפו שני פתקים של דירקטורים נעדרים המביעים תמיכה שהביאו לתיקו. אביטל השתמש בזכות השמורה ליו"ר: פתק כפול במקרה של תיקו, והנה, יש רוב בעד העסקה.
לאחר שדנקנר לא עמד במלוא התנאים שהציב לו הדירקטוריון, נאלץ אביטל להביא את העניין להצבעה חוזרת לפני ימים ספורים, ושוב נהגה רעיון מזהיר: בהליך מזורז התמנו ימים ספורים לפני ההצבעה שלושה דירקטורים חדשים.
השלושה שלא השתתפו כלל בדיונים הארוכים שנערכו בדירקטוריון לגבי מימון העסקה, קיבלו "הדרכה מזורזת" בפגישה אחת עם מנכ"לית הקרן, ענת קינן התומכת בהסכם, והצביעו שלושתם כאיש אחד בעד אישור המימון.
יו"ר ועדת הביקורת של הקרן, שהתריע כנגד שיתוף השלושה בהצבעה התפטר במחאה וכך טען: "לדידי בהתנהגותם של חברי הדירקטוריון מאמש, יש משום פגיעה בחובת הזהירות המוטלת עליהם, מכוח סעיף 253 לחוק החברות החדש".
אך למי אכפת מעמדתו של יו"ר ועדת הביקורת. ביום ו' נחתמה העסקה, הכסף מוזרם וכפי שאמר רן ארז: "הסוסים כבר ברחו מהאורוות..."
אלה היו שתי דוגמאות מקריות מהשבוע החולף, מהדרך שבה מתנהלות הצבעות במדינת ישראל. ומה הפלא שרוב הציבור חושב ש"מנהיגים חזקים יכולים להועיל למדינה, יותר מכל הדיונים והחוקים..."
