היום לפני 71 שנה, ב-20 במאי 1940, מוקם מחנה ההשמדה אושוויץ בפולין.
הפקודה להקמתו של מחנה הריכוז אושוויץ ניתנה ב-27 באפריל 1940 ובנייתו החלה, כאמור, זמן קצר לאחר מכן. ביוני 1940 החלו הנאצים להביא ברכבות משלוחי אסירים למחנה, רובם אסירים פוליטיים, ולאו-דווקא יהודים.
בחודש מרס 1941 הוקם אגף שני למחנה, הרבה יותר גדול, שנקרא אושוויץ II-בירקנאו - מקום ההשמדה ההמונית של היהודים (אושוויץ 2), וזמן לא רב לאחר הקמתו החלו הנאצים בבנייתן של ארבע משרפות ענקיות, וליד כל אחת מהן תאי גזים להמתת בני-אדם. התאים הוסוו כמקלחות כדי להטעות את הנידונים למוות עד לרגע האחרון. במונוביץ הוקם מחנה שלישי - אושוויץ III-בונה-מונוביץ. יחד עם מחנות נוספים שהיו מסונפים השתרע אושוויץ על שטח של 40 קמ"ר.
השמדת היהודים באושוויץ לא פסקה עד לרגע האחרון. מחנה אושוויץ הצטיין בארגונו הטכני המושלם ובציודו המדעי המקורי, שמטרתו היחידה הייתה ניצול כוח עבודתם של מיליוני הנידונים למוות תוך כדי תהליך השמדתם, ניצול מלא של מעשה הרצח עצמו, כלומר: שימוש בגופות לשדידת שערותיהם ובנוסף לשדידת בגדיהם וכל חפציהם.
המטרה כללה גם ניצול אכזרי של האסירים לניסויים "רפואיים": בנשים התבצעו ניסויים של עיקור והשבחת גזע, ואילו הרופא הידוע לשימצה יוזף מנגלה, ערך ניסויים "מדעיים" בתאומים ובגמדים, רובם ילדים.
באושוויץ מתו - פרט להשמדה ההמונית בגז - מאות אלפים ברעב, בניסויים "רפואיים", בעונשים ובעינויים אכזריים, במחלות ובמגיפות עקב תנאי התברואה הירודים, ביריות ובמכות, ובהתאבדות.
והעולם שתק.
באושוויץ נרצחו מיליון וארבע מאות אלף ילדים, נשים וגברים.
תעודות היסטוריות ועדויות של ניצולים מוכיחות כי באביב 1944 ידעו בעלות-הברית על הנעשה במחנה ההשמדה אושוויץ. בשנים האחרונות הגיעו לידי חיל-האוויר שמונה סרטי צילום ובהם תצלומי אוויר של המחנה, אשר פוענחו כדי לברר עד כמה ניתן היה להבין את המתרחש שם.
אף אחת מבעלות-הברית לא עשתה דבר כדי לעצור את רצח ההמונים באושוויץ. אף תא גזים אחד לא הושמד בידי מטוסי בעלות-הברית.
בחודש נובמבר 1944 החלו הנאצים, שהבינו כי החיילים הסובייטיים מתקדמים לכיוונם, לפוצץ את תאי הגזים באושוויץ-בירקנאו בניסיון להסתיר את פשעיהם. יומיים לפני שחרור המחנה, המיתו בירייה מאות עצירים באגף החולים של המחנה ופוצצו את תאי הגז.
ב-18 בינואר 1945 פונה מהמקום הסגל הנאצי ורוב האסירים הוצעדו לכיוון מערב. החולים והחלשים הושארו מאחור. כ-7,500 אסירים שוחררו על-ידי הצבא האדום ב-27 בינואר 1945.
