144 ילדים מתים כל שנה מהיפגעות

בחינה של האזור בגוף שנפגע מצביעה על הדומיננטיות של פגיעות ראש או צוואר בקרב תינוקות שאושפזו עקב היפגעות. עם הגיל, השכיחות של פגיעות הראש יורדת, ואילו שכיחותן של פגיעות הגפיים עולה.

בני נוער נמצאים בסיכון גבוה לתמותה מהיפגעות. בניסיון לאפיין את היפגעויות בני הנוער, נמצא שבקרב בני הנוער תמותה מהיפגעות מהווה יותר מ-50% מכלל התמותה. כלומר, משמעות נתון זה היא שיותר בני נוער מתים מהיפגעות מאשר ממחלות. מהנתונים עולה עוד שבנים בני 17-15 הם הקבוצה המועדת ביותר לתמותה מהיפגעות. שיעורי התמותה מהיפגעות בקרב בני נוער ערבים גבוהים בהשוואה לשיעורים המקבילים בקרב בני נוער יהודים, אולם הפער בשיעורי התמותה בין בני נוער ערבים ויהודים נמוך יחסית לפער בקבוצות הגיל האחרות.

הסיבה העיקרית לתמותת בני נוער כתוצאה מהיפגעות היא תאונות דרכים, ובעיקר תאונות שמעורב בהן רכב מנועי. בניגוד לכלל אוכלוסיית הילדים, שבה מסתמן דפוס לפיו רוב הרוגי תאונות הדרכים בקרב הילדים היהודים נהרגים בתאונות שהיה מעורב בהן רכב מנועי, ואילו רוב הרוגי תאונות הדרכים בקרב הילדים הערבים נהרגים כהולכי רגל, בקרב בני הנוער דפוס זה אינו מתקיים: כמעט 90% מבני הנוער שנהרגו בתאונות דרכים, יהודים וערבים כאחד, נהרגו בתאונות שהיה מעורב בהן רכב מנועי.

למעלה מ-50% מהפניות למלר"ד, כשני שליש מהאשפוזים ויותר מרבע ממקרי התמותה היו בגין פגיעות בית ופנאי. במסגרת ההיפגעות בבית כ-64% מהאשפוזים הן בגין נפילה, כ-15% בגין כוויה/שריפה, כ-11% בגין מכה, כ-7% בגין חתך/דקירה, כ-1% בעקבות פגיעה מבע"ח, אחר (2%).

פגיעות במרחב הציבורי מיוחסות לכ-20% מהאשפוזים (10% בבית הספר, 5.4% במגרש המשחקים ו-4% במקום המיועד לספורט), 32% מהאשפוזים מיוחסים להיפגעות ברחוב או בכביש.

בהשוואה למדינות ה-OECD אחוז התמותה בישראל מהיפגעות ביחס לכלל התמותה עומד על 12% בהשוואה ל כ-13% מהתמותה של ילדים בני 14-0 כתוצאה מהיפגעות במדינות ה- OECD.

בבחינת שיעור התמותה של ילדים מהיפגעות, ישראל ממוקמת במקום ה-15 מתוך 34 מדינות ה- OECD.

במדינות ה-OECD נעו שיעורי התמותה מהיפגעות בשנת 2004 בטווח שבין 2.9 ל-100,000 ילדים בשבדיה לבין 23.9 ל-100,000 ילדים במקסיקו. בישראל שיעור התמותה מהיפגעות הוא 6.0 ל-100,000 ילדים.

שיעורי התמותה ושיעורי האשפוזים עקב היפגעות בקרב בני 4-0 גבוהים בהשוואה לשיעורים המקבילים בקרב ילדים בני 14-5. שיעור הפניות למלר"ד בקרב בני 4-1 הוא הגבוה ביותר, מבין כל קבוצות הגיל. אולם, שיעור הפניות למלר"ד בקרב תינוקות הוא הנמוך ביותר.

מהנתונים עולה עוד כי יותר משליש מהתינוקות שמתו עקב היפגעות נפגעו בטביעה. לעומת זאת, בקרב קבוצת הגיל 4-1, יותר משליש מהפעוטות שמתו עקב היפגעות, נפגעו בתאונות דרכים כהולכי רגל.
הסיבה המובילה לאשפוזים ולפניות למיון של ילדים עד גיל 4 היא נפילה.

עיבודים שהתמקדו במאושפזים עקב תאונות דרכים מצביעים על כך שרוב התינוקות (יותר מ-80%) שאושפזו עקב היפגעות בתאונות דרכים היו נוסעים ברכב, בעוד שיותר ממחצית הפעוטות בני 4-1 שאושפזו עקב תאונות דרכים היו הולכי רגל.

ניתוחים של המידע לפי מקום ההיפגעות מראים שרוב הילדים עד גיל 4 שאושפזו, נפגעו בבית. ואולם, עם הגיל יורדת מרכזיותו של הבית כמקום היפגעות עיקרי, ובמקביל עולה חלקן של היפגעויות במקומות ציבוריים.

בין השנים 2000 ו-2008 מסתמנת מגמה של ירידה בשיעורי התמותה מהיפגעות ובשיעורי התמותה מהיפגעות לא מכוונת בקרב ילדים. שיעורי התמותה מהיפגעות לא מכוונת ירדו מ-6.5 מקרים ל-100,000 ילדים בשנת 2000 ל-4.1 מקרים ל-100,000 ילדים בשנת 2008 (ירידה של 36.9%). ושיעורי כלל התמותה מהיפגעות ירדו מ-8.2 ל-5.6 מקרים ל-100,000 ילדים (ירידה של 31.7%).

גם בשיעורי האשפוזים ובשיעורי הפניות למלר"ד נרשמה מגמת ירידה. בין השנים 2004 ו-2008 שיעורי האשפוז ירדו מכ-111 אשפוזים ל-10,000 ילדים בשנת 2004 ל-99 אשפוזים ל-10,000 ילדים בשנת 2008, ושיעורי הפניות למלר"ד ירדו מ-777 פניות ל-10,000 ילדים בשנת 2004 לכ-749 פניות ל-10,000 ילדים בשנת 2008.

ועדיין, בין השנים 2008-2006 - כשליש מהפניות למלר"ד של ילדים בגיל 17-0 הן עקב היפגעות, ובקבוצת הגיל 14-10 שיעור הפניות עקב היפגעות מגיע לכמעט מחצית מהפניות; שיעור האשפוזים עקב היפגעות של ילדים בקבוצת הגיל 17-5 גבוה מ-20% וכמעט שליש ממקרי התמותה של בני 17-1 ויותר ממחצית ממקרי התמותה של בני 17-15 נגרמים בשל היפגעות.

סיבות תמותה: בדומה לממצאים שעלו בשנים קודמות, הסיבה המובילה לתמותת ילדים מהיפגעות בשנים 2008-2006 הייתה מעורבות בתאונות דרכים (כ-57% מהתמותה).

יותר מרבע מהתמותה מהיפגעות לא מכוונת נגרמה בתאונות בית ופנאי: השכיחות שבהן היו טביעה (11.1%) וחנק (7%).

הסיבה השכיחה ביותר לתמותה מהיפגעות בקרב תינוקות עד גיל שנה היא טביעה. מגיל שנה ואילך תאונות דרכים הן הסיבה המרכזית לתמותה, כאשר חלקם של הנפגעים ברכב מנועי עולה עם הגיל, ואילו חלקם של הנפגעים כהולכי רגל יורד עם הגיל.

בולט חלקן של תאונות הבית והפנאי: כשני שלישים מהאשפוזים של ילדים עקב היפגעות מקורם בתאונות בית ופנאי: נפילה היא הסיבה השכיחה בקטגוריה זו. לעומת זאת, חלקן של תאונות הדרכים קטן יותר באשפוזים עקב היפגעות יחסית לתמותה מהיפגעות: "רק" כ-11% מהאשפוזים נובעים מתאונות דרכים.

בבחינת הסיבות לאשפוז לפי גיל, עולה כי נפילה היא הסיבה השכיחה ביותר לאשפוז עד גיל 15. בעוד שאחוז האשפוזים עקב נפילה יורד עם הגיל, אחוז האשפוזים עקב תאונות דרכים עולה עם הגיל.

בבחינת הסיבות לפניות לטיפול במלר"ד עקב היפגעות, עולה שכמעט מחצית מהפניות למלר"ד היו בשל נפילה, חבלה או חתך. למעלה מ-50% מהפניות למלר"ד היו בגין תאונות בית ופנאי כשליש מהפניות למלר"ד סווגו כקטגוריה 'פגיעה אחרת', והסיבה ל-11% מהפניות הייתה תאונות דרכים.

היקפי ההיפגעות גבוהים במיוחד בארבע קבוצות שניתן להגדיר כקבוצות סיכון להיפגעות: בנים, ערבים, תינוקות ופעוטות בקבוצת הגיל 4-0 ובני נוער.

שיעורי התמותה מהיפגעות של בנים גבוהים באופן משמעותי משיעורי התמותה מהיפגעות של בנות. שיעור התמותה מהיפגעות לא מכוונת בקרב בנים גבוה משיעור התמותה של בנות (6.7 מקרים ו-2.8 מקרים ל-100,000 בהתאמה). גם שיעור האשפוזים גבוה יותר בקרב בנים בהשוואה לבנות (פי 1.8 בממוצע).

ההיפגעות של בנים מאופיינת בפעולות המתרחשות מחוץ לבית, בעוד שהיפגעות של בנות מאופיינת בפעולות שמתרחשות בעיקר בבית.

אף שמסתמנת מגמה של ירידה בשיעורי התמותה מהיפגעות בקרב ילדים ערבים, הירידה מתונה יותר ופחות עקבית ממגמת הירידה בשיעורי ההיפגעות בקרב ילדים יהודים, כך שהפער בשיעורי התמותה בין ערבים ליהודים לא הצטמצם במשך השנים.

מספר הילדים הערבים שמתים בכל שנה כתוצאה מהיפגעות גבוה במקצת ממספר הילדים היהודים שמתים כתוצאה מהיפגעות. בהתחשב בעובדה שאוכלוסיית הילדים היהודים גדולה פי 2.6 מאוכלוסיית הילדים הערבים, הרי ששיעור התמותה מהיפגעות בלתי מכוונת בקרב ילדים ערבים גבוה פי 3.3, מהשיעור המקביל בקרב ילדים יהודים. (שיעור הילדים ההרוגים עקב היפגעות לא מכוונת בקרב הערבים עומד על 9.5 מקרים ל-100,000, בהשוואה לילדים יהודים 2.9 מקרים ל-100,000.

גם נתוני האשפוז מצביעים על 'ייצוג יתר' של ערבים בקרב הילדים שאושפזו עקב היפגעות, אם כי במידה פחותה מאשר בתמותה. בנוסף, נמצא כי חומרת הפגיעות של ילדים ערבים גבוהה מחומרת הפגיעות של ילדים יהודים, וממוצע מספר ימי האשפוז של ילדים ערבים גבוה מממוצע מספר ימי האשפוז של ילדים יהודים.