מאזן אימה נגד מגיפת הטרור

מגיפה רצחנית מאיימת על שלום העולם. מגיפה שעדיין אין בידי האנושות תרופה בדוקה ונכונה לבלום אותה, להילחם בה בהצלחה, ואולי אף לחסל אותה. המגיפה הזו איננה מכה מידי שמיים. כל כולה מעשה ידי אדם ושמה - הטרור האיסלאמי הממאיר, שאליו נלווה איום גרעיני מאיים.

כדי לדעת באילו נתיבים יכול העולם המערבי הנאור להיאבק בתופעה הקטלנית הזו ראוי להבין, ראשית לכל, מה הגורמים למגיפת "טרור המתאבדים האיסלאמי", המתפשטת על פני העולם ממש כתבערה בשדה קוצים מאז ה-11 בספטמבר 2001.

האיסלאם, בעיני מאמיניו הפנאטיים, הוא הדת האמיתית, שאין בילתה, שבמשך מאות שנים לא זכתה לקבל את הכבוד המגיע לה מצד העולם הנוצרי, שביזה אותה, השפיל אותה וניצל את אוצרות הטבע האדירים הנתונים לשליטת מאמיניה, בעיקר הנפט. רבים מבין מנהיגי-הדת בחבר העמים האיסלאמי-פונדמנטליסטי משוכנעים, כי בראשית המאה ה-21 הגיעה עת נקם ושילם על העוול הזה. מיליוני מאמיני האיסלאם הפנאטיים רואים את עצמם כ"לוחמי הסהר", שליחי אללה ומוחמד נביאו, העתידים להיות כוח-העל הניצב ל"מלחמת אמונה" בלתי נמנעת עם "כוחות האופל השטניים" של המערב. כוח-על ששלטון רודני איסלאמי - דוגמת אירן - יעמיד לרשותו, בבוא היום, את "נשק יום הדין", הלא הוא פצצת האטום, שהשימוש בה נגד העולם הנוצרי ומוקדי כוחו יזקוף את קומתם של מאות מיליוני עבדי-אללה, יחזיר את כבודם הפגוע וישליט ברחבי תבל את אמונתם.

האפשרות שהטרוריסטים המוסלמים ישתמשו בחומר גרעיני רדיואקטיבי להשגת מטרותיהם אינה תיאורטית. היא מהווה סכנה ברורה ומיידית, מעין "פצצה מתקתקת", המאיימת על העולם המערבי, במסגרת התוכנית האופרטיבית של "לוחמי הסהר" להפעיל "פצצות רדיואקטיביות מלוכלכות" על מרכזים עירוניים בארה"ב. "פצצה מלוכלכת" מן הסוג הזה, המכילה קילוגרם אחד בלבד של פלוטוניום, היסוד הרדיואקטיבי המוכר בתור "החומר הקטלני והמסוכן ביותר הידוע לאדם", יכולה להמית באורח מיידי אלפי בני אדם במרכזים עירוניים צפופי-אוכלוסין בבירות המערב ולגרום, במשך הזמן, לסרטן קטלני בקרב רבבות נוספים.

עד לפני קצת יותר מעשור לא יכלו הטרוריסטים, "שליחי אללה" בעיני עצמם, לשים יד על הפלוטוניום הרעיל הזה. אך מאז התפרקותה של ברית המועצות ותחילת התהליך של צמצום החימוש הגרעיני, הפך הפלוטוניום למוצר עובר לסוחר, זמין בשוק השחור הבינלאומי, מצוי לכל מי שזקוק לו ומסוגל לעמוד בגובה התשלום הנדרש בעבור "הסחורה החמה".

כדי למנוע את הסכנות הגלומות בכוחה הרצחני של האמונה האיסלאמית הפנאטית אי אפשר להסתפק בטיפול נקודתי שיתמקד בחיסול ממוקד של טרוריסטים, תומכיהם ומשגריהם. מה שדרוש כעת לעולם המתגונן נגד הטרור האיסלאמי הקם עליו להורגו, הוא פיתוח מדיניות הרתעה חדשה. מדיניות של מאזן-אימה מן הסוג שכבר נוסה, ובהצלחה, בימים הכמעט-נשכחים של המלחמה הקרה בין מזרח למערב. גם בימים ההם נאבקו זו בזו שתי אידיאולוגיות - הקומוניסטית והקפיטליסטית - שכל אחת מהן ביקשה למגר את יריבתה. כאז כן עתה מקור האיום הוא המלחמה בין אידיאולוגיות. אלא שהפעם לא מדובר בתפיסות עולם חברתיות נוגדות, אלא במאבק בין אמונות. האמונה בעליונותו המוחלטת של האיסלאם מול האמונה בעליונותו של אורח החיים הדמוקרטי.

מי שמוביל את תפיסת העולם הזו, במקביל לפעילות הרצחנית-מבצעית של אל-קאעידה, הינו נשיא אירן מחמוד אחמדינג'אד, שבישראל יש המכנים אותו בתואר "הצורר מטהרן". ומי שמנסה לבלום את הצלחת המהלך האירני-מוסלמי הן זרועות הביטחון והמודיעין של העולם המערבי, אשר בהתאם להערכתן כבר יש לאירן מה שנהוג להגדיר בתואר "פצצה במרתף". כלומר: קיים הידע, קיימים הרצון והצורך להיות מעצמה גרעינית, קיים מקור המימון, וקיימים גם האמצעים הטכנולוגיים הנדרשים לייצור נשק גרעיני - כמו מפעלים להעשרת אורניום ולייצור מים כבדים.

עיקר מאמץ הבלימה של מהלך ההתחמשות האטומית של אירן ממוקד בארה"ב, אשר לדעת רבים היא היחידה המסוגלת לסכל את המזימה הקטלנית הפורחת בבית המדרש של האייאטולות מטהרן.

ממשלים לא מעטים במערב וגורמי הביון שלהם מעריכים כי ההתגייסות האמריקנית עוצמתית ורחבה למשימה חשובה זו נובעת בעיקר מתוך החשש שמא תתקוף אירן את ישראל בנשק אטומי. אך האמת הרבה יותר חמורה. החשש האמריקני האמיתי המתבסס על מידע המצוי סוכנויות המודיעין האמריקניות, הוא כי נשק גרעיני בידי אירן מהווה איום ברור ומיידי גם על ארה"ב עצמה. האיום שוב אינו נתפס בארה"ב כ"פוטנציאלי". סוכנות הביון המרכזית האמריקנית חובקת העולם (CIA) יודעת היטב כי לא רק ישראל היא מטרה לתקיפת טילים אירניים אלא גם ארה"ב כבר סומנה כיעד לפיגוע בנשק להשמדה המונית במיתקפה מתואמת של טילים בליסטיים בין-יבשתיים מדגמי שיהאב השונים, נושאי ראשי-חץ גרעיניים, הניתנים לשיגור מטהרן.

טילי שיהאב האירניים מתבססים על טכנולוגיות מתקדמות שהועברו לאירן, תמורת כסף נפט כבד ורב, ממדינות כמו רוסיה, צפון קוריאה וסין. על עובדה זו הצביע בפעם הראשונה דוח של CIA שהוצג בפני בכירי ממשל הנשיא קלינטון לקראת סיום כהונתו. עדות מוחשית לדאגה הרצינית הקיימת בארה"ב נוכח הסכנה הצומחת בערוגות האיסלאם הפנאטי בטהרן ניתן למצוא כבר בסוף שנת 2000, בפרוטוקול של שימוע מומחים שהתקיים בתת הוועדה לביטחון בינלאומי ולמניעת הפצתו של נשק גרעיני בסנאט האמריקני בראשות היו"ר דאז סנאטור תד קוצ'ראן.

בדברי פתיחתו אמר קוצ'ראן כך: "בעבר העריכה ארה"ב כי לאירן אין ידע טכנולוגי ומשאבים כלכליים לייצר טילים בליסטיים בין-יבשתיים. הערכה זו השתנתה. בחמש השנים החולפות התפתחה יכולתה של אירן בתחום הטילים הבליסטיים באורח מהיר, תודות לסיוע ולידע טכנולוגי שהוגש לה מצד צפון קוריאה, רוסיה וסין. אירן מצויה עתה על סף פיתוח טילים בעלי טווחים בין-יבשתיים הדומים לאלה של הטילים הבליסטיים הבין-יבשתיים המצויים בידי צפון קוריאה כדוגמת דונג-1 או דונג-2. על-פי הערכת ועדת המודיעין של הסנאט עשויה אירן לבצע, עד שנת 2005, שיגור ניסוי מבצעי של טיל כזה. נתיב רקטי אחר שאותו יכולה אירן לממש הוא על-פי טכנולוגיית הטילים הרוסית. על בסיס הידע שנרכש מרוסיה" - הוסיף סנאטור קוצ'ראן - "קיימת כיום בידי אירן היכולת המדעית והטכנולוגית לפתח את תחום הטילים גם ללא סיוע נוסף מבחוץ. על-פי דוחות מודיעין המצויים בידי ארה"ב הפכה אירן גם לספקית של טכנולוגיית טילים למדינות מוסלמיות אחרות. למשל: אירן סיפקה לסוריה, כמו גם ללוב, טכנולוגיה של טילי סקאד וטילים המונעים בדלק מוצק".

עד כמה מוחשי האיום הטילי האירני, ניתן להבין מן הפרסומים האירניים הלא מעטים, גם כאלה שהושמעו מפיו של שר ההגנה האירני, שלפיהם נוסה בהצלחה הטיל האירני הבין-יבשתי שיהב-3, המסוגל, על-פי המיפרט הטכנולוגי שלו, לשאת לא רק ראשי חץ גרעיניים אלא גם כימיים.

כל מי שעוסק בתחום התעופה יודע היטב כי טילים בליסטיים אינם אלא מכשיר לנשיאת נשק להשמדה המונית המוגדר כ-WMD - Weapon of Mass Destruction אל מטרות אסטרטגיות שאותן מסמנת וקובעת המדינה המשגרת.

כל חוקר בתחום התפתחותו של נשק גרעיני יודע כי מזה שנים קיימת באירן תשתית מחקרית וכורי מחקר גרעיניים המופעלים במספר אתרים ברחבי המדינה, כמו למשל שני הכורים בעיר הנמל בושהאר ( (BUSHEHRשנבנו בהשקעה של יותר ממיליארד דולר על-פי ידע שרכשה אירן מחברת "סימנס" הגרמנית עוד בתקופת השאח ומרוסיה בתקופת שלטון האייאתולות. עובדה ידועה נוספת: לא מכבר החלה אירן להקים מפעל לייצור מים כבדים בעיר אראק במרכז המדינה ומפעל להעשרת אוראניום בצנטריפוגות גז בעיר נטאנז (NATANZ) מדרום לאראק. באמצעות תשתית טכנולוגית כזו ניתן לא רק לענות על השאלה 'איך לבנות פצצת אטום', אלא גם לממש את הידע הזה ולהפוך אותו למוצר קרבי מבצעי.

כפי שהדברים נראים כיום השאלה המטרידה את ישראל וארה"ב איננה אם יהיה בידי אירן נשק השמדה המוני מבצעי אלא מתי יהיה. נקודת המוצא של זרועות המודיעין והמימשל של הנשיא בוש היתה בעבר, כי אירן יכולה להגיע להרכבת פצצת אטום מוכנה לשיגור באמצעות טילים בליסטיים בין-יבשתיים תוך שנים אחדות. בצד הערכה זו השמיע ראש המוסד הישראלי, מאיר דגן, בסוף דצמבר 2006, "צפירת הרגעה ציבורית" ביחס לאיום הגרעיני האירני על ישראל. בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת הבהיר דגן, שאירן תשיג נשק גרעיני רק ב-2009-2010. הערכות אלה שונות מעמדתם של מומחי הממשל של הנשיא קלינטון שהעריכו, כי רק עד סוף העשור הראשון של המאה ה-21 תצליח אירן לחצות את הסף הגרעיני ולייצר נשק אטומי זמין לשיגור טילי מהיר.


ברית הגנה

במסגרת הדיונים המתקיימים בוודאי בישראל בשאלת הפתרונות האפשריים לחשש מפני קיומו של נשק גרעיני אירני, סביר להניח כי כל מי שמופקד על מערכות הביטחון השונות אמור לנסות וללבן גם את הסוגייה הבאה: האם ראוי ליצור מצב שבו מיתקפה גרעינית על ישראל תיחשב כמיתקפה על האינטרסים של ארה"ב, ועל כן תגיב ארה"ב באמצעות הנשק הגרעיני המצוי בארסנל שלה - במכת מחץ גרעינית נגד אירן. במילים אחרות: האם כדאי לישראל לחתום 'ברית הגנה' פורמלית עם ארה"ב, ברית שתקנה לישראל הגנה ראויה מפני מתקפה אטומית.

על-פי מה שמעריכים במערב עד כה לא גיבשה ישראל עמדה חד-משמעית בהקשר לשאלה זו כיוון שבצד החיוב המצוי ב'ברית הגנה' דו-לאומית קיימת גם שלילה שעיקרה - החשש שמא תיאלץ ישראל להציג בפני ארה"ב, בשקיפות ראויה, את סודותיה הכמוסים מן התחום שנהוג לכנותו 'האופציה הגרעינית'.

ישראל היא מדינה ריבונית הדואגת לעצמה ולשלומם של אזרחיה ועל כן סביר להניח, כי היא עושה, בעולם החשאי והנסתר, את כל המעשים הנדרשים כדי להגן על קיומה.

המשמעות האסטרטגית של שימוש בנשק גרעיני שונה מהותית מנקודת הראות של ארה"ב ובנקודת הראות הישראלית - על אף העובדה שהאיום הוא אחד: שימוש בפצצות אטום נגד אוכלוסיות אזרחיות. מבחינת ארה"ב מדובר באיום אסטרטגי-טרוריסטי חמור, כאשר ברור כי גם אם תשגר אירן טילים בליסטיים נושאי ראשי נפץ גרעיניים למטרות אזרחיות-עירונית בארה"ב ותגרום למותם של רבבות או מאות אלפים - ארה"ב תשרוד את המהלומה ואף תוכל להגיב.

מבחינתה של ישראל - מדובר באיום קיומי, ממש בהישרדות. הנושא הזה זכה לדיון עקרוני במספר פורומים ממשליים בארה"ב, אך גם במישור המחקרי-אזרחי. אחד העוסקים בנושא כבר בסוף 2004 היה החוקר אל וונטר (AL VENTER) בספרו "האופציה הגרעינית האירנית" המתאר את המירוץ האירני אל פצצת האטום הראשונה שלה, והעוסק בתרחישי האימה הנובעים מן ההכרה כי מבחינת אירן כבר לא מדובר בתיאוריה אלא במה שקרוי "פצצה במרתף", כלומר בשלב הקרוב ביותר לניסוי גרעיני. קביעתו המרכזית של וונטר חשובה מאוד מבחינתה של ישראל כיוון שלפי הערכתו וניתוחים המלומדים ישראל היא המדינה הראשונה הנתונה בסכנה מיידית כאשר תהיה בידי אירן פצצת אטום.

"לאחר עשורים לא מעטים" כותב וונטר "שבהם איים העולם המוסלמי להשמיד את ישראל יהיו בידי האיסלאם האירני אמצעי לחימה שיוכלו להמיט שואה שנייה על העם היהודי באמצעות לחיצת כפתור. ישראל לא תוכל לשרוד אחרי מהלומה גרעינית אירנית על מרכזי אוכלוסייתה".

מטריה ביום סגריר

"מנקודת הראות של ישראל", כותב וונטר, "פצצת אטום אירנית משולה ל'חרב דמוקלס' התלויה, באורח מאיים ביותר, מעל ראשה של מדינת היהודים. וברור כי במצב בלתי נסבל שכזה כזה תיאלץ ישראל לשקול בכובד ראש התקפת-מנע אווירית על אתרי הגרעין האירניים, בדיוק כפי שפעלה ב-1981 נגד הכור הגרעיני העירקי באוסיראק".

"במשך שנים לא מעטות העריכה צמרת השלטון הישראלית כי ארה"ב תספק לישראל מטריית הגנה גרעינית" כותב וונטר ושואל, "אך האם תוכל ישראל באמת לסמוך באורח מוחלט על הגנה-הרתעתית מן הסוג הזה?". בנקודה זו בספרו מציג וונטר תסריט אימים גרעיני-פוליטי ושואל כך: "אם במהלומת אטום אירנית ייהרגו 300 אלף ישראלים, האם נשיא אמריקני כלשהו - ויהיה מי שיהיה - יהיה מוכן, בתגובה, להורות על שיגור פצצות אטום אמריקנית לעבר אירן ולגרום למותם של מאות אלפי אזרחים אירנים ואולי יותר, שכלל אינם מהווים איום על ארה"ב? במדינה שבה עדיין מתקיים דיון ציבורי בשאלה האם היתה הצדקה להטיל פצצת אטום על הירושימה בתום מלחמת העולם השנייה, כלל לא ברור אם מטריית ההגנה האמריקנית מן הסוג המובטח לישראל בכלל תהייה קיימת ביום סגריר".

ומתוך יושר אינטלקטואלי מציין ונטר את האמת המרה: "ישראל אינה יכולה לסמוך על נסים. בשעה שקיומה מוטל בספק ברור שהיא תגן על אזרחיה ועל עצמה בהתאם ליכולותיה היא".

יחד עם האיום הקיומי המיידי על ישראל יש לזכור כי פצצת אטום אירנית אינה מסכנת רק את ארה"ב וישראל, אלא את שלומו של כל העולם. אירן ידועה היטב בעולם כמדינה תומכת טרור ולכן אין לשלול את האפשרות כי במסגרת מלחמתה למצב את עצמה כמעצמה האיסלאמית החוזרת אל ימי הזוהר של עברה ההיסטורי המפואר בימים רחוקים, תתחיל אירן לספק נשק גרעיני או חומרים בקיעים רדיואקטיביים לרשותם ולשימושם של ארגוני טרור שונים, כמו אל-קאעידה ואחרים, כדי שהם יעשו את המלאכה בשמה וישמידו אזרחים אמריקנים רבים ככל האפשר בכל מקום אפשרי על פני הגלובוס. לא קשה לשער איזו אימה מצמררת היתה נופלת על העולם אם המטוסים שהתרסקו אל לב מגדלי התאומים בניו-יורק באותו יום שחור - 11 בספטמבר 2001 - היו נושאים בבטנם פצצות אטום ובצילה של הפטרייה הגרעינית שהיתה מיתמרת מעל לב "התפוח הגדול" היו מוצאים את מותם מאות אלפי אזרחים אמריקנים חפים מפשע.

מאז ומתמיד הכריזו מנהיגי ישראל, בהתאם למדיניות העמימות, כי מדינת היהודים לא תהיה הראשונה להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון. אך האם ישראל יכולה להרשות לעצמה לסכן את חייהם של מאות אלפים מאזרחיה ולבחור רק באופציה של מהלומת "המכה השנייה" על התקפת פתע גרעינית רצחנית?

ברור לחלוטין כי התשובה לשאלה זו שלילית. כדי למנוע סכנה של שואה שנייה לעם היהודי תחת מיתקפה אטומית אירנית, סביר מאוד להניח שהנהגת ישראל עושה ככל שביכולתה להכין את כל "האופציות" - יבשתית, אווירית וימית - כדי לסכל את האיום המרחף מעל ראשה כענן שחור ומאיים, עוד בטרם עברה אירן מהשלב של "פצצה במרתף" אל השלב שבו יש בידיה נשק גרעיני מבצעי ואמצעים להנחית את נשק יום הדין הזה, במתקפת פתע קטלנית והרסנית, אל לבו של גוש דן.

מאזן האימה הישן

נוכח הסכנה המוחשית האירנית הזו נראה כי אין לעולם המערבי מנוס אלא להתאחד ולחזור למדיניות של מאזן האימה הישן והטוב. אלא שהפעם אין צורך לאיים בהשמדת מיליונים כפי שהיה האיום בעת המלחמה הקרה בין ארה"ב לבריה"מ. לעולם הדמוקרטי המערבי עדיף לנקוט בשיטה של "האיום בסבל האולטימטיבי". התגובה המערבית הישירה לפגיעה טרוריסטית "רדיואקטיבית" במטרה כלשהי בעולם, צריכה להיות החזרת המוסלמים במדינות יצרניות הטרור, לימי מצוקת חיי העוני במדבר, ברעב, במחלות, בתחבורה על גבי גמלים וחמורים, ללא כל הנאות העולם הזה שאליהן כה התרגלו מאז אמצע המאה העשרים.

המטרות למאזן האימה החדש הזה קלות לזיהוי: זיהום רדיואקטיבי של מתקני הזיקוק הענקיים ושדות הנפט באירן - מממנת הטרור העולמי - באמצעות נשק גרעיני, יגרום למניעת אפשרות הסחר בנפט ובאופן ישיר להתמוטטות כלכלתה של מחוללת הטרור הזו; אם במהלך של הפיכה רצחנית ישתלטו הטרוריסטים של אל-קאעידה על ערב הסעודית, כפי שאכן חוששים גורמי מודיעין במערב, תוכל פצצת אטום אחת, ממש קטנה, לאייד את אבן הכעבה במכה - הסמל המקודש של העולם המוסלמי - ולהעלות את אפרה הלוהט בסערת אש ותימרות עשן רדיואקטיבי אל הרקיע השביעי, שהוא, אולי, מקום משכנו הסופי של מוחמד נביא האיסלאם.

סוף דבר: רק מאזן אימה רדיואקטיבי מן הסוג הזה יוכל להוות איום-שכנגד שיצליח לבלום את מתקפת הטרור הגלובלית, ממש כמו טיפול בהקרנות רדיואקטיביות נגד סרטן. את הזמן שיקנה העולם החופשי תחת מטריית מאזן האימה הזה, אפשר יהיה לנצל להטמעת הליכי דמוקרטיה במדינות העולם המוסלמי-פונדמנטליסטי, דמוקרטיה שאולי תהווה דרך חיים חדשה שתוביל למציאות של דו-קיום בשלום, במקום מגיפת הטרור הרצחנית המאיימת על ביטחון האנושות.