יש לו, לאיש הביצוע בשירות הציבורי, שני יועצים גרועים שיש ביניהם קשר הדוק: האינטרס האישי, והאגו. אלה ידריכו אותו לשוטט עם לשונו, באחוריים של מקבלי ההחלטות. ניסיון של שנים לימד, שהעקשנים שהפליאו עם לשונם, הגיעו לתפקידים נחשקים. יותר פרטים אפשר לקבל אצל עומרי שרון, שבימי שלטונו, חסך מאיתנו הוצאות על גלילי נייר. מדובר בתרבות מינויים לקויה, שמלחמת לבנון השנייה, היא אחת התוצאות של התרבות הזאת. העמקת חוסר האמון של האזרחים במשטרה, היא תוצאה מקבילה.
בקושי הצלחנו לעכל את העובדה שביהמ"ש העליון הופרט מתחת לנחירנו, ואלמלא פלט השופט חשין את המידע הזה, היינו טועים לחשוב שהמדינה היא הבעלים. בעוד בעל הירושה מאיים להפוך את שר המשפטים לטרומפלדור, אנחנו מתבשרים שגם משטרת ישראל הופרטה, והיא שייכת למשפחת מפכ"ל המשטרה דודי כהן. לא קראנו ולא שמענו על הבעלות המפתיעה, אבל קידום במשטרה, במנותק מקוד הצטיינות, מוכיח בעלות, או גרוע מכך: הפקרות.
ראינו בדמיוננו את האימא של המפכ"ל, כשנהרה נסוכה על פניה למקרא הידיעה על הקידום שהעניק בנה, מפכ"ל המשטרה דודי כהן, לאחיו הצעיר תנ"צ מוטי כהן. קורת רוח של אימא גאה, תמיד עשתה לנו את זה. תחושת בטן עוררה אצלנו חשד שסיבת הקידום היא הקרבה המשפחתית, אלא שקידומו של האושיה וההשראה תנ"צ ניסו שחם הרגיע אותנו.
ניסו שחם למי ששכח, קנה את עולמו כאשר התחייב מול המצלמות, לזיין את האימ-אימא של "הכתומים", אם רק יעזו לחצות את הקווים האדומים. ויסלחו לי העדינים עם האוזן המפונקת, אבל הינה הציטוט: "אני לא איזה זונה שפותחת רגליים" הבהיר ניסו, "ומחכה שיבואו אליי ככה. יש לי תשלום על זה שאני פותח רגליים. אני אזיין את האימ-אימא שלהם". תודו: מילים כ"דורבנים".
בקידומו של שחם היתה אמירה: למרות שהמשטרה היא בבעלות משפחת כהן, אל תטעו: אני דודי כהן, מפכ"ל משטרת ישראל, מתכוון להגביר את הלחץ על פורעי החוק. מה אני אגיד לכם- בעידן שהאלימות נגד קשישים הפכה לטרנד, למשטרה הזאת בדיוק פיללנו. שומרי חוק קשוחים, העשויים ללא חת.
לכן, רבה היתה הפתענו, כששמענו וקראנו על התנכלותו של המפכ"ל, לקצין המצטיין, סנ"צ אפרים ארליך (קרמשניט). לבד מן העובדה שהוא מתעב פושעים, יש לארליך שתי שריטות שקשורות בפיו: הוא מסרב להצמיד את לשונו לאותם המקומות שמחישים קידום, והשריטה השנייה: הוא זה שפתח את הפה, ומול ועדת זיילר, שפך את כל הידוע לו על השחיתות במשטרה (להלן "פרשת פריניאן"). אחרי כמה חודשי חקירה, הוועדה פרסמה את מסקנותיה, והמפכ"ל הקודם משה קראדי הקיא את עצמו החוצה.
השמועות אומרות, שעל חלקו של ארליך בפרשת פריניאן, הבעלים דודי כהן לא סלח לו. לא קראנו את הסכם רכישת המשטרה ע"י משפחת המפכ"ל. ובכל זאת אני בטוח, שאם היתה עסקה כזאת, באחד הסעיפים יש התייחסות לקידום קצינים, שהרי המשטרה הינה ארגון שאמור לספק לאזרחים הישגים במלחמתו בפשיעה.
כל הכתבים הפליליים, מכירים את סנ"צ אפרים ארליך, וכולם בלי יוצא מהכלל יודעים לספר על קצין משטרה מצטיין, שמול הפושעים האמיתיים, הוא עושה מלאכה חשובה. כנראה שהניסיון של ארליך להתקדם תוך דילוג על שלב ליקוק אחוריים, נראה למפכ"ל כהתרסה מחוצפת, יומרנית, ובעיקר מסוכנת. קידומו של קצין מצטיין בגין הצטיינותו, עלול לשבור נורמות של שנים. מה עושים?
הגליה! נכון, אין לנו את סיביר, וגם לא את האי אלבה, אבל יש לנו את חברון עיר האבות. ארליך הורחק מהפושעים הכבדים. טועים אלה מבינינו החושדים במפכ"ל שהמניע להגליה הוא נקמנות. לא איש קטן דודי שלנו, אלא מפקד מודאג עם מבט קדימה. יש להגליה הזו סיבה אחת: למען ייראו (השוטרים), וייראו. את מסורת הליקוק במשטרה חייבים לשמר, שאם לא כן, גם הערך הזה יישחק.
ולפני סיום עצה לי לדודי כהן. חבור למישאל חשין, וביחד תכסחו את כל מי שפוגע בזכות הקניין שלכם. הגיע הזמן, שמישהו יעשו כאן סדר. פסיקתם של אלה העובדים במוסד שקיבל חשין בירושה, עם הביצוע של המשטרה שלך, ויש לנו "ארץ נהדרת". רק בבקשה ממך, את ניסו שחם תרחיק מאיתנו, בגין חולשתו לאימ-אימא שלנו...
