|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האמנם אשמת חיילי השוקולדה? <br>
|
כאשר כל כישלון בקרב הוא נושא לוועדת חקירה, ממילא עסוקים רוב המפקדים בהכנות לוועדה ולא בהכנות למלחמה. כאשר נדע לגבות מפקד, אפילו נכשל או שנגרמו לו אבדות כבדות, אם רק הוכיח דבקות במשימה, נוכל לצפות שיהיה לנו צבא אחר
|
עו"ד משה מכנס מייחד באתר זה מאמר בו הוא מביע בפסקנות את הערכתו לפיה הצבא לא השתנה. בניגוד לפרשנים הצבאיים, עם או בלי דרגות, מבסס עו"ד מכנס, חייל קרבי ותיק, את הערכתו על הטענה כי הצבא לא השתנה על הטענה שהצבא אינו נערך באימוניו למציאות האכזרית של המלחמה ואין הוא דורש די מחייליו.
תנאי השירות המשופרים מדי של החיילים הקרביים בצה"ל הופכים אותם לחיילים שלא הוכשרו כראוי להתמודד עם מצוקות המלחמה. אלו, לטעמו, אותם החיילים החלושים שקיטרו מאחר שלא קיבלו אוכל ומים במשך יומיים וזהו אותו הצבא שבטיחות באימונים חשובה בעיניו הרבה יותר מאשר הדמיית תנאיו הממשיים של שדה הקרב וסיכוניו.
ידוע לכל כי החיילים הוותיקים נוהגים להטיח בחדשים כי אינם אלא חיילי שוקולדה, חסרי כל ערך קרבי. לא מדובר בהאשמה שמוטחת כלפי החיילים הנהרגים באוהלי גלי צה"ל והקריה בתל אביב, או בתפקידים נוחים אחרים, אלא, האשמה זו מוצגת לחיילים הקרביים ממש. אני שמעתי אותה לפני 35 שנה כשהתגייסתי ואני מניח שנאמרה שנים רבות קודם לכן.
באחד המערכונים של החמישייה הקאמרית הופיע מנשה נוי [למיטב זכרוני] והסביר מדוע הפסדנו במלחמת לבנון הראשונה. תעזבו את כל הסיפורים הוא אמר [הציטוט הוא מזיכרוני ולכן אני ערב רק לרוח הדברים] האחריות לכישלון מוטלת עלי! אני חיפפתי בשכיבות סמיכה, לא ניקיתי את הנשק וסיבנתי כשהיה צריך לעשות פזצט"א. מה כבר אפשר לעשות לחייל לאחר הודאה כזו באשמה אם לא לשלוח אותו ל-35 בפנים.
איני יודע כיצד מתקיימים אימוני צה"ל היום ואם הם פחות מפרכים וקשים מהאימונים שהצבא ביצע לפני 30 שנה ולפני 50 שנה. איני מאמין שנכשלנו ולו בקרב אחד בלבנון בגלל שהחיילים פונקו מדי באימונים. נכון הדבר שהחיילים התאמנו מעט מדי, אלא שכמות ימי האימון אינה נוגעת למידת הצלחתם בתרגיל זה או אחר, אלא מהקצבת ימי האימון בצה"ל. נראה שכל הצבא הסדיר מתאמן כבר שנים רבות הרבה פחות ממה שצריך וביחס למילואים, על-פי התיאורים, המצב היה שערורייתי במיוחד.
עד גיל 40 הייתי חייל חי"ר במילואים ומכסת האימון המקובלת היתה לרוב 10 ימים בשנה וכן מספר אימונים חד יומיים עליהם לא שולמה תמורה. מבחינת איכות האימון מדובר ברענון בלבד שבוודאי אינו מכשיר חייל מילואים למשימות לחימה מפרכות. הכושר הגופני במילואים יורד מאוד וכן גם המיומנות. כאשר התפרסם שאף אימון בסיסי זה היה נדיר בשנים שקדמו למלחמה,יש מקום להאשים אך ורק את הצבא ואת ממשלת ישראל ולא את החיילים.
חיילים נלחמו בעבר גם כאשר זכו לאימון גרוע והיו נכונים להילחם ולהסתכן למרות היעדר הכשרה מקצועית נאותה. חיילי הפלמ"ח לא זכו לאימון טוב יותר והם איבדו למעלה מ25% מחבריהם בקרבות מלחמת השחרור- שיעור אבדות שהיום היה נחשב לבלתי נסבל. אין קשר הכרחי בין מידת המוטיבציה לאימון ולציוד המסופק לחיילים.
לא מכבר ראיתי פרק בתוכנית "תקומה" שתיאר את המלחמה על הדרך לירושלים בה נפלו מאות לוחמים. בצילום מקרוב של אחד המשוריינים נראתה כתובת -"ניצחון או מוות". האם היום היה מפקד מעז להעביר מסר מסוג זה? האם היום קיים מפקד כמו משה דיין המבהיר למפקדי צה"ל כי יש לבצע משימה ללא התחשבות באבדות ואם מפקד לא ימלא משימה בטרם נפגע רוב כוחו הוא יודח מתפקידו?
לא משה מכנס - האשם אינו בחיילים ובוודאי לא באלו המתנדבים ליחידות הקרביות. הבעיה עליה הצבעת היא בעיה של מוטיבציה, הבנת מציאות המלחמה והתמודדות עם סיכוניה ומחירה הבלתי נמנע. בעיה לא פחות חמורה היא ההתייחסות לכישלון זה או אחר. כאשר כל כישלון בקרב הוא נושא לוועדת חקירה, ממילא עסוקים רוב המפקדים בהכנות לוועדה ולא בהכנות למלחמה. כאשר נדע לגבות מפקד, אפילו נכשל או שנגרמו לו אבדות כבדות, אם רק הוכיח דבקות במשימה, נוכל לצפות שיהיה לנו צבא אחר.
בעיקרו של דבר לא "הנהנתנות" של החיילים היא המחייבת ביקורת, אלא החברה בישראל שכבר אינה נכונה להשלים עם המחיר הנדרש מאתנו להקריב במלחמת הקיום שלנו הנמשכת שנים רבות ועתידה להימשך עוד כמה דורות.
|
| תאריך:
|
30/01/2008
|
|
|
עודכן:
|
31/01/2008
|
|
עו"ד משה גולדבלט
|
|
האמנם אשמת חיילי השוקולדה?
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
תושב חלם
|
30/01/08 13:48
|
|
|
|
|
|
שרון ר.
|
30/01/08 15:29
|
|
|
|
2
|
|
נב
|
30/01/08 14:40
|
|
|
|
3
|
|
דיוגנס
|
31/01/08 10:07
|
|
|
|
4
|
|
מרק טווין
|
31/01/08 10:31
|
|
|
|
5
|
|
נפתלי אור-נר
|
31/01/08 10:57
|
|
|
|
פורום: כשלי המלחמה בצפון
|
כתוב הודעה
|
|
המאמר בוחן את השאלה אם 'הצעות גירעוניות‘ (הצעות שבהן המחיר המבוקש עבור השירות נמוך ממחיר העלות של ביצועו) במכרזים לרכישת שירותים עתירי כוח אדם, הן הצעות הניתנות מתוך מניעים כלכליים לגיטימיים, או שהן מתכון לשירותים באיכות ירודה ולהפרה של זכויות העובדים. המאמר, שהוא פרי של עבודה קלינית שנערכה בקליניקה לרווחה תעסוקתית באוניברסיטה העברית, טוען כי מכרזי הפסד הם פרקטיקה בלתי לגיטימית, ומצביע על הקשר ההדוק בין הצעות גירעוניות במכרזים לבין הפרה של זכויות עובדי קבלן בתחומי הניקיון והאבטחה. קבלת הצעות גירעוניות מנוגדת לעקרון שוויון ההזדמנויות במכרזים, שכן היא יוצרת 'מירוץ לתחתית' ונותנת לקבלנים עבריינים יתרון בלתי הוגן על פני קבלנים המבקשים לשלם לעובדיהם כדין. לטענת המאמר, על דיני המכרזים להביא בחשבון מטרות חברתיות מעבר לשיקולי עלות צרים ולהתאים את עצמם לעקרונות של דיני העבודה, ובראשם לעיקרון שלפיו "עבודה אינה מצרך". לפיכך, מדיניות מינהלית ושיפוטית ראויה צריכה לתת עדיפות לערכים של שמירה על שלטון החוק ועל זכויות עובדים על פני השיקול של חיסכון בעלויות, ולפסול על הסף הצעות גירעוניות.
|
|
|
|
|
אהרון ירושלמי נפטר לפני שנה ביא' בשבט תשס"ז והוא בן 92. לירושלמי מורשת ספרותית נכבדה: קבצי סיפורים קצרים, טרילוגיות שביסודן סיפורה של הארץ וסיפורו של העם היהודי.
|
|
|
|
|
"אין מחלות חשוכות-מרפא, יש רק חולים חשוכי-מרפא" - זהו נוסח המוטו של כרזה, המתנוססת באותיות מאירות-עיניים, בפיתחו של "המרכז הישראלי לרפואה טבעונית" בנתניה.
|
|
|
|
|
מסקנות ועדת וינוגרד הן בכל מקרה הישג של אהוד אולמרט. גם אם הוועדה תתקוף אותו במילים קשות ותסיק מסקנות אישיות, ביומן ראש הממשלה היא תרשם כסיפור הצלחה.
|
|
|
|
|
דוח ועדת וינוגרד יחשוף את האמת כולה: גם את כשליו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, יחד עם שרי ממשלתו, וגם את השקרים שהפיץ בחודשים האחרונים, יחד עם כתבלבי החצר ומקורביו החרוצים הוותיקים, בהם: נחום ברנע, שמעון שיפר, אמנון דנקנר, יוסף (טומי) לפיד, אילה חסון, אמנון אברמוביץ ועוד [רשימה חלקית בהחלט...], ויחד עם פרשני החצר החדשים, בהם יואל מרקוס.
|
|
|
|
|
