העיתון
מעריב,
אמנון דנקנר שהיה עורכו הראשי והכתב דורון נחום ישלמו 50,000 שקל לבני הזוג בני וואורלי לייזר, בשל לשון הרע. כך קבע (17.8.11) שופט בית משפט השלום בתל אביב,
חגי ברנר.
עילת התביעה הייתה ידיעה שפורסמה בעיתון ביולי 2005, בעקבות טביעתו של הנער נתנאל ואן-קובורדן בבריכת השחייה בפרדסיה. בני לייזר הוא דודו של המנוח, והנער התארח בביתו בעת שאירע האסון. לטענת בני הזוג, מהידיעה שפרסם מעריב עלה, כי הם אחראים למותו של הנער, שכן התעלמו מכך שלא חש בטוב לפני שנכנס למים ואף עבר זמן רב עד שהשגיחו בהעדרו.
ברנר קבע, כי אף ששמותיהם של התובעים לא נזכרים בידיעה, אין ספק ששכניהם ומקורביהם של לייזר ידעו במי מדובר. עוד קבע, כי הפרטים המרכזיים שיצרו את עוולת לשון הרע - מצבו הרפואי של הנער והזמן שחלף עד שהחלו החיפושים אחריו - אינם אמת. עוד נדחתה טענת מעריב, לפיה הסתמך הכתב על דברי הפרמדיק שטיפל בנער, שכן הדברים לא הובאו כציטוט מפיו, ומכל מקום - חזרה על לשון הרע אינה מהווה עילת הגנה.
כמו-כן דחה ברנר את טענת תום הלב של מעריב, במיוחד לנוכח העובדה שהעיתון סירב לפרסם תיקון ועמד בתוקף על כך שהפרסום היה אמת. "סירוב זה של העיתון לפרסם תיקון והכחשה תמוה בעיני, שכן דבר לא היה נגרע מכבודו של העיתון לו נעתר לדרישה זו של התובעים, במיוחד לנוכח הנפקות הסטטוטורית שיש לכך מבחינת היכולת לטעון לאחר מכן להגנת תום הלב", מעיר ברנר.
בהתייחסו לנזק שגרם הפרסום לבני הזוג לייזר, אומר ברנר: "אין ספק שהפרסום גרם עוגמת נפש קשה לתובעים, שכן הוא יצר אצל הקורא הסביר את הרושם הבלתי מוצדק בעליל שהתובעים הם אנשים חסרי אחריות, שהזניחו את המנוח עובר לטביעתו.
"אכן, יש ממש בטענה של הנתבעים כי חלק משמעותי מהצער, הבושה ועוגמת הנפש שנגרמו לתובעים בשל מותו של המנוח יש לייחס לאירוע הטרגי עצמו, קרי, לעצם טביעתו של המנוח בעת שהיה תחת השגחתו של התובע. אך מאידך, ברור באותה מידה כי הפרסום של הנתבעים היה בבחינת זריית מלח על פצעי התובעים לנוכח האופן השלילי בו הציג אותם ברבים. גם הפרסום של הפרשה בכלי תקשורת אחרים איננו נוטל את העוקץ מן הפגיעה שהסב הפרסום של הנתבעים, שכן כלי התקשורת האחרים דיווחו על הפרשה באופן אחראי וענייני, בלא ליצור את הרושם השלילי בנוגע לתובעים, רושם שלילי שנוצר רק בפרסום של הנתבעים".
לדברי ברנר, לייזר גם הוכיחו שנגרם להם נזק, כאשר העידו על הביקורת שספגו במישרין ועל ההתלחשויות בפרדסיה מאחורי גבם בעקבות האירוע והפרסום. עם זאת, מאחר שמדובר רק ברימוז ובלא ציון מפורש של שמות התובעים, הסתפק ברנר בפיצוי של 50,000 שקל (ובהוצאות של 15,000 שקל) - רבע מהסכום שתבעו בני הזוג.
