|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לאחיי מהשמאל אני מציע להתפכח. השליכו את ה-gps האידיאולוגי. חמורים עם gps, זה פתטי. במקום להפיץ רפיון, צריך להכין את העם למבחנים קשים. ואם עמוס עוז יזעק מרה, תמיד תוכלו להצדיק את ההתפכחות בקלישאה המנצחת: "רק חמור לא משנה את דעתו"...
|
איך הופכים בגידה למעשה נאצל? זה פשוט מאוד: הבוגד צריך לשרת בבגידתו את מעצבי דעת הקהל, והם יגמלו לו בשירותי יחצנות. אריאל שרון הבין את זה.
אין על כדור הארץ אדם אחד שיכול להכחיש את העובדה שמרגע שהתחייב פומבית לעקור ישובים, הפך שרון מ-"הפנים המכוערות של הפוליטיקה הישראלית", כפי שהגדיר אותו יוסי ביילין, ל"אתרוג" אידיאולוגי יקר ערך. "אבי המתנחלים", זכה לשמוע משונאיו לשעבר שהוא "אבי האומה", רק בגלל שהחליט לעקוד אותם על המזבח.
זה לא סוד: התקשורת הישראלית ברובה שמאלנית. זאת לא הייתה צריכה להיות בעיה אילו הקפידו העיתונאים על משימתם הראשונה: שמירה על כללי המשחק הדמוקרטי, ושמירה על האינטרס הציבורי, שזה היינו הך.
במשל האתרוג, הגדיר אמנון אברמוביץ' את עצמו כ"עיתונאי עם עמדה". הוא נדרש להגדרה הזו, משום שהיו שהטיחו בפניו, שהגנה על מנהיג מושחת, נוגדת את כללי האתיקה. בהגדרתו את עצמו כ"עיתונאי עם עמדה", הוכיח אברמוביץ' שהעדפתו האידיאולוגית, גוברת על האתיקה העיתונאית.
החרה החזיק אחריו התועמלן יואל מרקוס. תחת הכותרת השערורייתית "השחיתות יכולה לחכות", כתב מרקוס: "ההינתקות היא אירוע מעצב כזה, הדורש התמקדות בלעדית בו. המלחמה בשחיתות חשובה, אך היא יכולה לחכות. קודם נצא מעזה" (הארץ, 17.06.05).
באותם ימים למי ששכח, השמאל היה נתון בתרדמת, עוד לפני שזו הפכה ל"אין". הליכוד מנה ארבעים מנדטים, ומפלגת העבודה תשעה עשר בלבד, עם חובות מעל מאה מיליון ש"ח. פתאום, כמו משמיים, הופיע אריאל שרון, שמצוקתו האישית הדריכה אותו לבקש מקלט, בקופסת האתרוגים של אברמוביץ' וחבריו.
העסקה הייתה ברורה לשני הצדדים: שירותי הגנה, תמורת מימוש תוכנית העקירה של עמרם מצנע. לשרון לא הייתה ברירה: המושחת הפך ניסחט. ואיך הסבירה התקשורת את בגידת שרון במצביעיו? כרגיל באמצעות שקר: "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם". הם יודעים ששרון ישב על אותו כיסא כשאמר ליו"ר העבודה עמרם מצנע "דין נצרים כדין תל אביב". הטריק מוכר: חוזרים על השקר הזה אינסוף פעמים, עד שהאמת מבינה את הרמז, ומסתלקת מהתודעה.
ואיך שכנעה התקשורת את בכירי הליכוד להצטרף לאותה בגידה? "רק חמור לא משנה את דעתו". רוני בראון שמע, ונבהל. שיגידו עליו מה שרוצים, אבל חמור? כמוהו הבת של איתן לבני, הבן של גאולה כהן, הצלופח מבנימינה, המופז מהזיג-זג ואחרים.
היום, אזרחי ישראל עומדים מול שוקת שבורה. השיח הציבורי (כמעט) כולו מיליטריסטי. השמאלנים שהביאונו עד הלום, נמצאים בשלטון ובתקשורת. חז"ל אמרו: "אין אדם משים עצמו אשם". זאת הסיבה שלא שמענו מהם, שהם אשמים בתוצאות של הגירוש, המנוסה מלבנון, ואבי אבות הטומאה: הסכם אוסלו. אבל חז"ל לא אמרו, "אין האדם משים עצמו חמור". המסקנה מבצבצת מעצמה: הם, השמאלנים שלא שינו דעתם, חמורים! עדר חמורים, שבזכות שליטתם בתקשורת, מצליחים להוביל אותנו מדחי אל בכי.
לאחיי מהשמאל אני מציע להתפכח. השליכו את ה-gps האידיאולוגי. חמורים עם gps, זה פתטי. במקום להפיץ רפיון, צריך להכין את העם למבחנים קשים. לא צריך להיות אצטגנין ביטחוני, כדי לראות ש"גשם כבד עומד ליפול". זה הזמן להחליף דיסקט. לא אתונה- ספרטה. כולנו חייבים לצופף שורות ולחשוב ספרטנית. ואם עמוס עוז יזעק מרה, תמיד תוכלו להצדיק את ההתפכחות בקלישאה המנצחת: "רק חמור לא משנה את דעתו"...
|
| תאריך:
|
17/02/2008
|
|
|
עודכן:
|
17/02/2008
|
|
נרי אבנרי
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אלעד, י-ם
|
17/02/08 12:56
|
|
|
|
2
|
|
יהודי גאה,
|
17/02/08 13:56
|
|
|
|
3
|
|
בנצי 88
|
17/02/08 14:07
|
|
|
|
|
|
אחמד זיבי
|
17/02/08 14:39
|
|
|
|
|
|
ע. סובול
|
18/02/08 01:37
|
|
|
|
4
|
|
צביקה100
|
17/02/08 14:35
|
|
|
|
5
|
|
שאול אבידור
|
17/02/08 14:41
|
|
|
|
6
|
|
הניה
|
17/02/08 16:25
|
|
|
|
7
|
|
ע. סובול
|
17/02/08 23:35
|
|
|
|
|
|
גואל
|
18/02/08 07:26
|
|
|
|
|
|
ע. סובול
|
18/02/08 12:17
|
|
|
|
8
|
|
שת
|
18/02/08 06:11
|
|
|
|
9
|
|
טהורת המידות
|
18/02/08 07:15
|
|
|
|
|
|
כחול,,,כתום.
|
18/02/08 17:54
|
|
|
|
|
|
טהורת המידות
|
18/02/08 19:29
|
|
|
|
|
|
טהורת המידות
|
19/02/08 10:23
|
|
|
|
10
|
|
רודפי בצע
|
18/02/08 07:35
|
|
|
|
11
|
|
אורור כנען
|
18/02/08 11:24
|
|
|
|
|
|
כחול,,,כתום
|
18/02/08 16:52
|
|
|
|
|
|
גל.נ.
|
19/02/08 08:58
|
|
|
|
|
|
טהורת המידות
|
19/02/08 10:11
|
|
|
|
|
|
ראומה רומיה
|
19/02/08 10:33
|
|
הדיון בסוגיית שערו המתדרדר של הדולר והתחזקות השקל מולו התנהל בוועדת הכספים של הכנסת (13.02.08) על-רקע הודעתם של יו"ר התאחדות התעשיינים שרגא ברוש ושותפו/עמיתו מזכיר ההסתדרות עופר עיני כי הם יוזמים הצעת חוק שתכפה על הנגיד הורדת ריבית.
|
|
|
|
|
רק בזכות ההכרה בחסרונם של אבני יסוד בניהול, שעקרם בהעדר אחריות אישית בשגרה, ובחוסר מתמשך בתפקוד מערכות בקרה אורגניות - ניתן להבין את פרדוכס המנהיגות בישראל. כיצד רבים כל כך וטובים מבני העם הנבחר כושלים בזה אחר זה - בהתאמה לכלל הקובע "כי בעשייה בתוואי שגוי ומוטעה - מובטח, כי ככל שהקברניט יהיה חכם נמרץ וחרוץ יותר, כך יגברו נזקיו". מה שמלמד כי אפיקי התוואי השגוי מנתבים את כישורי המנהיגות (האזרחית והצבאית) ואת משאבי האומה, לפגיעה בביטחונה של ישראל - ובכך מעלימים ומונעים הופעתו של מנהיג ראוי, חליף לדימוי של טובי העם ההופכים ל"פשלונרים" סדרתיים.
|
|
|
|
|
בהופעה מתלהמת בטלוויזיה, לעיני ואוזני כל העולם, הצהיר חסן נסראללה: "אני מודיע לעולם כולו: מעכשיו, המלחמה בינינו פתוחה, עד שהסרטן הציוני יימחק וייעלם". זאת היא הצהרת מלחמה חד-משמעית, עם איום בג'נוסייד, המעניקה לישראל את כל הזכויות של צד לוחם, לפי החוק הבינלאומי. ובמלחמה כמו במלחמה: כל התכנסות של חיילי החיזבאללה במדים ו/או תחת דגליהם, עם או בלי נשק, הופכת למטרה לגיטימית לתקיפה ישראלית.
|
|
|
|
|
מעמדה של המערכת השיפוטית בכלל, והנשיאה דורית ביניש בפרט, הולך ונשחק. הפעם בגלל חציית קווים אדומים מצד ביניש וחבורתה. סלע המחלוקת הפעם: מועמדותו של עו"ד משה גלעד לכהונת שופט בית משפט מחוזי, שאושרה ברוב קולות על-ידי הוועדה לבחירת שופטים. ביניש וחבריה מנסים לטרפד את המינוי. העילה, כביכול: עו"ד גלעד התרועע יתר על המידה עם עבריינים. ומי הם אותם עבריינים, לפי ביניש? לקוחותיו מאחת ממשפחת הפשע בצפון, אותם הוא ייצג.
|
|
|
|
|
העניין של המסורת המוסלמית בירושלים לא נולד אתמול. ירושלים היא אל-קבלה אל-אולה, יעד התפילה הראשון של המוסלמים לפני שהסבו את פניהם למכה; והרי כולנו יודעים שהנביא מוחמד, על אף שישב באותה עת ממש באמצע העיר מכה מספר צעדים ממקדש הכעבה, נאלץ, על-מנת לעלות השמיימה ולפגוש את אללה, לרכב על סוס-סילון כל הלילה עד שהגיע דווקא להר המוריה ומשם המריא. אולם מעמדה של ירושלים בתודעה האיסלאמית נשאר בכל זאת שולי ושטחי: תעיד על כך, בין היתר, העובדה שבמהלך 1,200 שנה של ריבונות מוסלמית לא הפכה העיר מעולם לבירה, ורוב הזמן אף הוזנחה. ההתמקדות המוסלמית בירושלים גברה באופן משמעותי במאה העשרים כתוצאה מסכסוך ישראל-ערב. החל משנת 2004 חלה עליית מדרגה נוספת וחדה במגמה זו, הפעם תחת חסות אירנית.
|
|
|
|
|
