חוקרי היחידה הארצית לחקירת פשיעה כלכלית, להב 433, אשר חקרו את שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר העניקו לו יחס מועדף בחקירה וזאת בהשוואה לעשרות אלפי חשודים הנחקרים מדי שנה. כך נודע ל-News1.

בניגוד לחשודים אחרים הנחקרים ביחידות המשטרתיות, אשר נדרשים על-ידי המשטרה ליתן טביעות אצבעות שתי ידיהם במתקן משטרתי, לא טרח מפקד היחידה, תת ניצב אבי נוימן, כלל לבקש זאת מהשופט דנציגר. זאת, למרות שדנציגר נחקר כחשוד באזהרה בעבירה מסוג פשע.

יתרה מזאת, ל-News1 ידוע כי נחקרים נדרשים כדבר-שבשיגרה למסור טביעת אצבעות ולהצטלם מבלי שנמסרת להם זכותם החוקית לסרב לעשות זאת. עשרות עד מאות אלפי חשודים מתבקשים מדי שנה למסור את הנתונים הביומטריים שלהם כחלק מהליך שחרורם מן החקירה. רוב הנחקרים עושים זאת משום שאינם יודעים כי החוק מקנה להם זכות לסרב.

בנסיבות אלה עולה חשד, לפיו המאגר המשטרתי כולל טביעות אצבעות וצילומי פנים של חשודים שהושגו באופן הנוגד את החוק.

פקודות המשטרה קובעות כי בכל מקרה של חשוד שאינו במעצר יוצע לו על-ידי החוקר המטפל בתיק החקירה למסור את טביעות אצבעותיו או גם את טביעות כפות ידיו, לאחר שיוסבר לו כי הוא אינו חייב לעשות זאת אלא על-פי רצונו. לא מצויין בפקודות דבר אודות שיקול דעת שניתן לחוקר בעניין זה - האם הוא יכול שלא להציע זאת בפני החשוד.

בניגוד לחשוד שלא נעצר, כאשר מדובר על עצור - כאן מציינות הפקודות כי בנסיבות חריגות ומיוחדות, הקשורות במעמדו של החשוד או במצבו הרפואי, יכול קצין להחליט שלא לקחת ממנו טביעות אצבע.

כאמור, בפועל, נוטלת המשטרה טביעות אצבע וצילומי פנים של הרוב המוחלט של החשודים הנחקרים במתקניה. נתונים אלה מועברים למאגר הנתונים המשטרתי. הנתונים האישיים הללו יישארו שם בכל מקרה ובכל התפתחות של החקירה. בין היתר בשל סירוב המשטרה למחוק את הנתונים של חשודים אשר זוכו מחוסר אשמה.

גורמים בכירים במשטרה ציינו כי בעקבות שיקול דעת שהופעל בחקירה לא הוצע לדנציגר, שופט בית המשפט העליון הראשון בישראל שנחקר באזהרה, לתת טביעות אצבעותיו. זאת, למרות שדנציגר לא היה עצור ובניגוד לפקודות.

בכך, לכאורה, נהגו במשטרה איפה ואיפה תוך העדפת חשוד נשוא פנים על פני חשודים 'פשוטי העם'. מנתוני הפשיעה בישראל עולה כי בשנה אחת נפתחים מאות אלפי תיקים פליליים. רובם-ככולם נלקחות טביעות אצבע.