העיר שדרות וסביבותיה נמצאת כל יום בכותרות החדשות, מפעם לפעם בכותרות הראשיות, יותר ויותר בדיווחים מקומיים על נפילות הקסאמים מידי יום וסקירות כרוניקה על פעילויות נקודתיות של הצבא בעזה. בצד אלה הרבה דיבורים ויכוחים בעד ונגד הצורך/התבונה/התועלת של מבצע צבאי גדול בעזה שמטרתו חיסול הטרור היומי של ההפגזות.
בויכוח המתנהל בולטים גם סופרים המתנגדים למבצע צבאי כזה. מאמריהם בנושא והדברים שהם משמיעים בהרצאות וראיונות לתקשורת עוררו ביקורת מצד המתנגדים. לא לגופו של עניין אלא נגד זכותם של סופרים ואנשי רוח להביע דעה תוך שימוש במעמד שרכשו בזכות פעלם הספרותי. דוגמא בולטת להתנגדות מסוג זה עולה מדרישתו של תא"ל (מיל) עודד טירה, מהסופר עמוס עוז, להימנע מהבעת דעה בנושא (
הגנרל נגד הסופר - ראה מאמר קודם בנושא).
לא מצאתי אישיות ספרותית בולטת מהצד הימני של המפה הפוליטית שתקרא ליציאה למבצע צבאי רחב בעזה. הבולטות היא דווקא של סופרים מהצד השמאלי המתנגדים לכך. לא שאין אחרים הלוחצים למען מבצע כזה, אך לא מבין הסופרים הבולטים בישראל. לא תמיד היו הדברים כך (אפשר להזכיר כאן כדוגמא את עמדותיו "הימניות" של הסופר משה שמיר ז"ל).
על-רקע זה כדאי לציין כי ברשת מופצת בחדשים האחרונים עמדתו של נתן אלתרמן, חתן פרס ישראל ומהבולטים בסופרים /משוררים שקמו לישראל כפי שהופיעה בשנת 1955 תחת הכותרת "ערכן של הטרדות" במדורו הידוע "הטור השביעי" בעיתון "דבר". אלתרמן וטורו כבר אינם איתנו, גם העיתון "דבר" פסק מלהופיע. אבל דעתו של אלתרמן, גם ממרחק השנים חייה וקיימת.
הטור "ערכן של הטרדות" נכתב בעקבות פעולת צה"ל (מבצע 'כנרת') נגד עמדות ההטרדה של הסורים נגד ישובי הצפון. פעולה זו לא זכתה בזמנו ל"עיתונות טובה", העיתונים בחלקם הגדול כתבו, זה בהסתייגות יותר וזה בהסתייגות פחות, ש"אין להשוות את הנזק שפעולות ההטרדה הסוריות גרמו לנו, עם הנזק שמבצע 'כנרת' גרם לנו". אלתרמן שואל מה היו כותבים העיתונים לולא מערכות העיתונים והעיתונאים היו הן עצמן מטרות לעמדות ההטרדה הסוריות ולא יישובי הספר בצפון. הדברים נכתבו אומנם כבר לפני 53 שנים אבל הנאמר בהם מתאים מאוד גם לשיח הציבורי היום. צריך לקרוא.
נתן אלתרמן, הטור השביעי, תשט"ו (1955)
נְשַעֵר כִּי תּוֹתָח עַרְבִי אֶחָד,
תּוֹתָח קָט, בֶּן-בְּלִי-עֵרֶךְ, יוֹרֶה נִים-לא-נִים
יְרִיָּה רַק אַחַת, לְשָבוּעַ בִּלְבַד,
אֶל שֶטַח מַעַרְכוֹת הָעִתּוֹנִים.
נְשַעֵר כִּי עוֹרְכֵי-עִתּוֹנִים לִישִיבָה
מִזְדַּמְּנִים בְּמִקְרֶה, וּבְשוּבָם לְעֵת-עֶרֶב
אִיש רֵעוֹ שוֹאֵל: אֵיךְ אֶצְלְכֶם בַּסְּבִיבָה?
וּמֵשִיב הַנִּשְאָל: הַטְרָדוֹת קַלּוֹת-עֶרֶך...
הַטְרָדוֹת שֶל שִגְרָה. הַסְּבִיבָה דּוֹמֵמָה.
רַק מִפַּעַם לְפַעַם, בְּאֶמְצַע הַמְּלֶאכֶת,
יוֹרֵד אֵיזֶה פָּגָז עָלוּב שֶל מַרְגֵּמָה
בְּשֶטַח מַזְכִּירוּת-הַמַּעֲרֶכֶת..
חוּץ מִזֶּה כִּמְעַט אֶפֶס. מָטוֹס מַנְמִיךְ-טוּס,
וְעִם-שַחַר צְלִיפוֹת אֲחָדוֹת אֶל הַדְּפוּס.
וְאוֹמֵר הַשֵּנִי: סְבִיבָתֵנוּ גַם לָהּ
אֵין עִילָּה לִתְלוּנוֹת. רַק אַחַת לִשְבוּעַיִים
יוֹרָה אֵלֵינוּ מִין בָּזוּקָה אֻומְלָלָה
הַיְשַר בַּחַלּוֹנוֹת וּבַדְּלָתַייִם.
לִפְעָמִים אֵיזֶה הוֹביצֶר בָּנוּ הוֹלֵם.
אַךְ אֵינֶנּוּ עוֹשִׂים מִזֶּה עֵסֶק שָלֵם.
וְאוֹמֵר הַשְּלִישִי: כֵּן, אַחִים, יִהְיֶה רַע
אִם נַגִּיב הֲגָבוֹת עַל מִקְרִים שֶכָּאֵלֶּה.
תְּמוֹל אֶצְלֵנוּ כִּמְעַט נֶהֶרְסָה הַתִּקְרָה, -
אֲבָל מֵילָא.
כַּךְ דִּבְּרוּ הָעוֹרְכִים, וְלִבִּי (שֶנִּימַת
אַקְטִיבִיזְם-מֻובְהָק לא נִימַת יְסוֹדוֹ הִיא)
סָח לִי חֶרֶש: רְאֵה כִּי שֻוכְנַעְתִּי כִּמְעַט
מִן הַיַּחַס הַזֶּה הַסְּטוֹאִי.
וְרַק רַחַש סָפֵק בִּי שָאַל, אִם אָמְנָם
לֹא הָיָה מִתְעַרְעֵר מְעַט קַו הַשִּכְנוּעַ
לוּ שָכְנוּ בֶּאֱמֶת עִתּוֹנֵינוּ אֵי-שָם
וְהָיוּ מְקַבְּלִים "רַק" פָּגָז לְשָבוּעַ...
רַק פָּגָז לְשָבוּעַ – לֹא כֵן? – עִם צְלִיפוֹת
אֲחָדוֹת בְּכָל-יוֹם אֶל חֲדַר הַיְשִיבוֹת...
יִתָּכֵן כִּי הָיוּ הֵם דּוֹרְשִים אָז בְּקוֹל
לְסַלֵּק וִיהִי-מָה כָּל עֶמְדָה שֶל טִיוּוּחַ...
יִתָּכֵן וְהָיוּ דּוֹרְשִים זאת בְּלִי כָל
הִסְתַּיְּיגוּת... מִי יוֹדֵעַ אֶת דֶּרֶךְ הָרוּחַ...
הָעִיקָּר לִפְעָמִים (זאת הִרְגַּשְנוּ מִכְּבָר)
אֵינוֹ כֵּן-אַקְטִיבִיזְם אוֹ לֹא-אַקְטִיבִיזְם...
הָעִיקָּר הוּא שֶקְּצָת בְּרִחוֹק מִן הַסְּפָר
קַל לָדוּן בַּדְּבָרִים מֵעֶמְדָה שֶל כְּתִיבִיזְם...
זֶה מַשְפִּיעַ.. מַשְפִּיעַ אוּלַי עַל שָורְשָן
שֶל דֵּעוֹת. טוֹב דִּיוּן שֶצָּלוּל וּמַקִּיף הוּא,
אַךְ נִקְבַּעַת אוּלַי הַשְקָפַת הַפַּרְשָן
גַּם לְפִי הַמָּקוֹם שֶמִּמֶּנּוּ מַשְקִיף הוּא.
"הטור השביעי" מדור של המשורר נתן אלתרמן הופיע במשך 24 שנים בעיתון "דבר", וכלל טור מחורז בענייני אקטואליה. השם "הטור השביעי" נובע ממיקומו של הטור, השביעי מימין (או הראשון משמאל) בעמוד הפנימי של העיתון, שמנה שבעה טורים. הטורים היו סאטיריים וביקורתיים, אך רבים מהם הגיעו לדרגת שירה לירית ופואמה לאומית. בשנים האחרונות להופעת הטור נכתבו חלק מן הטורים בפרוזה.
"הטור השביעי" זכה ליוקרה רבה, ויש שנהגו להמתין ליד בית "דבר" בתל אביב ביום שישי בבוקר, כדי לקראו ראשונים. "הטור השביעי" החל להופיע ב"דבר" בינואר 1943 בשנותיו הראשונות התפרסם "הטור השביעי" בתדירות כמעט שבועית, ולאחר מכן ירדה תדירות הופעתו. הטור האחרון הופיע בשנת 1967
פורסם גם באתר המחבר
