סעיף אישום נוסף ייחס ל
יעקב וינרוט ב
הלבנת הון, בטענה שפתח עבור
ארקדי גאידמק חשבון נאמנות והסתיר את היותו של גאידמק הנהנה ממנו, וזאת על-מנת למנוע את חילוט נכסיו בשל חשדות אחרות שנחקרו נגדו. השופט גלעד נויטל קובע, כי גם עבירה זו לא הוכחה מעבר לספק סביר.
לדבריו, ייתכן שווינרוט לא התבקש ע"י הבנק ולא חתם על הצהרה על נהנה בחשבון הנאמנות. העדר דרישה של הבנק להצהרה היה בתקופת "תפר" של ימים בודדים מאז הפעלת מלוא יישום ההסדר החדש בהקשר להצהרה זו, אומר נויטל, ולפיכך ייתכן שעדיין לא חובה זו לא הוטמעה ולכן וינרוט לא נדרש לעמוד בה.
נויטל מרחיב באומרו, כי עבירת הלבנת ההון מחייבת מחשבה פלילית מיוחדת - "במטרה" להעלים כספים, אך יסוד זה לא הוכח מעבר לספק סביר. מהראיות עלו שורה של אפשרויות סבירות, החלופיות לגירסת התביעה, שההסתברות לקיומן על-פי הראיות היא מהותית. בין היתר, הוא אומר, ייתכן שמטרת פתיחת חשבון הנאמנות לא הייתה להבריח את נכסיו של גאידמק ולמנוע את עיקולם, כטענת המדינה, אלא להבטיח את קיום ההסכם עם מס הכנסה ואת תשלום שכר הטרחה לרו"ח
זאב פלדמן.
לאור תוכנית הפעולה של וינרוט בעניין גאידמק, שכללה את הכנסת כל הונו של גאידמק לארץ באופן גלוי ומוצהר, הרי שנשלל מניע נטען להסתרה ולטשטוש של כספו של גאידמק עקב חשש נטען מחילוט כספיו, מוסיף נויטל. הוא מציין, כי וינרוט פנה למשטרה (לראש אגף החקירות דאז ולמפכ"ל כיום,
יוחנן דנינו) ולרשות לאיסור הלבנת הון (למי שעמד בראשה, יהודה שפר), ויידע אותם בדבר כוונתו של גאידמק להכניס סכומי כסף גדולים לארץ למטרות השקעה. גאידמק פעל בגלוי להשקיע בארץ סכומי כסף גדולים, וגם בכך נשלל רכיב של טשטוש והסתרה וחשש מחילוט.
