הסוגיה שעלתה לאחרונה לדיון הציבורי על מעמדה של הרשות השופטת, על יחסי הגומלין והזיקה שבין הרשות השופטת והמחוקקת היא לגיטימית. הדיון הציבורי על הגבולות והסמכויות של כל רשות הינה אופיינית לכל משטר דמוקרטי, בעולם החופשי. יכולות להיות השגות לגיטימיות על החלטה שיפוטית וכפי שלגיטימית ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת.
הכנסת היא הנציג הבכיר והעליון של הריבון. יש לה לכנסת ייחוד משלה. רק היא נבחרה על-ידי העם ורק היא הוסמכה לחוקק את חוקי המדינה ולשנות את מבנה הסמכויות של הרשויות השונות.
העם הפקיד את רצונותיו והשקפותיו בידי נבחרי העם, ולכן היא היחידה שמייצגת נאמנה את אזרחי ישראל, ומהווה בבואה נאמנה לחברה הישראלית על מגוון ההשקפות, הדעות והאמונות.
מעמדה של הכנסת הוא בכיר בהשוואה לרשות השופטת והמבצעת.
היא הנציגה של כל אחד ואחד מאתנו. על כל אזרח ועל כל רשות לגלות יחס של כבוד לפרלמנט. הפוגע בכנסת פוגע באושיות המשטר ובחוסנה של הדמוקרטיה. זילות במעמד הכנסת וחוסר כבוד היא תופעה מסוכנת לדמוקרטיה, ומקור לדאגה.
מעמדה של הכנסת נתון בידי חבריה ושום רשות שלטונית אחרת אינה נושאת באחריות למעמדה ודימויה של הכנסת.
העם וגם בכיריו צריכים להיות זהירים בכבודה של הכנסת ומעמדה.
הכנסת לבדה קבעה ובצדק כי חוקי היסוד הם מעל לחוק רגיל ואם מתעוררת סתירה, הרי שביהמ"ש הוא המוסמך לקבוע אם קיימת סתירה ובכך ממלא ביהמ"ש אחר החלטות הכנסת אשר כך קבעו. אלה הם חלק ממבצרי הדמוקרטיה השומרים על תקינות המשטר.
הכנסת ורק היא יכולה באמצעות החוקים ובמסגרת חוקי היסוד לשנות את מבנה הסמכויות של הרשויות השונות.
הסמכות בידי הכנסת, לקבוע את תיחום סמכויותיו של בית המשפט. אולם בידי הרשות השופטת הסמכות לביקורת שיפוטית על החלטת הרשות המחוקקת. ביהמ"ש הוא הגוף שהוסמך על-ידי הכנסת לקבוע אם יש פגיעה בעקרונות הדמוקרטיה או בקבלת חוקים העומדים בניגוד לחוקי היסוד.
עליונות הכנסת ומעמדה המיוחד, אינה עומדת בסתירה לעובדה שהכנסת עצמה כפופה לחוקים שהיא כוננה, ורק היא רשאית לשנותם.
טוב שתהיה ביקורת שיפוטית על חוקים, טוב שיש חוקי יסוד שהם מעל לחוק רגיל, וטבעי שביהמ"ש יקבע אם יש סתירה או ניגוד ביניהם, אולם סמכות זו יכולה להינתן רק לביהמ"ש העליון.
אני שמח שזו גם דעתם של נשיא ביהמ"ש העליון, ושל יו"ר הכנסת.
לבית המשפט העליון ולו בלבד כוח השיפוט לפסוק על ביטול חקיקה של בית הנבחרים אם החוק עומד בניגוד לחוקי היסוד. ביטול כזה איננו מהווה פגיעה בכבוד הכנסת. הוא שומר על מעמדה המיוחד.
כמובן, ראוי שהתערבות הרשות השופטת ברשות המחוקקת תהא מצומצמת למינימום החיוני ותעשה כל מאמץ כדי להימנע מהתערבות בחיי היומיום של עבודת הכנסת.
בית המשפט העליון בוודאי יגלה איפוק, ויבטל חוק רק כסעד אחרון, כאשר אין אפשרות אחרת. יש לעשות זאת במשורה, בקפידה ובזהירות רבה, ומתוך הערכה למעמדו במיוחד של הפרלמנט.
אולם אין לראות בביטול מעשה לא דמוקרטי, אני מאמין כי ביהמ"ש מתייחס בחרדת קודש לרשות המחוקקת ולהחלטותיה, כפי שראוי ונכון לעשות במשטר דמוקרטי. ביהמ"ש העליון לא יפסול חוק אלא במקרים נדירים ומיוחדים ומחוסר ברירה. אני מרשה לעצמי גם לקבוע כי ביהמ"ש העליון מעולם לא נטל על עצמו סמכות אלא על-פי החלטת הכנסת.
כאשר בית המשפט מחליט כי הוראת חוק נוגדת את חוקי היסוד, העניין יכול לחזור ממילא לכנסת שיכולה לחוקק הוראה חדשה. אין הרשות האחת משתלטת על רעותה. אין הרשות האחת מבקשת לצבור כוח על חשבון הרשות השניה.
בית המשפט לא מתנשא מעל לעושהו מעל למחוקק. אין בשינוי חוקי היסוד משום פגיעה בבית המשפט. כמובן יש לבדוק עד כמה התיקון ראוי כשלעצמו. אם יש בו פגיעה בערכי היסוד עליהם מושתתת הדמוקרטיה כי אז התיקון אינו ראוי. בעשותו כן, וברוב מיוחד אין הוא פוגע בסמכות בית המשפט. בית המשפט מפרש את החוק שהמחוקק יצר. אם הפירוש אינו נראה למחוקק והוא מחוקק חוק חדש, אין הכנסת נוטלת בכך את סמכות השפיטה.
שופטים נכבדים, החוקים וחוקי היסוד שלנו, שהם פרק בחוקה העתידית של המדינה, נתונים לפרשנותכם.
הכנסת העניקה לחוקי היסוד מעמד חוקתי על חוקי. הכנסת החליטה להגביל את כוח החקיקה שלה עצמה, וקבעה שאין היא מוסמכת לפגוע בחקיקתה.
אין לפרש בהכרח את הדיון הציבורי שהתעורר כעימות בין שתי הרשויות או ריב סמכויות. יש מקום לליבון והבהרות. קורה שבשל פרשנות מוטעית או בדיון בלתי מעמיק מחליטה הכנסת בשגגה אחרי דיון ארוך ומקיף בשלוש קריאות ולאורך זמן, לקבל חוקים, ואם מתברר כי הם עומדים בניגוד לחוקי יסוד הרי שיש לבטלם, במסגרת הסמכויות שהוענקו לרשות השופטת.
הכנסת הכירה בכך כי יש צורך בחוקי יסוד, כדי לשמור על ערכים דמוקרטיים, ערכים לאומיים וערכים ממלכתיים נעלים.
הסמכות שהעניקה הכנסת לביהמ"ש לביקורת שיפוטית נועדה לשמור על ערכי הדמוקרטיה ונועדה למנוע פגיעה בערכים בסיסיים מתוך שיקול דעת מוטעה או אף בהיסח דעת ובשגגה.
מערכת המשפט הישראלית היא מאבני היסוד של הדמוקרטיה בישראל, והיא מחסנת ושומרת על הדמוקרטיה.
יש חשיבות רבה לדו-שיח בין שתי הרשויות. ביהמ"ש צריך לגלות רגישות להלכי רוח הנושבים בציבור ובכנסת. ככלות הכל אמון הציבור חשוב גם למערכת המשפט.
לעתים חלק מהמחלוקת בין שתי הרשויות נוגעת לנושאים ערכיים, הנוגעים גם לתחום האמונה, וגם במקרה זה יש לי אמון מוחלט בביהמ"ש העליון.
אל לו לשופט לשקף ערכים סובייקטיביים. השופט לא נבחר על-ידי העם. הוא אינו נציג של העם. עליו להיות פרשן נאמן של החוקים וחוקי היסוד. הוא עוסק מורשה ומוסמך בערכיה של החברה.
לגיטימי שביהמ"ש עוסק בעניינים ערכיים, בבואו לפרש חוקים וחוקי יסוד, כפי שמובן מאליו שגם הרשות המחוקקת עוסקת בעניינים ערכיים.
אולם יש להדגיש כי היחס לנושאים ערכיים אינו מוחלט, ובמיוחד במדינה הממשיכה לקלוט עולים מעשרות גלויות, ולכל אחת מהן ערכים מקודשים. קדושת הערכים הינה יחסית וסובייקטיבית. על השופט לפעול באובייקטיביות. בוודאי יש לשופט אמונה והשקפה, והיא יכולה להיות שנויה במחלוקת אך הן לא צריכות למצוא את עקבותיהן בפסקי הדין.
עיצוב ערכים והנחלתם לאזרחים הוא מתפקידן של שלוש הרשויות גם הרשות המבצעת.
חילוקי הדעות כפי שנחשפו לאחרונה בוודאי יגבירו את הרגישויות, הקיימות בלאו-הכי במערכת והכל צריכים להמשיך להקפיד כמו בעבר, לבל לחדור לתחום הסמכות של הרשות האחות.
צריך לשמור על מעמדן של הרשויות ובאופן מיוחד על מעמדו של בית המשפט דווקא משום שחבריו אינם נבחרי העם, ולא עומדים לידיהם הכלים המצויים בידי הרשות המחוקקת. אין להפוך את הביקורת על בית המשפט, לפגיעה במעמדו וערעור סמכותו.
ביקורת פרלמנטרית היא ראויה ורצויה. דיון פרלמנטרי בבעיות יסוד משפטיות הוא חיוני, ובלבד שהדברים נעשים מתוך יחס של כבוד הדדי.
עצמאותה ואי תלותה של מערכת המשפט כפי שקבעה הכנסת וכן אמון הציבור בה הינם מאבני היסוד של הדמוקרטית והם תנאי חיוני למילוי התפקיד השיפוטי.
משמעותו של אמון הציבור במערכת המשפט איננו העדר ביקורת. הביקורת הינה לגיטימית וחשובה, אך היא חייבת להיות עניינית, בונה ומבוססת ובשמירה קפדנית על עצמאותה של הרשות השופטת.
התקפה בלתי צודקת על מערכת המשפט כמוה כהתקפה על ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית כמוה כהתקפה על יסודות החברה.
עליכם השופטים גם מוטלת האחריות בקידום החברה, לעשותה חברה טובה יותר וצודקת יותר.
החברה הישראלית נתונה בקשיים וישנם חילוקי דעות ולכן עלינו להקפיד לא להוסיף למחלוקות במקום שאין בו צורך. הדמוקרטיה חייבת לנצח. השמירה על שלטון החוק יתרמו לחוסנה של החברה ויסייעו להתגבר על המכשולים.
אין לנו עדיין מסורת פוליטית מגובשת ומושלמת בתרבות השלטון ובמסגרת הנורמטיבית, יש לכן לטפח מערכת המבוססת על עיקרון הפרדת הרשויות.
עיקרון שלטון החוק מבוסס על כך שכל רשות: הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת תפעל במסגרת החוק. לכל רשות יהיו סמכויות שהחוק העניק לה.
לכל רשות ייחוד משלה. הרשות המחוקקת - בכוחה לשנות את חלוקת הסמכויות. הרשות השופטת היא הפרשן המוסמך של חוקי היסוד והחוקים.
על ביהמ"ש הוטל התפקיד של שמירה על שלטון החוק, על הדמוקרטיה ועל הפרדת הרשויות. משטר דמוקרטי יציב זקוק לשלוש רשויות חזקות ויציבות. המתח ביניהן יוצר ומפרה.
אזרחי ישראל צריכים לשאוף שהכנסת תהא חזקה. הדמוקרטיה זקוקה לפרלמנט חזק ואחראי. שקיעת הפרלמנט מסוכנת לדמוקרטיה. הכנסת לא צריכה להעביר אל הרשות המבצעת או לרשות השופטת הכרעות שמן הראוי להן להיעשות בכנסת.
חכי"ם עצמם פונים לעתים קרובות יתר על המידה בבקשת סיוע אל הרשות השופטת, ומבקשת הכרעות בנושאים פוליטיים השנויים במחלוקת והנתונים לסמכותה של הכנסת.
אם יש סיבה לדאגה לשמירת ערכי הדמוקרטיה היא לא נובעת מהתערבות ביהמ"ש במערכת החקיקה, אלא מהתערבות הרשות המבצעת ברשות המחוקקת. התערבות הרשות המבצעת במחוקקת היא דינמית מדי ועמוקה מדי, והיא פוגעת בעיקרון הפרדת הרשויות, גם משום מבנה המשטר.
הדמוקרטיה זקוקה לרשות שופטת שתהנה מעצמאות לפקח על רשויות השלטון.
אסור שיתקיים בלקסיקון הציבורי מונח של חוק עוקף בג"צ. אין שום צורך והצדקה שביהמ"ש יעקוף את הכנסת ואין שום צורך שהכנסת תעקוף הבג"צ. במשטר דמוקרטי שתי הרשויות פועלות בשיקול דעת, באחריות, בראיה ממלכתית, באמונה בערכים נעלים- הולכים יחדיו זה בצד זה, שלובי זרוע ובהפריה הדדית. בעת הצורך, שתי הרשויות נעזרות ומסתייעות זו בזו, כדי לשרת את הערכים העליונים אין שום קונפליקט ביניהן.
במשטר דמוקרטי הדעת לא סובלת לחפש דרך עוקפת רק משום שרשות אחת מהווה חסם בפני רשות אחרת ואם יש סתירה בין חוק לחוקי יסוד הרי שזה נעשה בתום לב, ואם ביהמ"ש קובע כי יש סתירה גם קביעה זו נעשית בתום לב.
בוודאי שהחלטת ביהמ"ש עוזרת מדי יום לרשות המחוקקת, לשכלל, לשפר, לשפץ ולהשביח את מערכת החוקים. לא אחת הכנסת בבואה לאשר שינויים בחוק, הסתייעה בפסיקות ביהמ"ש, נוכח פרצות שנתגלו בחוק או מחוסר סבירות. עבודת החקיקה בכנסת היא דינמית ורצופה, ולעולם לא נפסקת. החקיקה הינה יצור חי ותוסס ונושם, היא מכונה תמידית, פרפטיום- מובילה.
הכנסת נושמת ושואבת את התיקונים לחוקים בעקבות מה שהיא שומעת מהרשות השופטת, המבצעת, מהתקשורת, מעצם היותם של נבחרי העם נטועים בוודאי בתוככי העם.
אתם נשבעים היום "לשפוט משפט צדק". אנו מבקשים כי המשטר הדמוקרטי יתבסס על עקרונות של צדק. עם זאת החוק הוא המחייב במדינה דמוקרטית, אפילו אינו צודק בעיני זה או אחר וכאשר לדעתכם החוק אינו מושלם, הכתובת לשינוים בחוק היא בידי הרשות המחוקקת ועד אז לפעול על-פי חוק.
שלטון החוק חל גם על רשויות השלטון כולן. בחברה רווית מחלוקת והעומדות מול הכרעות קשות, שלטון החוק עבור כולנו הוא החישוק המחזיק אותנו יחדיו.
במלאכת השיפוט תידרשו לסבלנות רבה, כאמור במסכת סנהדרין "ואזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא הַאומֶן את היונק".
עיני כל ישראל תלויות בכם
אני מאחל לכם הצלחה.
