רשויות מקומיות רשאיות לשנות את סיווגו של נכס לצורכי ארנונה, למרות התקנות המקפיאות את סכומי הארנונה. על הרשויות נאסר לשנות את צווי הארנונה, אך מותר להן לבצע שינויי סיווג בתוך מסגרת הצווים. כך קובע (יום ג', 20.12.11) בית המשפט העליון.
חברות קר-פרי ופריאור הן בעלות מפעלים בחולון, אשר סווגו במשך שנים כ"תעשיה". בשנת 2007 החליטה העירייה שסיווג זה מקורו בטעות ושינתה את סיווגן של השתיים ל"עסק". השתיים עתרו נגד ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר קיבל את עתירתן ופסל את השינוי. בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של עיריית חולון על החלטה זו.
השאלה שעמדה במוקד הדיון היא פרשנותו של סעיף בתקנות ההקפאה שפירסמו משרדי האוצר והפנים בשנת 2007, ובו נאמר: "מועצה לא תשנה בשנת כספים מסוימת סוג, סיווג או תת-סיווג של נכס, באופן המשפיע על סכום הארנונה שרשאית הרשות המקומית להטיל לפי תקנות אלה, ולפי החוק, ואולם רשאית היא לשנות סיווג נכס אם בפועל השתנה השימוש בו".
השופטת
מרים נאור אומרת: "התכלית העומדת בבסיס דיני ההקפאה היא הרצון למנוע השפעות שליליות על משק המדינה וכן הרצון להביא לדיכוי האינפלציה. כמו-כן מבוססים דיני ההקפאה על הרצון למנוע גרעון בתקציבן השוטף של הרשויות המקומיות... קשה לסבור כי שינוי סיווג של נכס ספציפי כזה או אחר יכול לגרור עימו השפעות שליליות על משק המדינה ולהוביל לאינפלציה. קשה גם לסבור כי שינוי סיווג של נכס ספציפי יוביל לגרעון בתקציבה של הרשות המקומית. לעומת זאת, שינוי בצו הארנונה עשוי להשפיע על כל הנכסים בתחומה של רשות מקומית והדבר עלול להשפיע על האינפלציה ומכאן גם על משק המדינה".
לדברי נאור, יש להביא בחשבון שבמקרה הנדון מדובר על מה שהגדירה עיריית חולון כתיקון טעות: "אין דבר בתכליתם של דיני ההקפאה המבקש למנוע מלכתחילה את בירור העניין על-ידי הגבלת סמכותו של מנהל הארנונה ומניעת שינוי סיווג של נכס ספציפי. אכן שינוי סיווג שכזה לא יגרום להשפעות שליליות על משק המדינה ולא יהיה בו כדי להוביל לאינפלציה או לגרעון". לדבריה, קבלתה עמדת החברות תוביל לכך שרשות מקומית תהיה כבולה בטעויות העבר ולא תוכל לתקן אותן בלא אישור שרי הפנים והאוצר - מה שייצור מצב בלתי אפשרי מבחינה מעשית.
לדעת נאור, אותה תקנה אינה מונעת מרשות מקומית לשנות את סיווגו של נכס ספציפי, אלא נועדה למנוע ביצוע שינויים כלליים בצו הארנונה. לדעתה, לרשות המקומית יש סמכות כ"מחוקקת" וגם כ"מבצעת", ובמקרה זה ביקש המחוקק להגביל את פעילותה בכובע הראשון ולא בכובע השני. עוד מעירה נאור, כי אין זה סביר שאם המצב היה הפוך - דהיינו: בעל הנכס היה מבקש לשנות את סיווגו - היה הדבר נאסר על הרשות.
