לצורך המחקר, אספו החוקרים נתונים על קרוב ל-5,200 גברים ו-2,200 נשים שהשתתפו במחקר Whitehall II cohort. המחקר, שהחל בשנת 1985, עקב אחר עובדי מדינה בריטים מגיל 45 עד 70. לאורך עשר שנים, החל בשנת 1997, התפקוד הקוגנטיבי של המשתתפים נבדק שלוש פעמים. החוקרים בחנו זיכרון, אוצר מילים, שמיעה וראייה.
עורכי המחקר גילו כי לאורך זמן, ציוני המבחנים שבחנו זיכרון, הבנה ואוצר מילים כולם הידרדרו. ההידרדרות הייתה מהירה יותר בקרב המשתתפים המבוגרים יותר.
בקרב גברים בני 49-45, כישורי הסקת המסקנות הידרדרו ב-4% כמעט, ואצל אלו בני 70-65 כישורים אלו הידרדרו בכ-10%. אצל הנשים, ההידרדרות בהסקת מסקנות הגיעה ל-5% בני 49-45, ול-7% בערך אצל אלו בני 70-65.
מודעות גדולה יותר לעובדה שהמצב הקוגנטיבי שלנו אינו נפגע עד גיל מאוחר יכולה להוביל אנשים רבים לעשות שינויים בסגנון החיים שלהם, לשפר את הבריאות הקרדיווסקולרית (של הלב וכלי הדם), ולהוריד את הסיכון לתוצאות קוגנטיביות שליליות בגיל מבוגר.
מחקרים הראו כי מה שטוב ללב טוב גם לראש, כלומר, שסגנון חיים בריא הוא חלק ממה שתורם להאטה בהידרדרות הקוגנטיבית. זיהוי חולים עם גורמי סיכון למחלות לב, כמו השמנה, לחץ דם גבוה ורמות כולסטרול גבוהות יכול לא רק להגן על הלב שלהם אלא גם למנוע דמנציה בגיל מבוגר יותר.
לדברי החוקרים, ההבנה של ההידרדרות הקוגנטיבית תהיה אחד האתגרים של המאה, במיוחד כשתוחלת החיים עולה. בנוסף, ההכרה בגיל בו מתחילה ההידרדרות הקוגנטיבית יכולה לעזור גם בהיבט הטיפולי משום שככל שהטיפול מתחיל מוקדם יותר כך הוא גם יעיל יותר.
למרות הממצאים, עדיין נדרשים מחקרים נוספים כדי לגלות כיצד ניתן למנוע הידרדרות קוגנטיבית בגיל מוקדם. במקרים בהם ההידרדרות אכן מתחיל בגיל צעיר, הרי שהמאמצים למנוע אותה צריכים להתחיל בגיל זה, ומחקרים חדשים צריכים להתמקד בגורמים שתורמים להידרדרות הקוגנטיבית אצל אנשים צעירים.
שינויים אלו אינם מצביעים על כך שכל האנשים יפתחו אלצהיימר או דמנציה אחרת, אבל יחד עם זאת חשוב לזכור כי השינויים הקוגנטיביים המתרחשים עם ההזדקנות שונים מהשינויים הקוגנטיביים הקשורים למחלת האלצהיימר.
אלצהיימר יכולה להתחיל 20-15 שנה לפני שהתסמינים מופיעים ולכן מציאת סמנים ביולוגיים כה חשובה. במידה שטיפול נכון יהיה זמין, הרי שניתן יהיה להתחיל בו בשלב זה.
