סוריה עכשיו

ועידת הפסגה הערבית בדמשק הסתיימה בכישלון צורם, סוריה נותרה מבודדת בעולם הערבי, רק אחד עשר ראשי מדינות הגיעו לוועידה ומדינות אחרות שיגרו נציגים זוטרים, משבר הנשיאות בלבנון והקשר האסטרטגי החזק בין סוריה לאירן הרתיעו את מדינות הליגה הערבית מלהשתתף בוועידה.

ישראל לא הפסידה דבר, להיפך, המנהיגים הערביים חזרו על מחויבותם ליוזמת השלום הערבית וכך התפוגגו כל האיומים שהופרחו לפני הוועידה כי היוזמה תבוטל.

גם סוריה הקיצונית יודעת היטב שקשה לבטל את היוזמה הזו שכוללת גם סעיף מפורש בדבר הצורך שישראל תיסוג נסיגה מוחלטת מרמת הגולן. הנשיא הסורי בשאר אסד גם חזר בפני משתתפי הוועידה על המסר שלו ואמר: "הביטחון יושג באמצעות שלום, לא במלחמה. השלום לא יושג אלא לאחר החזרת הגולן בשלמותו עד לקו של הרביעי ביוני 67'". כלומר גם הוא מבין כי האופציה הצבאית להחזרת הגולן כעת לא ריאלית.

לממשלת ישראל הקיפאון בערוץ הסורי נוח, אין טרור מחזית רמת הגולן וישראל יכולה גם להתרכז בערוץ הפלשתיני הנחשב ללב הסכסוך עם העולם הערבי. אבל צריך לזכור נתון חשוב, סוריה היא מדינה, אומנם מדינה דיקטטורית, אבל מדינה עם נשיא שהצליח לייצב את שלטונו לאחר מות אביו והיום שולט בה ביד רמה. ואילו בשטחים הפלשתינים קיימים שני מחנות האחד קיצוני יותר השולט ביד רמה ברצועת עזה והרוצה להקים בה מדינה איסלאמית כשהוא נתמך על-ידי אירן והשני מחנה קיצוני פחות שאיננו שולט למעשה בשום תא שטח וישראל היא שמחזיקה אותו חי ונושם כדי שיהיה לה פרטנר לאיזה שהוא הסדר שאולי יושג ושאולי ייושם בעתיד. בקיצור, סוריה היא מדינה עם כתובת ואילו בשטחים הפלשתינים האנדרלמוסיה חוגגת.

להחליף ערוצים

מה מונע מאיתנו לחדש את המשא-ומתן עם סוריה? אפשר לסכם זאת בשתי סיבות עיקריות: האחת, היעדר "אור ירוק" מארצות הברית שיש לה חשבון עם סוריה על מעורבותה במלחמה בעירק ועידוד הטרור נגד חיילי ארצות הברית והשנייה, סירוב סורי לדון עם ישראל בניתוק הקשרים עם אירן בתמורה להשגת הסכם בין הצדדים.

ההתרכזות של הממשלה בניסיון להשיג הסדר קבע עם הפלשתינים היא טעות, טעות שנכפתה עלינו בין היתר על-ידי הנשיא בוש החפץ לממש את חזונו או חלק ממנו על הקמת מדינה פלשתינית עצמאית עד שיעזוב את הבית הלבן בסוף השנה. האם אפשר לתקן טעות זאת? כן, עדיף מאוחר מאשר אף פעם. ישראל צריכה לעמוד על האינטרסים הביטחוניים שלה וארצות הברית חייבת להבין זאת.

אגף התכנון הכללי במטכ"ל הישראלי הכין מסמך, לבקשת האמריקנים על הסדרי הביטחון בין ישראל לרשות הפלשתינית בהסדר הקבע, אחת מהנחות היסוד העיקריות במסמך היא שארגון החמאס יעלה לשלטון ביהודה ושומרון, בצורה דמוקרטית, מייד לאחר יציאת כוחות צה"ל ממנה וישראל תהיה חשופה לירי תלול מסלול של רקטות וטילים מהגדה לעבר לבה של מדינת ישראל. נסיגה ישראלית מיהודה ושמרון הפכה ל"התאבדות" מבחינתה של ישראל, האם ארצות הברית מעוניינת בכך? האמריקנים טעו כשהתעקשו לאפשר את השתתפות תנועת החמאס בבחירות לפרלמנט הפלשתיני בתחילת 2006 ועכשיו הם חוזרים על טעות נוספת כשהם מונעים משיקולי יוקרה של הנשיא בוש להשאיר איזו שהיא "מורשת" בנושא המזרח התיכון לפני תום כהונתו, הסכנה בכך היא שהדבר עלול להיות על חשבונה של מדינת ישראל.

הסדר קבע שאולי יסוכם עם גוף שאולי מייצג מחצית מהעם הפלשתיני הוא בזבוז זמן. עדיף לישראל להשקיע את מרצה וזמנה במאמץ לנטרל את הסכנות האסטרטגיות המאיימות על קיומה וביטחונה, הפלשתינים אינם מהווים כרגע סכנה קיומית או אסטרטגית על ישראל, אין שום סיכוי להגיע עמם להסדר ויותר חשוב שישראל תנסה לנטרל את "ציר הרשע" בראשות אירן.

הדרך לכך היא באמצעות חידוש המשא-ומתן עם סוריה ללא תנאים מוקדמים מצידה של ישראל. את תנאי ההינתקות מאירן אפשר להציב בפני הסורים גם אחרי חידוש השיחות. פתיחת משא-ומתן עם סוריה תכניס ללחץ את הפלשתינים, במיוחד אם ישראל תדע כיצד להבהיר להם שמדובר במשא-ומתן רציני. בהמשך הדרך אפשר לדרוש מהסורים דרישות נוספות כמו הפסקת התמיכה בחיזבאללה ובארגוני החמאס והג'האד האיסלאמי. אין לצפות שהסורים יענו לכול דרישות ישראל אבל משא-ומתן הוא דבר גמיש ואפשר להגיע להישגים גם בתחום הזה.

לכן, מייד לאחר ביקור של הנשיא בוש בישראל בחודש מאי, צריכה ישראל להבהיר לנשיא האמריקני, שהוא ידיד גדול שלנו, שהגיע הזמן להרפות מהערוץ הפלשתיני, לפחות באופן זמני, ולנסות פעם נוספת את הערוץ הסורי. ייתכן שהערכות המוסד הישראלי נכונות והנשיא הסורי מעוניין בהפחתת הלחץ הבינלאומי על סוריה בעקבות רצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי ולכן הוא מעוניין בחידוש המשא-ומתן עם ישראל, ייתכן שלממשל האמריקני הנוכחי אין אמון בסוריה אבל לישראל אין מה להפסיד אם תנסה שוב את הערוץ הסורי. בקרוב ייבחר גם נשיא אמריקני חדש וייתכן שכדאי יהיה להתכונן כבר עכשיו לאפשרות שהוא ישנה את מדיניות ארצות הברית במזרח התיכון, היערכות למשא-ומתן עם סוריה יכולה להיות חלק מהתהליך הזה.