סיכוי לחידוש ההידברות
עניין המגעים להסכם שלום עם סוריה עולה לאחרונה על סדר היום הציבורי, ותִלי מילים של פרשנויות נכתבו בעד ונגד. מול אזהרות מצד אלה המתריעים שהסכם שלום לא יהיה נכון היום למדינת ישראל, ניצבים אלה המבטיחים כי הוא הפתרון הטוב ביותר.
צדק ראש הממשלה, אהוד אולמרט, באומרו כי "צריך לשקול בחיוב משא-ומתן עם סוריה, אם יביא לנטרול מעורבותה ותמיכתה בטרור ולהוצאתה מ'ציר הרשע'". לדבריו, ההנהגה בסוריה יודעת שזו עמדתו. אולמרט אמר את הדברים בסקירה מדינית-ביטחונית בפני חברי ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.
בפגישה עם דיפלומטים זרים אמר שר הביטחון, אהוד ברק: "יציאת סוריה ממעגל הקיצוניות היא יעד מרכזי של ישראל". גם שר התשתיות פואד בן-אליעזר אמר בגלוי שהניסיונות להושיב את סוריה לשולחן המשא-ומתן לא נפסקו בשנים האחרונות, אך לא פירט על מהות המגעים שהיו באחרונה.
אם נוסיף על כך את העובדה שרק במרס 2008 הביעו שרי החוץ הערבים אמון מחודש ביוזמה מ-2002, הקובעת כי אם ישראל תיסוג לקווי 1967, יכירו מדינות ערב בישראל ויחתמו עמה על הסכם שלום, הרי שניתן להסיק מכך שיש סיכוי לחידוש המשא-ומתן עם סוריה, מה גם שאיש לא מבטיח שתנאים אלו ישארו לאורך זמן.
חשיבות המגעים עם סוריה
בשנים האחרונות ניסו ראשי ממשלות ישראל; יצחק רבין, ביבי נתניהו ואהוד ברק, להגיע עם סוריה להסכם על סיום הסכסוך והסדרי ביטחון נאותים תמורת ויתור על רמת הגולן. זכורה במיוחד אמרתו של יצחק רבין בזמנו: "כעומק השלום - עומק הנסיגה".
היה נכון לעשות את הניסיונות ההם, כי על כל ראש ממשלה ועל כל ממשלה מוטלת החובה לנסות להרחיב את מעגל השלום בין מדינת ישראל לשכנותיה תוך שמירה על אינטרסים חיוניים למדינה והשגת תמורה הולמת לטווח ארוך.
למרות שהידברות עם הסורים כעת יכולה לקדם את המשא-ומתן עם הפלשתינים, רבים טוענים שמעולם מצבינו לא היה טוב יותר ויש לדחות את המגעים לאור חולשתה ובדידותה של סוריה.
אך לאור עליית מדד האיומים הביטחוניים (מצד סוריה, החיזבאללה, החמאס ואירן) עולות השאלות; האם מצב הקיפאון ימשך? האם סוריה תסכים שמצב זה ישאר תקופה ארוכה? האם היא לא תיפתח במלחמה על שחרור רמת הגולן מידי ישראל בעידוד ובתמיכה של אירן ובתאום עם החיזבאללה בתנאים שלא יהיו נוחים למדינת ישראל?
הודגש ואף פורסם כי אגף המודיעין של צה"ל, וחלק ניכר ממערכת הביטחון, ממליצים לקיים מגעים עם סוריה שיביאו להסדר שלום - נצא מנקודת הנחה שהם יודעים דבר אחד או שניים על המצב בסוריה.
הבה ננסה לבחון את הנימוקים בעד ונגד הסכם שלום עם סוריה כאשר המחיר ידוע.
בעד ההסכם
- תמיכת סוריה בטרור יוצרת למעשה גבול עם אירן. הסכם שלום בר קיימא עם סוריה יוציא אותה מציר הרשע, ויגרום לה להתנתק מאירן ומהחיזבאללה, ובכך גם לחדול מהעיסוק בטרור ובתמיכה בו. ההסכם גם יחליש את החמאס, והרי זה אינטרס מובהק של ישראל וארה"ב.
- ארגוני הטרור המתחזקים יוצרים דה-לגיטימציה לישראל כמדינה שאין לה זכות קיום - לכן חיוני לנתק את סוריה מאירן, מחיזבאללה ומארגוני הטרור הפועלים בחסותה ולהבטיח לה את תמיכת ארה"ב ומדינות המערב במקום אירן.
- מחד סוריה היא דיקטטורה לכל דבר ועניין. יש בה רדיפה פוליטית מתמשכת נגד גורמי אופוזיציה. הזרים מצויים במעקב מתמיד. כל אי-מייל נבדק, כל פקס וכל טלפון מצוטט - ממש מדינת משטרה. מאידך, סוריה היא המדינה היחידה באזור שמצליחה לרסן את הגל האיסלאמי והשיעי, וזה מה שחשוב לנו.
- יתכן ויוזמת אנאפוליס והמגעים להסכם סופי עם הפלשתינים לא יעלו יפה, ולא נפרט כאן את הסיבות. לכן טוב שבמקביל ננסה להגיע להסכם, או לפחות להבנות עם סוריה. אם ההסכם עם הפלשתינים לא יצלח, יהיה לנו לפחות שקט בחזית הסורית. פתיחת הערוץ הסורי במקביל תקדם מאוד את תהליך השלום עם הפלשתינים, שלא ירצו להישאר מאחור.
- מצבה של סוריה; הבידוד, הטינה כלפיה מצד אחיותיה הערביות והחרם שמטילה עליה ארה"ב, הם נקודות החוזק שמתוכן ישראל צריכה להזמין את סוריה להצטרף לצד ה"טובים" ולשדל את ממשל בוש, או את הבא אחריו, לתמוך ביוזמת הידברות בין שתי המדינות. קיפאון פירושו הקצנה וביטול יוזמת השלום של מדינות ערב הקיימת היום.
- לישראל יש עניין לחדש את המו"מ המדיני עם סוריה על-מנת לסלול את הדרך להסדר עם לבנון, ועל-ידי כך להגיע להסכמי שלום עם שאר המדינות הערביות - מימוש חזון אחרית הימים.
- אסור להפחית בערכו של הסכם שלום עם סוריה - המדינה הערבית השוכנת על גבול ישראל והאוגרת מצבור טילים ארוכי טווח ליום פקודה - כאמצעי יחיד לנטרול איום זה. ולאלה הטוענים שאין לבטוח בקיום הסכמים, ראו נא את ההסכם הפסקת האש עם סוריה שנשמר כבר יותר מ-30 שנה.
- אם דרך השלום תיכשל, והיה ונאלץ לצאת למלחמה נוספת עם הסורים או עם החיזבאללה, ביחד או לחוד, נעשה זאת מעמדה של חוזק מוסרי, כי הרי ניסינו להימנע מכך. זו תהיה לכל הדעות מלחמה קשה ואכזרית, הרבה אבדות לשני הצדדים, ושוב נחזור לנקודה בה כבר היינו, אז מדוע לא לנסות?
- לסיכום; היתרונות בהסכם שלום עם סוריה ברורים לכל, גם אם תוחזר רמת הגולן או חלקים ממנה. הסכם שלום בר קיימא הוא נדבך חשוב לביטחונה של ישראל ולהמשך קיומה.
נגד ההסכם
- סוריה היא מדינה הנשלטת בידי כת מיעוט, עריצים עלאווים, הרודה בעם הסורי ביד קשה - מדינה לא דמוקרטית המייצרת טרור ותומכת בו. העולם המערבי, ובעיקר ארה"ב, דוחים כל תמיכה בה, אז מדוע על ישראל לשנות מצב זה לתמוך בהסכם שלום עם סוריה?
- הסכם הפסקת אש בין ישראל לסוריה, כאשר רמת הגולן מצויה בשליטת ישראל, הוא אידיאלי מבחינת האינטרסים של מדינת ישראל; מצד אחד מונצח יתרון צבאי ברור לישראל, החולשת מלמעלה ומאיימת על דמשק, ומצד שני מצב המקשה על סוריה לתקוף אותנו. כל הסדרי הביטחון שיושגו בהסכם, לא יהיו טובים יותר מהמצב הנוכחי.
- למרות הזמן הרב שחלף, אין לשכוח שסוריה היא זו אשר תקפה את ישראל, ויותר מפעם אחת. בהיסטוריה הבינלאומית נקבע זה מכבר כי גבולות בין מדינות נקבעים כתוצאה ממלחמות. התוקפן המפסיד שטח, לרוב אינו זוכה בו חזרה, כך נוהג העולם, זהו המשפט הבינלאומי דה-פקטו. לא צרפת ולא פולין נתבעות להחזיר את השטחים שסופחו מגרמניה לאחר תבוסתה. כך גם ברמת הגולן. אין כל הצדקה לנהוג אחרת.
- מרבית הציבור נגד החזרת רמת הגולן. לציבור בישראל יש חשבון דמים עם סוריה מאז 1947. יש משפחות שכולות רבות וזכורה גם התנהגותם האכזרית לשבויינו. החזרת הרמה עלולה להביא למחלוקת ציבורית ולשבר בעם בכלל ובתושבי רמת הגולן בפרט.
- הסכם השלום עם סוריה, היה וייכון, לא טומן בחובו יתרונות למדינת ישראל. סוריה סובלת מנחיתות בתחומים רבים, בעיקר בכלכלה, בחברה ובטכנולוגיה, כך שהסכם שלום עמה יתבסס בעיקרו על תרומה חד-צדדית של ישראל לסוריה, דבר שלא יקדם את האינטרסים של מדינת ישראל בתחומים אלו.
- אין אנו יכולים לנבא מי יהיה השליט הבא בסוריה ומה יהיה טיב השלטון בה, והאם הוא יקיים את הסכמי קודמו. לפיכך אין לסמוך על כל נייר כתוב וחתום בין מדינת ישראל לבין ממשל סוריה בראשותו של אסד. קשה מאוד להסתמך על הסכם לטווח ארוך בין מדינת דיקטטורה למדינה דמוקרטית.
- מדינת ישראל תתקשה למנוע הקמת חזית נוספת של דורשי רעתנו (ארגוני טרור, אירן וגורמים ערביים נוספים) שיפעלו בתמיכת השלטון הסורי נגד ישראל. במצב זה, טוב שרמת הגולן תישאר בידינו.
- מלחמת לבנון השנייה הוכיחה שגם בעידן הטילים, המשגרים והרקטות למיניהם, הדרך היחידה לעצור את הירי היא כיבוש קרקעי של אזור השיגור. לכן עדיף לשלוט ברמת הגולן ולאיים משם על דמשק מאשר לרדת לעמק החולה ולהתחיל את כיבוש הגולן מחדש.
לסיכום, כאשר מודדים את הויתורים מול היתרונות שמדינת ישראל יכולה להשיג מהסכם שלום עם סוריה, אין ספק שחייבים להשאיר את הגולן תחת שלטון מדינת ישראל. מאחר שנהיה חזקים יותר עם הגולן, ואילו רווחי השלום יהיו מעטים, שבירים ונתונים לתהפוכות.
אך במציאות של היום, הסיכונים במלחמה אזורית ובשפיכות דמים אכזרית, המצב הבינלאומי ולמען הסיכוי הסכם שלום בר קיימא לטווח ארוך לדורות הבאים, חייבים לנסות את דרך השלום.
מה חושב הציבור
אין ספק, הציבור חצוי בדעתו. גם הממשלה בהרכבה הנוכחי, לא היא שתוכל לחתום על הסכם שלום, אך היא יכולה להתחיל לדבר עם הסורים ולהיענות ליוזמת השלום שלה.
מהסקרים האחרונים מתברר ש-57% מהציבור הישראלי מתנגד להחזרת רמת הגולן. ודאי שאינם רוצים שבבוא היום ידפקו חיילי צה"ל על דלתות בתי התושבים ברמת הגולן ויאמרו: "... בשם ממשלת ישראל הינכם נדרשים לפנות את בתיכם..."
ההינתקות בדרום ותוצאותיה רק הגבירו את חוסר האמון בעומדים מולנו ואת ההתנגדות למסירת רמת הגולן ופינוי התושבים. רוב הציבור חושש ודואג. חשבון הדמים עם סוריה מפורט במאמרי הקודם: הסכם שלום עם סוריה, כן, אבל...
הפתרון המוצע
על-מנת לנסות ולהגיע להסכם טוב לישראל, חייבים להידבר עם הסורים. חתימת הסכם שלום סופי ומוחלט לטווח ארוך צריך להתבסס על התנאים העיקריים הבאים:
1) התנאי הראשון: אין תנאים מוקדמים, כולל המשך משא-ומתן קודם מהמקום שהופסק.
2) ההסכם יכלול בשלב ראשון, יחסים בוני אמון ובראשם: גירוש חאלד משעל מסוריה או מעצרו, הפסקת העברת נשק וציוד לחיזבאללה והינתקות מוחלטת מאירן.
3) נרמול היחסים בין המדינות, יצירת קשרי מסחר, כלכלה, תיירות והקמת פרויקטים אזוריים משותפים, כאשר רק בשלב שלאחר מכן, יכוננו הסדרי ביטחון ופרוז כפי שיסוכמו במשא-ומתן.
4) החזרת רמת הגולן כולה, או חלקים ממנה, ופינויה, כפי שיסוכם במשא-ומתן; תבוצע בשלבים לאורך זמן ורק אחרי השלמת התנאים לעיל במלואם.
5) כל ביצוע שלב בהסכם יהיה לאורך זמן. לאחר סיום כל שלב יבחן יישומו ויהיה מעבר לשלב הבא.
6) כל ההסכם יימשך כ-80-100 שנה, לא פחות, כדי להנמיך את חומות האיבה וליצור אמון מתמשך בין המדינות ועמעום מכת הפינוי של התושבים. טוב יהיה הדבר לשני הצדדים שרק נכדינו או נינינו ישלימו את מימוש ההסכם לאחר תקופת מבחן ארוכה.
והיה והסורים יתנגדו לתנאים בסיסים אלו וירצו הכול ועכשיו, יש להפסיק את ההידברות.
מהלכה למעשה
כדי לנצל את התנופה שהחלה, יש לקיים ללא דיחוי ערוץ הידברות גלוי עם הסורים ולהגיע להבנות ברורות בקווים כללים למתווה של הסכם שלום ולהביאו להכרעת העם.
חוק רמת הגולן מחייב רוב של 61 חברי כנסת לאישור ירידה מרמת הגולן. מקובל שלפני קבלת הכרעות כה משמעותיות מקיימים משאל עם או בחירות. נכון להיום טרם חוקק חוק משאל עם, ולכן יש לחוקקו כבר עתה.
אם תוצאות משאל העם יצביעו על נכונות לוותר על רמת הגולן תמורת הסכם שלום מלא שפרטיו העיקריים יובאו לידיעת הציבור, יש לקיים משא-ומתן עם סוריה עד לחתימה על הסכם שלום.
והיה והעם ידחה את עיקרי ההסכם, יש לכבדו. אך על מדינת ישראל לחזק את צבאה ולהיערך לקראת עימותים מזוינים עם סוריה, ארגוני הטרור בתמיכת אירן, שיצטרפו בשעת הכושר לפעולה נגד מדינת ישראל.
