המדינה תשלם 14,000 שקל לעובד זר, שהוחזק במעצר 11 יום בטרם הובא בפני הממונה על ביקורת הגבולות. כך קבעה (1.2.12) סגנית נשיאת בית משפט השלום בתל אביב,
זהבה אגי.
ריפאד מוראד עבד בארץ ברישיון כפועל בניין בין מאי 1998 לדצמבר 1999 וחזר למולדתו. בין אוגוסט 2001 לאוקטובר 2004 עבד בחברת רמט, בנובמבר 2004 עבר לחברת שפיר ובתחילת פברואר 2005 עזב את שפיר בשל תנאי עבודתו ועבר לחברת אל-הר שפנתה למשרד הפנים כדי להסדיר את שהותו בארץ. למוראד אומנם הייתה אשרה עד 28.2.2005, אך על-פי הסדרי הכבילה ששררו אז, ניתן היה לקבל אשרה רק לצורך עבודה אצל מעסיק ספציפי. מוראד נעצר בדירתו ב-27.2.2005, הוחזק במעצר 11 יום וב-9.3.2005 גורש מישראל.
מוראד תבע פיצוי של 112,000 שקל מהמדינה בטענה לכליאת שווא, בנימוק שהסדרי הכבילה בוטלו מאוחר יותר ויש להחיל את ביטולם ממועד הגשת העתירה - שנת 2002. אגי קבעה שהמעצר היה חוקי, שכן "אין לבחון בדיעבד את התנהלות המדינה לאור הלכות שנקבעו זמן רב לאחר האירועים נשוא התביעה". מאחר שהמעצר היה חוקי, אין מדובר בכליאת שווא.
טענה קפקאית של המדינה לעומת זאת, חייבה אגי את המדינה בתשלום פיצוי בשל התרשלותה בהבאתו של מוראד בפני קצין ביקורת הגבולות. חוק הכניסה לארץ קבע באותה עת, כי "מוחזק במשמורת יובא לפני בית הדין בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתום 14 ימים מיום תחילת החזקתו". בתי המשפט קבעו, כי 14 יום הם התקופה המירבית שיש להשתמש בה רק בנסיבות יוצאות דופן. במקרה של מוראד, המדינה לא הוכיחה שהיו סיבות לשיהוי בהבאתו בפני בית הדין.
אגי דוחה בחריפות את טענתה של המדינה, כאילו יש לייחס למוראד אשם תורם בשל העובדה שיכול היה לעזוב את הארץ: "משמעותה העמוקה יותר של טענת המדינה היא כמעט קפקאית: על-מנת למנוע את מעצרו של התובע, שלא חטא במאום, עליו לעזוב את הארץ ורק אז, שהייתו של התובע בארץ, הייתה שהייה כדין, אלא שאז אין לתובע עוד צורך בכך, שכן עזב כבר את הארץ ולא יוכל עוד להתפרנס בה. קבלת טענה כזו משמעה הכשרת מנגנון המתעמר בעובד הזר המגיע לארץ כחוק".
אגי מוסיפה: "במאזן הכוחות המצוי במדינתנו ביחס לעובדים הזרים, אני רואה בכך כחובה ראשונית של רשויות האכיפה לבדוק תקינות וכשירות פעולותיהם. בודאי כאשר מדובר באוכלוסיה אשר מלכתחילה נמצאת בעמדת נחיתות - זרים שלא בארצם, אינם מכירים את הדין, אינם מכירים את השפה, מפוחדים ומבולבלים מעצם מעצרם וכליאתם, אינם מיוצגים על-ידי עורכי דין, ובדרך כלל אין להם אפשרות כלכלית להשיג לעצמם הגנה משפטית".
אגי מציינת, כי התקשתה לקבוע את הפיצוי המגיע למוראד, שתבע 10,000 שקל ליום, אך לבסוף החליטה להעמידו על 2,000 שקל ליום. לעומת זאת, נדחתה תביעתו של מוראד נגד אל-הר - שהוגשה בטענה שהתרשלה בהסדרת שהייתו בארץ - והוא חויב לשלם לה 5,000 שקל.