בשנת 2004, הארגון דרש מיצרני התרופות לטיפול בדיכאון לכלול את מה שנקרא אזהרה של "קופסה שחורה" על חפיסות התרופות ולהזהיר את הרופאים, החולים וההורים מעלייה בסיכון להתאבדות בקרב ילדים המשתמשים בתרופות. שלוש שנים מאוחר יותר, ה-FDA הרחיב את האזהרה כך שתכלול אנשים צעירים עד גיל 25.
גיבונס מתנגד מזה זמן רב לנוסח התוויות. כחבר יועץ ל-FDA, הוא הצביע נגד הוספת האזהרה לחפיסות התרופות בטענה כי הנתונים אינם משכנעים ומהחשש כי רופאים יפסיקו לרשום את נוגדי הדיכאון.
ה-FDA חיפש אחר דיווחים על מחשבות אובדניות או התנהגויות אובדניות בקרב 4,400 ילדים שהשתתפו בניסוייים רפואיים שהישוו תרופה נגד דיכאון לפלצבו (תרופת דמה שאינה מכילה חומר רפואי אך בעלת השפעה פסיכולוגית על המטופל). הם גילו כי מחשבות אובדניות או ניסיונות התאבדות היו שכיחים פי שניים בקרב ילדים שהשתמשו בנוגדי דיכאון, למרות שאף אחד מהילדים לא ביצע ניסיון התאבדות.
כדי לבחון לעומק את הסיכון להתאבדות לאורך הטיפול, צוות החוקרים איתם עבד גיבונס אסף מידע מניסויים שהשוו נוגדי דיכאון לפלצבו ושמדדו את הסיכון המיידי להתאבדות. חלק מהתוצאות התבססו על מחקר במתבגרים שנעשה על-ידי המוסד הלאומי לבריאות מנטלית, והשאר על מחקרים של שני יצרני תרופות - אלי לילי, המשוקת את פרוזאק ו-Wyeth שחברת האם שלה משווקת את אפקסור. עורכי המחקר שימשו כיועצים או שקיבלו מימון למחקר מיצרני התרופות בעבר, אך לדברי גיבונס לאף אחת מן החברות לא הייתה גישה לנתוני המחקר - שמומן על-ידי הממשלה - טרם פרסומו.
ניתוח הנתונים הראה כי בקרב 708 ילדים שהשתתפו במחקרים שנבדקו, הסיכון למחשבות אובדניות או לניסיונות התאבדות לאחר שמונה שבועות לא היה שונה בין שתי קבוצות הילדים - אלו שקיבלו פרוזאק ואלו שקיבלו פלצבו.
למרות שפלוקסטין היא התרופה נוגדת הדיכאון היחידה שאושרה לשימוש בילדים, רופאים יכולים לרשום גם תרופות אחרות שאינן תחת התוויה זו לטיפול בדיכאון אצל ילדים.
בראיון שהעניק ברידג' לרויטרס אמר כי עדיין מוקדם מדי לקבוע כי הממצאים נכונים גם לגבי נוגדי דיכאון אחרים.
המחקרים שנכללו בסקירה של ה-FDA וגילו עלייה בסיכון להתאבדות בדקו את הפלוקסטין ושמונה תרופות אחרות.
בסקירה שערך גיבונס, טיפול בפלוקסטין או בונלפקסין הביא לירידה של 90% בסיכון למחשבות אובדניות או להתנהגות אובדנית לאחר שמונה שבועות של טיפול בקרב אנשים בוגרים וקשישים, בהשוואה לירידה של 79% בסיכון לאחר שמונה שבועות של טיפול בפלצבו. לדבריו, הירידה בסיכון להתאבדות שנראתה בקרב אנשים בוגרים קשורה בצורה משמעותית לשיפור בתסמיני הדיכאון. המשמעות היא שאם לא מטפלים בדיכאון בצורה מעמיקה, שיעור ההתאבדות ממשיך להיות גבוה.
בתחילת המחקרים, נמצא כי בקרב ילדים יש שיעור גבוה של מחשבות אובדניות והתנהגויות אובדניות מאשר בקרב מבוגרים: כ-20% מהילדים וכ-3%-5% סבלו ממחשבות אובדניות או מניסיונות התאבדות.
לדברי גיבונס, הסיכון להתאבדות בקרב ילדים לא ירד כמו הסיכון בקרב בוגרים, למרות שהתוצאות מצביעות על כך שנוגדי דיכאון לא הועילו לתסמיני הדיכאון בקרב ילדים. התאבדות ודיכאון קשורים בצורה משמעותית בקרב בוגרים וקשישים, אך פחות בקרב ילדים.
ברידג' טוען כי יש צורך במחקרים עתידיים שיבדקו אם נוגדי דיכאון קשורים לבעיות התנהגות כמו עוינות וחרדה, ובמידה שעלייה בסיכון להתנהגויות קשורה לשיעור גבוה של מחשבות אובדניות ושל התנהגויות אובדניות.
לגבי אזהרת הקופסה השחורה, גיבונס יתמוך ב-FDA באיסוף מידע נוסף כדי להעריך טוב יותר אם יש צורך באזהרה.
