על הסדרי ראייה

עד היום, על-פי החוק, הסדרי ראייה שנקבעים על-ידי בית המשפט, בדרך כלל קובע בית המשפט את המשמורת והסדרי הראייה על סמך המלצות תסקיר סעד. תסקיר סעד נערך על-ידי פקיד סעד, שהוא עובד סוציאלי בהכשרתו. פקיד הסעד נפגש עם שני בני הזוג ועם הילדים, שומע את עמדותיהם השונות ומכין תסקיר שכולל את הרקע לסכסוך, מצבם של הילדים, מצבם של בני הזוג, השקפותיהם לגבי סיום הסכסוך והמלצותיו לעניין המשמורת והסדרי הראייה.

ישנם ימים קבועים המומלצים להסדרי ראייה, אשר פקיד הסעד ממליץ עליהם וזאת על-מנת לצור איזון בין ימי השבוע אצל ההורה הלא משמורן וכן על-מנת ליצור יציבות וקביעות אצל הילדים.

הצעת החוק שהונחה על שולחן הכנסת לאחרונה ע"י ח"כ דוד אזולאי נסים זאב וח"כ נוספים, שואפת לצמצום כוחו של פקיד הסעד, אשר אמון על קביעת הסדרי הראייה (אם בכלל). כאמור, הסדרי ראייה (להורה שאינו משמורן) בדרך כלל נקבעים על סמך המלצות של פקיד סעד. הליך הגירושין אשר מתנהל בבית המשפט ונתון להכרעתו של ביהמ"ש, במסגרתו ידון הוא בהסדרי הראייה, לרוב ייקבע על-ידי השופט לאחר המלצותיו של פקיד הסעד.

סעיף 19 לחוק הכשרות והאפוטרופסות מעניק כח רב לפקיד הסעד, אשר לטענת מציעי החוק, כוח רב מדי. למעשה בית המשפט מאציל מסמכויותיו לפקידי הסעד להחליט בענייני הסדרי ראייה, מאפשר להם להפעיל שיקול דעת רחב, מעניק להם מעין סמכות שיפוטית שאינה בגדר המומחיות המקצועית שלהם וסומך על המלצותיהם כמעט באופן עיוור בנוגע להסדרי הראייה הראויים, תכיפותם וקיומם אם בכלל.

בנוסף לטענת מציעי החוק, אין כל פיקוח על החלטותיהם של פקידי הסעד, במקרים רבים פקיד הסעד ממליץ על הסדר ראייה אשר לטעמו מתאימים במקרה הספציפי ומפעיל לחץ על בני הזוג לקבלו. הצדדים המודעים לכוח הרב הנתון בידי פקיד הסעד, נאלצים לא אחת להתכופף להסדר המוצע והכמעט כפוי בכדי לא להרע בתנאי הפגישה עם ילדיהם. אותה סמכות שהואצלה מבית המשפט לפקידי הסעד, כמעט ומאינת את מעמדו ותפקידו של בית המשפט ואת כושר שיפוטו במקרים הללו. לעתים, בשל קיום הסעיף הנ"ל, השופטים לא דנים כלל בתלונה של אחד הצדדים בדבר קיפוח בהסדרי הראייה, מכיוון שכבר העבירו את סמכותם לפקידי הסעד.

מטרת הצעת חוק זו הינה לאפשר לפקח ולבקר את פעולותיהם של פקידי הסעד. כאמור, הסדרי ראיה הנם הסדרים הנקבעים לטובת בן הזוג שלא קיבל משמורת על ילדיו על-מנת לאפשר לו שמירת קשר עם ילדיו, זהו אינו עניין של מה בכך! הליך הפרידה בין ההורים הינו הליך קשה אשר לרוב מקשה על הילדים אשר נכנסים למצה חדש בו מעתה והלאה הורה אחד יוצא מן הבית (בדר"כ עם האב) ופגישתם עמו תהיה על-פי הסדרי הראייה, הסדרי הראייה אשר יקבע פקיד הסעד.

עקב חשיבותם הגבוהה של הסדרי הראייה ביהמ"ש מקפיד על התנהלותם באופן סדיר עד כדי כך שבימים אלו ניתן פסק דין פלילי אשר הרשיע אם שבאופן מכוון לא שלחה את בתה הקטינה להסדרי ראייה עם האב. בית המשפט הביע ביקורת קשה ביותר על האם אשר פעלה על-פי שיקול דעתה ולא על-פי החלטות בית המשפט ובמודע הפרה את החלטות בית המשפט. בית המשפט הרשיע את האם (למרות שהיה ברור שהרשעה כזו תפגע בפרנסתה ובמקום עבודתה), וקבע עונש של מאסר על תנאי, וכן תשלום פיצויים לאב בסך 15,000 ש"ח.

יש שירימו גבה ויאמרו כי ההחלטה מרחיקת לכת, אולם אין להתעלם מן העובדה כי החלטה זו חשובה ואף קריטית במקרים מסוימים. גישתו של ביהמ"ש מבהירה בצורה אשר אינה משתמעת לשני פנים, שיש להתייחס להסדרי ראייה, ככל פסק דין אחר ויש לקיימם בדווקנות יתרה. אולם, לא נוכל להימנע מלשאול הכיצד החלטה חריפה שכזו אשר מבהירה ומדגישה את חשיבותם של קיום הסדרי הראייה מתיישבת עם מצב החוק כיום? מצב אשר מקנה לפקיד הסעד אפשרות שיפוטית בדבר הסדרי הראייה, תכיפותם וקיומם, אם בכלל.

האין קביעה נוקשה זו של בית המשפט על הפרת הסדרי ראייה יוצרת מצב של דבר והיפוכו. הרי שמצד אחד ביהמ"ש מדקדק ומקפיד קפדנות יתרה בנושא הסדרי הראייה, אולם, מצד שני קובע את הסדרי הראייה תוך האצלת סמכותו לדון בעניין זה לפקיד הסעד אשר הלה קובע הסדר זה על סמך מספר פגישות מועטות עם בני הזוג ולהסדר זה נותן ביהמ"ש תוקף של פסק דין מבלי אפילו לבודקו, לבקרו, להוסיף או לגרוע מהחלטתו זו. נראה כי הצעת חוק זו, הינה בגדר "מלאכת קודש" של הוגיה, אשר מדגישה ומקדשת את מושג הסדרי הראייה ומציעה לשים סוף לכח הרב הניתן לפקיד הסעד עת קובע הוא את נושא הסדרי הראייה.