בית המשפט העליון דחה את בקשת המדינה להאריך את מועד פינוי המאחז מגרון בשלוש שנים וחצי. זאת בטענה כי מדובר בהארכה בלתי סבירה בעליל ובבקשה שהיא "פורצת סכרים" ופוגעת בשלטון החוק.
"בקשה להארכת מועד לפינוי מוסכם בעוד שלוש וחצי שנים מבקשת למעשה לשנות את האיזונים שנקבעו בפסק דין חלוט ולא ניתן לקבל זאת. משך הזמן המבוקש עד הפינוי הוא בלתי סביר בעליל ומדובר בבקשה שהיא בגדר בקשה פורצת סכרים", נכתב בהחלטה.
נשיא בית המשפט העליון, השופט
אשר גרוניס, והשופטים
מרים נאור ו
סלים ג'ובראן, ציינו בהחלטתם כי אומנם קיימת בידי בית המשפט סמכות טבועה להארכת מועד אך יש להשתמש בסמכות זו בזהירות מאחר שהארכת מועד עלולה להותיר על-כנו מצב בלתי חוקי, לפגוע בעיקרון ההסתמכות, לפגוע בסופיות הדיון וכן לפגוע בעיקרון שלטון החוק.
"בענייננו, כך קבע בית המשפט, מדובר באחד מהמקרים הקשים והחריגים ביותר בכל הנוגע למאחזים בלתי חוקיים כאשר המדינה שבה ומודיעה כי גם לדעתה מדובר במאחז בלתי חוקי שאין כל אפשרות חוקית להשלים עם קיומו לאורך זמן", ציינו בהחלטה.
עוד העירו כי בטרם ניתן פסק הדין בעתירה נעתר בית המשפט פעם אחר פעם לבקשות לאורכה כדי להביא לפתרון בדרכי שלום. ואולם, בסופו של יום משלא הסתמן פינוי מוסכם של המאחז בלוחות זמנים סבירים ניתן בפסק דין צו החלטי לפינוי המאחז.
"בפסק הדין פורט כי שיקול ההסכמה והפינוי בדרכי שלום הוא שיקול כבד משקל. ואולם, אין הוא שיקול בלעדי ומכריע המסיג לאחור באופן מוחלט את כל יתר השיקולים ובהם בראש ובראשונה השיקול של פגיעה בקניין הפרטי, והשיקול של הפגיעה בשלטון החוק", הדגישו.
בית המשפט הדגיש כי תושבי מגרון לא הגישו מעולם עתירה משלהם לבית המשפט בניסיון לתקוף את עמדת המדינה כי אין אפשרות חוקית לקיום המאחז ויש לפנותו, או כנגד צווי ההריסה שניתנו. לאחר חמש שנים בהם העתירה הייתה תלוייה ועומדת ולאחר כל הניסיונות לפתרון בדרכי שלום זכאים העותרים ליהנות מפירות פסק הדין. זכאים הם לכך שהפגיעה המתמשכת בזכויותיהם תבוא לסיומה. גם האינטרס הציבורי באכיפת החוק צריך לבוא לידי ביטוי וכך גם שלטון החוק וכיבוד החוק.
עוד הבהיר בית המשפט כי פתרונות מוסכמים שעשויים היו להתקבל עת הוגשה העתירה אינם יכולים להתקבל עתה לאחר שמוצו כל ההליכים וניתנו כל האורכות.
"הכל כפופים לחוק והגיעה שעת האמת. בית המשפט הוסיף וקבע כי ייתכן שלתושבי מגרון תרעומת מוצדקת על המדינה ורשויותיה נוכח טענתם כי התיישבו ברשות המדינה ועידודה ושינו מצבם לרעה. ואולם, הרצון להתחשב במצוקת תושבי מגרון שאין להקל בה ראש אינו יכול להמשיך ולבוא על חשבונם של העותרים ועל חשבון אי אכיפת החוק", לשון ההחלטה.
השופטים ציינו בשולי החלטתם כי בית המשפט העליון בחן אם יש מקום לאורכה קצרה משלוש השנים וחצי שנתבקשה והגיע למסקנה כי ככלל לא היה מקום לכך, אולם לפנים משורת הדין, אך בשל כך שאפשר ותושבי מגרון לא נערכו עד כה להעתיק את מקום מגוריהם למקומות חלופיים עקב המגעים שהתקיימו לפשרה, ובשל כך שיש להניח שילדיהם לומדים במקומות סמוכים למאחז ועליהם לסיים את שנת הלימודים - הוארך המועד לפינוי עד ליום 1.8.2012.
